give your heart a break ~פרק 34~ ♥

~נקודת מבט לואי טומלינסון~
*אחרי הטיסה*
התקדמנו אל עבר הבית. הוצאתי את המפתחות מכיסי אך כשהגענו לדלת נעצרתי. ידעתי שנהיה חייבים לדבר על מה שקרה לפני שכולם יתנפלו עלינו וישאלו איך היה.
"אביה אני ממש מצטער." אמרתי והשפלתי את מבטי. "רציתי שבסה"כ נעשה את מה שרצינו לעשות. לא חשבתי שזה יגיע למצב כזה." היא החזיקה בידי בחוזקה וחיממה אותה.
"לואי, לא הייתה לך שום דרך לדעת שאיידן כזה מטורף. הייתי צריכה לזכור שהוא עבר לצרפת בשנה שעברה. אולי הייתי צריכה לנהוג במשנה זהירות." היא אמרה.
"כמו שאמרת אביה- לא יכולת לצפות לזה. שנינו לא יכולנו." אמרתי.
"אל תדאג לואי. הרגע שלנו עוד יגיע." היא הרימה את ראשי ונישקה אותי. פתחתי את הדלת ונכנסנו פנימה.
"אנחנו כאן!" צעקתי כשנכנסתי.
"היי!" כולם צעקו והתקרבו אלינו בריצה. הם חיבקו אותנו חזק כל אחד בתורו.
"מה קרה לואי? אביה הרביצה לך?" הארי הצביע על פניי החבולות לפני שחיבק אותי
"לך תמות." צחקתי וחיבקתי אותו.
~נקודת מבט אמנדה ברוק~
ראיתי את אנג'ל מנסה להתחמק מההמולה שהייתה בעקבות לואי ואביה שחזרו. ידעתי למה היא בורחת.
"אנג'ל!" קראתי לה. כולם הסתובבו אליה והיא נעצרה באמצע התנועה שלה.
"היי," היא נופפה בידה מבטה קצת מובך.
"בואי לפה." אמרתי. נייל הסמיק כמובן אך לא דיבר איתה. אף אחד מהם לעולם לא יעשה את הצעד הזה אם לא נדחוף אותם.
האמת שזה היה רגע ממש מביך. זאין, אנג'ל ונייל היו באותו מקום לראשונה מאז שלקחה הפסקה מזאין והדברים נעשו מביכים יותר.
נייל יודע מה אנג'ל מרגישה אליו והוא מובך מנוכחותה.
יותר מזה, הוא מודע למצב שלה עם זאין ולהפסקה שלקחו והוא מובך מכך שהמצב ככה בגללו.
זאין יודע מה אנג'ל מרגישה לנייל והסיטואציה הזו לא נעימה עבורו.
ואנג'ל- מצבה הכי גרוע.
בהפסקה מזאין ומובכת מזה. מרגישה משהו לנייל וגם זאין וגם נייל יודעים על זה. אם הייתה כאן תחרות על מי יותר צריך לקבור את עצמו- אנג'ל הייתה הזוכה המידית.
"אז איך היה בצרפת?" הארי שאל במבטא צרפתי- שובר את השתיקה.
הם הביטו אחד בשנייה כדי לבדוק מה התשובה. "נחמד מאוד," אביה ענתה תשובה קצרה יחסית להתלהבות שהייתה לה לפני שנסעו.
ההפגנה התפזרה דיי מהר וכל אחד חזר לעיסוקיו. אביה עלתה ללמעלה ולואי נשאר למטה. ניצלתי את ההזדמנות.
"לואי אפשר אותך לשנייה?" שאלתי.
"וודאי," הוא השיב ובא בעקבותיי.
"אתה נראה לי כמו אחד מבואס. יש לי רעיון איך להטיס את המצב רוח שלך לשמיים. אתה בפנים?" הוא הנהנן בהתלהבות.
"אז ככה-"
***
~נקודת מבט לואי טומלינסון~
"נייל," נכנסתי לחדר שלו. ראיתי אותו בדיוק מחזיר את הבגדים המקופלים שלו חזרה לארון.
"כן אחי?" הוא אמר.
"בא לך לעזור לי רגע?"
"אין בעיה, אבל זריז כי אני מת לישון," הוא אמר. "מה אתה צריך?"
"אני צריך שתבדוק משהו בעליית הגג," אמרתי. הוא הביט בי מופתע.
"יש לנו עליית גג?" הוא שאל.
