give your heart a break ~פרק 21~♥

"בוקר טוב לאב," שמעתי את הקול המחוספס והעדין של זאין באוזן שלי. כל כך אהבתי שהוא קורא לי לאב. הוא רכן מעליי, הזיז את השיער שלי מהאוזן והשאיר שם מספר נשיקות קטנות וחמימות.
"בוקר טוב," אמרתי והסתובבתי אליו בחיוך. "מה השעה?" שאלתי. הוא קם מעליי. התרוממתי תוך כדי שהורדתי מעליי את השמיכה החמימה. אפילו לא שמתי לב שזאין קם, הייתי כל כך עייפה.
"1 וחצי בערך," הוא אמר כשהוא מחייך אליי בחזרה חיוך גדול.
"אוי שיט." נזכרתי. "המברשת שיניים שלי,"
"אממ.. זו לא צריכה להיות בעיה." הוא אמר והלך לשירותים, עקבתי אחריו והבטתי בו. הוא כנראה חיפש אחת בתוך הארון שמתחת לכיור."קחי," הוא אמר והביא לי אחת.
"אני אהיה למטה אם תצטרכי משהו," הוא אמר וסגר אחריו את הדלת.
הבטתי בעצמי דרך המראה. על הפרצוף שלי היה מרוח חיוך דבילי. הרגשתי כאילו אני צריכה להביא לעצמי סטירה כדי שאתעורר מהחלום המתוק הזה שאני נמצאת בו.
אני כל הזמן דואגת להזכיר לעצמי כמה אני צריכה להוקיר לו תודה. תיזכרתי את עצמי שמעולם אף אחד לא דאג לי, אהב אותי והבין אותי כמוהו.
ירדתי ללמטה, ראיתי את הבנים שוכבים כולם על הספות. הם היו נראים יותר כמו גופות.
"מה קרה לכם?" שאלתי וצחקתי.
"האנגאובר." לואי אמר באיטיות מבלי לפקוח אפילו את העיניים. הוא הרים את ידו ובהינף יד סימן לי להיות בשקט. צחקקתי והלכתי למטבח.
"חברים שלך מעולפים על הספות," אמרתי והתיישבתי על ידו.
"חברים שלי לא יודעים לשתות לעומתי." הוא אמר ובחיוך הגיש לי קערה עם דגנים. "הם יחזרו למצב הקודם בעוד כמה שעות" הוא אמר.
לפתע נייל נכנס למטבח. " נייל! איך אתה מרגיש? אחרי אתמול," שאלתי תוך כדי שהוא פתח את המקרר בחצי עיוורון וחיפש את הקנקן מיץ.
"אני בסדר." הוא אמר בקצרה והלך במהירות.
"מה עובר עליו?" שאלתי. זאין משך בכתפיו והמשיך להתעסק בפלאפון. הלכתי אחרי נייל. הוא ישב במרפסת.
"אפשר?" שאלתי ועמדתי בכניסה. רגליו הונחו על השולחן והוא שותה תוך כדי מהמיץ.
"כן,דברי." הוא אמר ולא הסיר את מבטו מהנוף.
לא הבנתי כל כך את פשר ההתנהגות, אבל זרמתי. הנחתי שעובר עליו משהו מתסכל וכל מה שהוא צריך כרגע זה מישהו שיקשיב.
"אז מה עובר עלייך?" שאלתי.
"עליי? לא עובר עליי כלום." הוא אמר. יכולתי להרגיש שהוא משקר.
"קדימה נייל, אני מחכה לשמוע." אמרתי, נעמדתי מולו וחסמתי לו את שדה הראיה כדי שלא יוכל להתחמק. "אתה כבר פעמיים הולך מכות, משתכר בצורה הזויה ואתה תוקפני. אתה יכול לשקר לי עד מחר, אבל אני יודעת שעובר עלייך משהו."
"אני.. אני פשוט.." היה רגע שהוא נעצר. מתלבט אם לספר.
~נקודת מבט נייל הורן~
"אתה כבר פעמיים הולך מכות, משתכר בצורה הזויה ואתה תוקפני. אתה יכול לשקר לי עד מחר, אבל אני יודעת שעובר עלייך משהו." היא אמרה ושילבה את ידיה.
"אני.. אני פשוט.." התחלתי לומר אבל נעצרתי.
איך מספרים לה שהכל בגללה? שאני מאוהב בה עד מעל הראש ואני לא מצליח לחשוב בהיגיון בגלל זה?
