girl on fire פרק 7

נקודת מבט שרלוט
"נוסעים יקרים הגענו ליעד, אנא צאו באופן מסודר ופתחו את התאים מעל ראשיכם בזהירות, תודה" קולו של הקברניט נשמע וקבוצת תיירים מחאה כפיים, מה שגרר את כל המטוס לעשות את זה, נלחמתי בדחף לקום ולהרביץ לקבוצה הזאת. רק עכשיו מצאתי עבודה, אני צריכה אותה, שרלוט אל תפקששי את זה.
"שרלוט, תוכלי לעזור לי עם המזוודה שלי?” לואי שהיה מאחוריי שאל אותי כשהמזוודה מעל ראשו איימה ליפול עליו ולמחוץ אותו, חייכתי לנוכח הדמיון הזה והתעצבנתי, הוא לא יכול לבקש מאחד החברים המטופשים שלו?! הסתובבתי והכרחתי את עצמי לחייך "כמובן" אמרתי והחזקתי את המזוודה בזמן שהוא ניסה להוריד אותה, באופן שלא יפגע באף אחד.
"תודה" הוא אמר וחייך חיוך תשוש, התעלמתי ממנו והמשכתי ללכת.
סיימנו את הבדיקת דרכונים איסוף מזודות וכל אלו ויצאנו החוצה. “היי לואי, אני כבר חוזרת" אמרתי לו והלכתי לקיוסק הקרוב, שמעתי את לואי אומר משהו מרחוק, לא שמעתי מה אמר ולכן התעלמתי, טוב אני מניחה שגם אם הייתי שומעת הייתי מתעלמת ממנו.
"יש לך סיגריות?” שאלתי את המוכר כאשר הגעתי לקיוסק. הוא לא ענה והצביע על הקיר שהיה מאחוריו.
"תביא לי דנהיל" אמרתי והנחתי את השטרות על הדלפק. הוא לקח את הכסף והביא לי את החפיסה, פתחתי אותה והוצאתי סגריה, מכניסה אותה לפי ומפשפשת בתיק בכדי למצוא מצית.
"היי שרלוט, הנה את!” שמעתי את הארי קורא בהקלה. עיקמתי את אפי והתעלמתי ממנו.
"מה את עושה?” הוא שאל מופתע. כשהתקרב עוד כמה צעדים ועיניו התמקמו על הסיגריה שלי, הדלקתי אותה ושאפתי את החומרים הרעלים שהרגישו כל כך טוב וכל כך מרגיעים.
"את מעשנת?” הארי שאל לנוכח המראה שלי מתענגת על כל שכטה שלקחתי, המשכתי להתעלם, אני לא צריכה להתרגז, יש לי את הסגריות שלי רק בכדי להרגיע אותי.
"תני לי את זה" הוא התרגז והוציא מפי את הסגריה, זורק אותה על הרצפה ומועך אותה עם רגלו.
"מה אתה חושב שאתה עושה?” שאלתי אותו, תופסת את ידו עם ציפורניי, מחדירה אותם כמה שיותר עמוק, שיכאב, לקחתי את ידו והצמדתי אותה לשכמות שלו, מורידה אותו בכוח על הרצפה כשמפיו יוצאות יבבות קטנות.
"אני, אני מצטער" הוא הוציא מפיו בקושי רב. חיזקתי את תונועותיי ויבבה גדולה יצאה מפיו הפעם.
"אני, לא חשבתי שזה כזה ביג דיל… אני רק רציתי… שתתיחסי אליי" הוא אמר ושיחררתי אותו, הוא התרסק על הרצפה. התכופפתי אליו "אני אתעלם ממך אם אני ארצה, אתה לא תכריח אותי להתייחס אלייך" אמרתי והוא הסתובב כך שהפנים שלו נמצאים לכיוון השמיים. התרוממתי טיפה ולקחתי תנופה עם היד, הארי שנראה מאוד מפוחד והתכווץ על הרצפה, הרפה את גופו כאשר ראה שהורדתי את ידי והתחרטתי, לאחר חשיבה שניה החלטתי להוציא עליו את כל העצבים שלי, לפני שהוא שם לב ידי פגשה בפרצופו והשפה התחתונה שלו דיממה. חזרתי לישיבה הכפופה שלי ולחשתי שוב באוזנו "קום עכשיו ואם שואלים אותך מה קרה, אתה לא אומר שזאת אני, ברור?” שאלתי אותו ברוגע והתחלתי ללכת לכיוון שבו הבנים מחכים לנו, זמן קצר לאחר שהגעתי הארי הגיע גם הוא "הארי מה קרה לך?!” נייל שאל מזועזע.
הארי היסס והסתכל עליי, סימנתי לו לא עם הראש בתנועות הכי קטנות שיכולתי. “קבוצת נערים התנפלה עליי, כנראה שהם לא אוהבים את וואן דיירקשן" הוא אמר בכאב וגיכח אך אחרי שניה קצרה הפסיק.
הבנים הלכו לכיוון המלון, תומכים בהארי לאורך כל הדרך.