"מה חשבת שהדלת בתקרה של השירותים משמשת אם לא לזה?" שאלתי והבטתי בו במבט מוזר. הוא משך בכתפיו.
"מה אתה צריך משם בכלל?" הוא שאל כשפתחתי את הדלת של העליית גג והורדתי משם את הסולם.
"יש שם ציוד של הקלטות. מתחשק לי קצת ליצור," אמרתי.
"אוי כבר שכחתי כמה הנפש שלך כולה יצירה אחת גדולה." הוא אמר בציניות מתובלת במבט חולמני
"תתפלא, יכול להיות שפריז שינתה אותי" אמרתי בציניות והשבתי לו חיוך חולמני. "אני שנייה חוזר." יצאתי מחדר, ירדתי מהר ללמטה, כיוונתי את המזגן ל30 מעלות. נייל צריך להפוך לצלי כבר במעלות האלו.
אמנדה עברה שם, סימנתי לה שעשיתי את זה.
"באיזה שהוא שלב הם יחשדו," אמרתי , מזהיר אותה שאם זה ישתבש זה לא עליי. "אני מהמר על אנג'ל." היא בטוח הראשונה שתקלוט מה קורה שם.
"אם זה עובד בסרטים זה יעבוד גם עליהם. סמוך עליי. אני מכירה את הנפשות הפועלות." היא אמרה.
חזרתי מהר לנייל.
"אני לא מוצא את זה! אתה בטוח שזה פה?" הוא אמר בכעס. "ומה זה החום הזה פתאום?!" הוא אמר וניגב את מצחו.
"זה חייב להיות שם!" קראתי מלמטה.
לאט לאט בלי שהוא שם לב, יצאתי מהחדר אמבטיה. נתתי לאמנדה לעשות את התפקיד שלה.
תוך כמה דקות שמעתי דלת נסגרת. שיערתי שהיא הצליחה.
"או שזה הולך להיות כישלון מטורף, או שזו הולכת להיות הצלחה מסחררת."קבעתי על פי הנתונים. "ואם זה כישלון מטורף- את אחראית על הכל." צחקקתי.
לפתע שמענו צרחה. הבטנו אחד בשנייה בחיוך.
זה קורה.
"מה עוללתם?" אביה שאלה כשראתה אותנו מחויכים במסדרון.
"אם זה לא יצליח, אמנדה יודעת כבר שאני ממש לא אחראי לעניין הזה. אבל אם זה כן- אני כבר עכשיו גאה בעצמי." לואי רמזתי מה אנחנו מתכננים.
"בואי נגיד שאת הולכת להבין את הכל.." אמנדה אמרה והביטה בשעון של פרק כף ידה. "בעוד 3 שעות ככה."מבטה של אמנדה היה מרושע.
" תרחמי עליהם. תוציאי אותם קודם. נייל יכול להתפוצץ שם." אמרתי לה ונתתי לה את המפתחות והשלט של המזגן. "מדיי פעם תורידי מעלה או שתיים."

~נקודת מבט נייל הורן~
"אני לא אשרוד את החום הזה!"מלמלתי וניערתי את חולצתי כדי לעשות קצת רוח על גופי.
כבר 10 דקות שאני ואנג'ל סגורים כאן ולא החלפנו מילה.
אני מרגיש ששוב חזרנו לנקודת ההתחלה של הקשר שלי ושלה. שוב חזרנו לנקודה שאנחנו לא מרגישים בנוח אחד ליד השנייה.
מאז שהיא בהפסקה מזאין ומאז ששמעתי שיש מצב שהיא מרגישה אליי את מה שאני מרגיש אליה- כאילו חטפתי פיק ברכיים. אני לא מסוגל להתיר את המבוכה מולה.
"כשאני יוצאת מפה- הם מתים."מלמלה גם היא, הורידה את המכסה של האסלה והתיישבה עליה. "מה זה?"היא אמרה, התכופפה והרימה כמה חוברות מתחת לארונית.
הסוד הקטן והישן של הארי נחשף. היא הביטה בי וחיכתה לתשובה של מי החוברות.
"הארי. אבל ממש ממזמן," הסברתי.
"יש לך רעיון איך לצאת מפה?"היא שאלה וזרקה לעברי חוברת כדי שיהיה כמעין מניפה. היא התחילה לפתוח מגרות, לנסות לחפש את התשובה בארונות.
"מה את מחפשת?" שאלתי בסקרנות. מה כבר יש שם שיעזור לנו לצאת מפה?
"סיכה." היא אמרה. "שיט! זה בחדר שלי. לקחתי את הקופסא הבוקר."היא אמרה והתיישבה על הרצפה ביאוש.
