FOREVER YOUNG – פרק 2

"איפה את?!" מישל צעקה עליי מהטלפון.
"אממ אני לא ממש יודעת!הלכתי לחפש אותך!זה קצת מחשיד רבע שעה בשירותים!" צעקתי לה בחזרה.
"נוו פשוט בואי כבר!" היא צעקה ונתקה.
ירדתי במעלית שהגעתי שוב בחזרה לאולם.חפשתי את המקומות.
A33 , A34, הנה היא! A35. התיישבתי לידה.באמת מקום טוב.שורה ראשונה.
תאמת? כל מה שרציתי היה לברוח משמה.
לא מספיק עשיתי בושות על זה שקראתי ליד אחד מחבריי הלהקה שהלהקה שלהם מטומטמת,
אחרי זה גם אמרתי בלי ידעתי שאני חושבת שהוא חתיך וחמוד. איזה בושות!
הם התחילו לשיר את פוראבר יאנג [אין לי כוח לאנגלית] ובפזמון היה חושך וכולם נפנפו עם האייפונים
[חחח נו זרמו..]
"אז..איזה בן כבר הספקת לפגוש?" מישל לחשה לי בעודה מנפנפת באייפון שלה
"מה ? על מה את מדברת?" עשיתי את עצמי כלא מבינה
"נו טי!באמת! את יודעת שאני מכירה אותך מספיק טוב.."
"אחר כך..תתרכזי בהופעה"
עברה עוד חצי שעה והופעה נגמרה.
"איזה הקלה" מלמלתי. רק רציתי לברוח מהאולם כמה שיותר מהר.
"רגע! יש כרטיסים למאחוריי הקלעים" מישל נפנפה בכרטיסים.
"מישל..אני עייפה" אמרתי ועשיתי פיהוק מזויף "אולי תקחי איזה מעריצה אחרת…חבל שאני סתם אבוא"
זה היה נכון במידה מסוימת.אבל פשוט לא רציתי לראות אותם.[אתם מבינים למה מוחעחע…חח]
מישל משכה את ידי והגענו למאחוריי הקלעים.
היא הלכה ליד שולחן האוכל השמנה הזאת.לא פלא למה היא אוהבת את נייל…
אני ישבתי על הספה ושמעתי מוזיקה.
"אפילו הספות פה יוקרתיות" מלמלתי בזלזול, מסתכלת על הספה עם הקטיפה האדומה.
"אם משקיעים אז עד הסוף"