girl on fire פרק 3

~נקודת המבט שרלוט~
"המשטרה מצאה קצה חוט בנושא תיק, הנער הצעיר שנרצח בביתו" נשמע קולו של השדרן בוקע מהרדיו הקטן שיכולתי להרשות לעצמי. נדרכתי, יכול להיות? יכול להיות שהם עלו עליי?
"המשטרה מצאה עדויות שאומרות שנערה בסביבות גיל ה17-20 יצאה מביתו זמן קצר לאחר מותו של הנער בן ה-18, העלמה הצעירה ברחה מהמקום במהירות ולכן העדים שלנו לא יכלו לתאר לנו אותה בבירור, ידוע לנו שלעלמה הצעירה יש שיער חום, חלק מהעדים טוענים שלעלמה יש גם קצוות אדומים בשיערה אם יש בידיכם עוד מידע שיוכל לעזור לחוקרים לפתור את התיק הם ישמחו להעזר בכם ועכשיו נעבור למזג האוויר" לא, זה לא יכול לקרות! אני צריכה לחשוב במהירות, אני צריכה לברוח, לברוח רחוק מכאן! אבל לאן? הם יזהו אותי, ואין לי כסף, טוב כסף אני יכולה לגנוב, אולי אני אוכל לאלתר איזו תחפושת.
ניגשתי לארון והוצאתי את כל תוכנו, אני רק צריכה משהו גדול, איזו חולצה גדולה, שאוכל להכניס את שערותי לתוכה בלי שיראו את קצוותיהן אם זה כל מה שיש להם עליי, אני אסתיר זאת. אני אצטרך גם כובע, שיסתיר את ראשי, אולי יש לי פה את המתנות של סבתא שלי, כן, מצאתי אותן, כשסבתי הייתה עוד בין החיים היא אהבה אותי, היא ידעה שאני לא רעה, היא האמינה בי, כל שנה היא הייתה נותנת לי מתנות שהיא סרגה, הוצאתי סוודר וכובע עם קטעי בד ארוכים שכיסו לי את האוזניים, אני אקח מגפיים וטייץ שחורים, אני מקווה שזה יעבוד. הלכתי לכספת הקטנה שלי, פתחתי אותה והוצאתי ממנה את מעט מאוד הכסף שלי, אני אצטרך לוותר השבוע על אלכוהול. אני צריכה לברוח כמה שיותר מהר, לגנוב כמה שפחות כסף, שלא ישימו לב, אני אברח לארצות הברית, תמיד רציתי להיות שם, זה יהיה המקום המושלם בשבילי להתחיל חיים מבלי שיגלו אותי. יצאתי החוצה סוקרת בעיניי את האנשים העוברים ברחוב, הוצאתי את הטלפון שלי מכיס מכנסי ועקבתי אחר אישה צעירה, בלונדינית עם עיניים כחולות, הלכתי בצמוד עליה, דיברתי לטלפון שלי, בכדי שלא תחשוד, הושטתי יד לכיסה והוצאתי משם כמה שטרות, טוב הרבה שטרות.
"אה, בסוף לא ניפגש? אוף קיוויתי לראות אותך היום. כן, טוב לא נורא ניפגש מחר" אמרתי לטלפון והסתובבתי על עקבותיי.
"כסף- יש, תחפושת- יש, כרטיס טיסה- אין, טוב אז נשאר לי רק כרטיס טיסה" אמרתי והסתכלתי באתר אינטרנט של חברת התעופה אם יש כרטיסים לטיסות קרובות. גיליתי שנשארו עוד כרטיסים מועטים לטיסה שיוצאת עוד חמש שעות, ארזתי את התיקים לקחתי את כל החפצים המועטים שהיו לי. עצרתי מונית ונסעתי לכיוון שדה התעופה.
"ארצות הברית הנה אני באה" מלמלתי כשחיוך מתוח הופיע על פניי.