היססתי לכמה שניות והחלטתי להתיישב לידה. "אין מה לעשות, צריך לחכות שמישהו יבוא ויפתח לנו את הדלת." אמרתי ונאנחתי גם אני.
"הרי אין סיכוי שהם לא ישימו לב שנעלמנו כל כך הרבה זמן. לא?"
"צודק."
וחזרנו אחרי הדיאלוג הקצר אל השקט המביך שהיה קודם.
"אכפת לך שאני אוריד חולצה? אני באמת לא מסוגל יותר." שאלתי. היא משכה בכתפיה. הורדתי את החולצה שלי והעפתי אותה בעצבים הצידה.
היא קיפלה את הגופייה שלה והרימה אותה קצת מעל הבטן.
" אני לא חושבת שאני אשרוד את הזמן הקרוב." היא אמרה.
שתקנו כל כך הרבה זמן. כל אחד מאיתנו מרוכז בלמצוא דרכים לקרר את הגוף שלו.
"אנחנו נדבר על מה שקרה? או שנמשיך להיות מובכים אחד מהשנייה?" נשבר לי מהשקט ומהמבוכה. התיישבתי בשנית על ידה, רק הפעם קרוב יותר.
"מה קרה?" היא שאלה בתמימות מזויפת האופיינית לה במצבים שהיא מנסה להתחמק מדברים.
" מה שקרה לפני יומיים,"
"מה קרה לפני יומיים?" היא המשיכה במשחק שלה. מה שלא ידעה זה שפניה הסגירו אותה והיא נהייתה אדומה יותר ממה שנהייתה אדומה בגלל החום.
"אני יודע אנג'ל, אני שמעתי הכל. " אמרתי "אני שמעתי שלקחת הפסקה מזאין ואני יודע גם למה." הוא אמר.
"על מה אתה רוצה לדבר?" היא שאלה ושיחקה על אצבעותיה.
" אני רוצה לדעת מה את הולכת לעשות עם מה שאמרת," הוא אמר. "לאן כיוון החשיבה שלך מתפתח?"
"מה ציפית שאעשה?" היא שאלה לא מבינה את פשר השאלה "הרגע עצרנו את המערכת יחסים שלנו. אני לא ארוץ אלייך בשנייה שאחר כך," היא אמרה.
שתקתי. קצת התביישתי כי היא צודקת. מה ציפיתי? שהיא תרוץ אל זרועותיי מיד אחרי השיחה שלה עם זאין?
שהיא תפתור את הבלבול שלה בתוך יומיים?
"ואני עדיין מבולבלת. אין לי מושג לאן קו המחשבה שלי מוביל." היא אמרה, משכה בכתפיה וקמה מהרצפה לכיוון הדלת ואני בעקבותיה. הרגשתי שהקרבה בניינו מרגישה לה לא בנוח. היא הייתה חייבת לשבור אותה.
"אני מוריד את הג'ינס." הודעתי. זה באמת היה מוגזם. היא הביטה בי במבט שהיא לא מחבבת את הרעיון. "אנג'ל אני מצטער אני פשוט לא מסוגל, תביני אותי!"היא נאנחה והורדתי את הג'ינס.
שמתי לב שהיא בהתה בי לכמה דקות. צחקקתי לעצמי בלב.
"אפשר שתפסיקי לבהות בי?" שאלתי אותה במבט מגחך. הייתי חייב להקליל קצת את האווירה.
"מ..מה?" היא אמרה והביטה בפרצופי. אני לא בהיתי בך." היא אמרה ושילבה את ידה בביטחון.
"אני בטוח." אמרתי בציניות.
היא הרימה גבה. "מה גורם לך לחשוב שבהיתי בך?" היא שאלה במבט עוקצני.
"לפחות אל תשפילי את עצמך יותר ותהיי בשקט." גיחכתי.
"אתה חצוף!" היא אמרה ודחפה אותי לכיוון המקלחת. בגלל שתפסתי בידה כדי לא להחליק היא נדחפה יחד איתי למקלחון. גבי נדפק בקיר וזה פתח את המים.
תוך שניות נרטבנו שנינו.
לא ניתקתי את ידי ממנה לשנייה. היינו כל כך קרובים לנשיקה שכבר דמיינתי את שפתיה על שפתי.
המים זרמו על גופנו והרטיבו אותנו לגמרי. עיניי עקבו אחרי כל פעולת אישונים קטנה שלה.