שאתמול השתכרתי עד שלא יכולתי יותר, כדי לשכוח את זה שהיא מתנשקת עם זאין ולא איתי?
איזה תירוץ יהיה מספיק חזק להתנהגות הנוראית שלי בשבוע האחרון? המחשבה של אולי להסביר לה את הכל, להסביר לה שאני לא מפסיק לחשוב עליה רצה לי בראש.
יש בי איזה משהו פתטי שחושב שאם אני רק אגיד לה, היא תבין שהיא מרגישה אליי משהו, תיפרד ממנו ותבוא אליי.
ואז אני מעיר את עצמי מהמחשבה הטיפשית הזו אל המציאות.
"אני רבתי עם אמא שלי וזה מתסכל אותי. אני מנסה לעשות הפרדה בין מה שקורה לי בחיים האישיים לבין ההתנהלות שלי ואני לא תמיד מצליח, אז כל דבר קטן מדליק אותי. סליחה," שיקרתי.
"אם זה מציק לך כל כך, למה אתה לא פותר את זה איתה?" היא שאלה מבולבלת.
"א..אני צריך לעשות את זה. הייתי צריך לחשוב קצת על הדברים ואז לפעול." אמרתי. "כנראה שלחשוב על זה לא היה רעיון כל כך טוב בעניין." גיחכתי וגירדתי במצחי.
"אבל תודה אנג'ל.. שהתעניינת." קמתי ללכת. חיפשתי איך לסיים את השיחה בהקדם האפשרי, לפני שאסתבך עם השקר של עצמי.
זאין הוא עמד בסלון וחיכה לאנג'ל. פניו לא אמרו יותר מדיי. הוא לא כעס או הביט בנו במבט מוזר, הוא לא חשד. אני כל כך מקנא לפעמים בשלווה שלו, בביטחון הזה שהוא יודע להשרות בפניה.
"אני הולכת. תודה על אתמול. נהנתי," היא אמרה, נשקה על שפתיו בקצרה ויצאה.
"לא.. לא התכוונתי לנשק אותה בפניך." הוא התנצל וגירד בעורפו.
"זה בסדר," אמרתי. והוא עלה חזרה לחדר שלו. שאר הבנים קמו מהמצב שהיו בו קודם. רק הארי שכב עדיין על הספה.
"שיקרת לה," הארי אמר לפתע. עיניו היו סגורות לחלוטין.
"צוטטת לנו." אמרתי והתיישבתי למולו על הספה.
"זה היה נדרש." הוא אמר. "למה אתה לא כנה איתה?" הוא שאל.
"כן.. כנות זה רעיון מצוין." גיחכתי. "היי אנג'ל, תשמעי, פירקתי את זאין במכות כי הוא אמר שהוא מאוהב בך בזמן שאני בכלל אהבתי אותך. אם את יכולה להיפרד ממנו עכשיו ולעבור אליי זה יכול להיות נפלא." דימיתי את הסיטואציה המגוחכת שהוא מצפה ממני לעשות.
"אוקי, אוקי, אני מבין." הוא אמר ועבר למצב ישיבה. "איך אתה עם המצב?" הוא שאל.
"אותו הדבר." אמרתי ומשכתי בכתפיי.
"אל תגיד לי אותו הדבר. זה לא אותו הדבר. עכשיו היא חברה של זאין, איך אתה מרגיש עם זה?" הוא שאל.
"מה אני יכול לעשות עם זה?" שאלתי "כלומר, שלא תבין לא נכון. בדרך זו או אחרת- אני מנסה כל כך להיות שמח בשביל זאין. אבל אני פשוט לא יכול לראות אותם ביחד." אמרתי.
"תפנית בעלילה. אני אוהב את זה," הוא אמר ושפשף את ידיו זו בזו. "אז למה אתה לא עושה כלום? שלא תבין לא נכון. אין לי שום כוונה להפריד ביניהם, אבל אני בכל זאת אתן לך עצה ידידותית. לגרום לבחורה לקנא. שם קורה כל הקסם." הוא אמר.
"מה זאת אומרת לגרום לה לקנא?" שאלתי לא מבין במה כוונתו.
"זאת אומרת לצאת עם מישהי, בלי קשר מחייב. ככה תוכל לגלות מה אנג'ל מרגישה כלפייך. אם היא תקנא, זאת ההזדמנות שלך. אם לא- תתקדם הלאה." הוא הסביר בפשטות.