שנינו לא כל כך הצלחנו לעכל את הסיטואציה.
הראש אומר לנו לצאת משם ולהפסיק את מה שקורה, אבל נדמה שהגוף לא מצליח להקשיב לו.
התקרבתי אליה והיא גם.
חיבקתי את מותניה וקירבתי אותה עוד טיפה אליי והתנשקנו.
הרגשתי שאני מרחף באותו רגע. הרגליים שלי התנתקו מהרצפה באותו הרגע והבטן שלי הציפה אותי בפרפרים שזמן מה לא הרגשתי את זה.
המגע של אנג'ל במותניי עשה לי צמרמורת כזו שלא יכולתי לתאר. הרגשתי שהלב שלי עוד שנייה יוצא מבית החזה ומתחיל להלך כאן על הרצפה.
לפתע נשמעו מספר דפיקות על הדלת. התנתקנו במהירות.
"נייל? אנג'ל? אתם בפנים?!"זה היה קולו של ליאם. תוך שניות רצנו לדלת.
"כן! תפתח לנו!"אמרתי.
הוא פתח את הדלת והסתכל עליי ועל אנג'ל.
השפתיים שלי היו וודאי אדומות וגם של אנג'ל. אני ללא בגדים והעור שלי בצבע אדום.
" א..אני פשוט לא אשאל." הוא מלמל והלך.

-הגרסה הישנה-

~נקודת מבט הארי~
"סם אחרי כול מה שקרה לך אני רוצה שתבטיחי לי שאת תשמרי על עצמך!"אמרתי "בסדר אמא"היא אמרה הצמדתי אותה לחזה שלי ונישקתי את ראשה "היי סם את מרגישה יותר טוב?"נייל אמר והתיישב לידנו אווי לא עוד פעם זה מתכון פשוט אצל נייל הוא בא בנחמדות אבל תמיד רוצה משהו הוא עושה את זה תמיד שהוא רעב ואין לו כוח להכין לעצמו אוכל שזה קורה כמעט כול הזמן "נו נייל מה עכשיו?"שאלתי ונאנחתי "אווכל!"הוא אמר "טוב שנכין לו ?אני במילא רעבה"סם אמרה "כן היום מוקפץ"אמרתי הלכנו למטבח הוצאנו את הירקות סם התחילה לחתוך ונייל כול שנייה לקח לה גמבה "נייל?"אמרתי בקול עדין "אהה?"הוא אמר בפה מלא בגמבות "get out of my kitchen!!"(למתקשים באנגלית זה אומר צא מהמטבח שלי)צרחתי "טוב טוב"הוא אמר ולקח לו עוד כמה גמבות חתוכות הסתכלתי עליו במבט מאיים "מה?! אני לוקח צידה לדרך"הוא אמר ועלה למעלה כנראה לאנג'ל "האוכל מוכן!"סם צעקה לאחר כמה שניות כולם היו מסביב לשולחן אנג'ל ונייל ירדו יד ביד והתיישבו אחד ליד השני וכול חמש דקות התנשקו "טוב אני לא רעב כבר"זאיין אמר וקם בעצבים
~נקודת מבט זאיין~
דיייייייייייי ! אני לא יכול יותר לראות אותם ביחד אני עדיין אוהב אותה!! אני לא מסוגל יותר אמרתי והעפתי את כול הגבעים מהמד בעצבים על הריצפה שברתי את המראה התחלתי להתעצבן בחיים שלי לא היה לי כזה דבר בחיי !!! התיישבתי על המיטה ובכיתי היא הבחורה היחידה שנפרדתי מימנה ואני בוכה בגללה !!
~נקודת מבט אנג'ל~
"נייל אני שנייה באה"אמרתי ונשקתי לשפתיו עליתי למעלה לחדר של זאיין הוכל היה מבולגן החדר היה חשוך המראה שבורה הגביעים על הריצפה תמונות שבורות זאיין היה על המיטה בוכה "זאיין מה קרה לך"אמרתי והתיישבתי מולו וליטפתי את כתפו "כלום זה פשוט….."הוא אמר "פשוט מה? שאלתי "אני לא יכול להראות אותך ביחד עם נייל"הוא אמר "זאיין אני…..אני לא…."אמרתי אבל הוא קטע אותי "אנג'ל זה בסדר אני מאושר כשאת מאושרת"הוא אמר "זאיין אי אפשר למצוא אדם כמוך בחיי!"אמרתי וחיבקתי אותו חזק חזק "עכשיו אני רעב"הוא אמר וירדנו ביחד למטה