"אוי תעשה לי טובה. החיים לא עובדים ככה." הסתייגתי לגמרי מהרעיון.
"אפילו עלייך זה עבד." הוא אמר.
"עליי?" שאלתי בתמיהה.
"אומנם זה לא נעשה בכוונה, אבל תראה מה הקשר של זאין ואנג'ל עשה לך," הוא אמר. האמת, הוא צודק. "אם אתה באמת אוהב אותה, היית עושה הכל כדי שהיא תהיה שלך." הוא אמר.
"'לעשות הכל כדי שהיא תהיה שלי' זה מעשה קצת אנוכי. אתה לא חושב?" שאלתי.
"אתה רק מחפש תשובות. זה אף פעם לא דבר רע." הוא אמר.
"אז איפה מוצאים קשרים לא מחייבים כמו שאתה מציע?"
"תשאל את זאת שהייתה פה שבוע שעבר ויצאה מהחדר שלך חצי ערומה." הוא חייך בחיוך ממזרי.
"אני בקושי יודע איך קוראים לה," אמרתי.
"זה הזמן להכיר." הוא אמר וחייך.
למה יש לי הרגשה שזה רעיון גרוע?

-הגרסה הישנה-

**פרק שישי**
"שש תהיה בשקט "קול אמר "3,4 ו.." הרגשתי שמחזיקים לי את הרגליים ואת הידים לא שוב !! "תורידו אותי !!!"צעקתי וראיתי שגם זאיין ככה "אתה חוטף מכות לואי"זאיין אמר "בסדר אבל קודם כול תעשה מיקלחת"לואי אמר לא עברה שנייה והעיפו אותנו לבריכה יצאתי מהברכה נעמדתי ואמרתי "לואי אתה מת"אמרתי והתחלתי לרדוף אחריו בכול הבית הוא יצא לחצר אני התחבאתי מאחורי הוילון הוא נעצר כדי לנשום ואז התגנבתי אליו בשקט ודחפתי אותו למים "שחיה נעימה"אמרתי לו ונכנסתי לבית זאייו היה במטבח עטוף במגבת ושתה תה התיישבתי לידו והוא אמר "קחי"ועטף את שנינו במגבת וקירב אותי אלייו בעזרת חיבוק ונתן לי תה "עכשיו הדבר היחיד שחסר לי זה להצטנן" אמרתי לו נייל נכנס למטבח ותקע לנו מבטים כאלה של כעס "נייל איך אתה מרגיש יותר טוב?"שאלתי אותו "כן אני בסדר "הוא אמר בזריזות כיאלו אין לו כוח ויצא מהמטבח"תגיד לי הוא בסדר מה יש לו למה הוא מתנהג אליי ככה?"שאלתי אותו נעלבת מאיך שהוא מתנהג אליי "לא יודע באמת מוזר לראות אותו ככה"הוא אמר "אני הולכת לדבר איתו"אמרתי לו "טוב אבלתחזרי מהר כי אני רוצה לחבק מישהו כדי להתחמם"הוא אמר "בסדר"אמרתי והלכתי לכיוון נייל שישב בספה וראה טלויזיה "נייל אני רוצה לדבר איתך"אמרתי לו "כן דברי"הוא אמר והמשיך להסתכל בטלויזיה "אממ תוכל לכבות את הטלויזיה ולהקשיב לי"אמרתי לו "אני מקשיב לך גם אם הטלויזיה דולקת"הוא אמר "נייל!"אמרתי לו ולקחתי את השלט מידו וכיביתי את הטלויזיה "מה את עושה ?!אני רוצה לראות טלויזיה"הוא אמר וחטף את השלט מידי "יודע מה תזכור שאתה מתנהג אליי ככה ואחרי זה מתחרט על זה לא הספיק לך פעם אחת לפגוע בי ? עכשיו תקשיב לי אתה לא חייב לסגור את הטלויזיה רק תסתכל עליי ,למה אתה מתנהג אליי ככה?! עשיתי לך משהו ?,אתה נראה בדיכאון לא מתייחס אליי אתה מתנהג כיאלו אתה כועס עליי,למה?"שאלתי אותו "כלום זה לא את זה פשוט אני מתגעגע לאמא שלי אז אני מוציא את זה על אחרים סליחה"הוא אמר "זה בסדר היית אומר לי אני תמיד פה כדי להקשיב לך"אמרתי וחיבקתי אותו