dont stop me now/ wha doesnt kill you make you stronger- פרק 6

המכונית כבר לא הייתה בסביבה ואני נכנסתי עם חיוך לבית המרווח.
התמתחתי מעט וירדתי למרתף לאופני הכושר.
אחרי שעה תמימה של כושר קיבלתי SMS.
היסתכלתי על הצג והמיספר לא היה מזוהה
ניכנסתי להודעת ושם ראיתי תמונה של נפוליאון ושמעליה כתוב בגדול \' תודה\'
\'ג\'ס….\' מלמלתי לעצמי והשבתי לו סמיילי מחייך.
לאחר מכן היתקשרו נייל וג\'ורדן ליבדוק מה שלומי.
\'שמעתי שהיה כלב בבית…\' אמר נייל מתעניין
\'אני אספר לך אחר כך… הוא היה סופר חמוד והחזרתי אותו לבעלים שלו\' אמרתי
\'עשית נכון אחותי.. גאה בך!\' אמרה ג\'ורדן
ציחקקתי \'מתי אתם חוזרים? אין לי שום דבר לעשות…\'
\'את חייבת לימצוא חברים! דרך אגב חברים.. בגלל שלא גמרת את שנת הלימודים אז בחודש הבא את חוזרת ללימודים על סיום השנה\' אמרה ג\'ורדן
\'אתם תמיד תימצאו דרך להרוס לי את המצב רוח\' אמרתי בקול עצוב אך שמעו שהוא לא היה אמיתי.
\'סורי סיס.. אחר כך יש לנו ישיבה בנוגע למסלול מסביב לעולם\' אמר נייל בקול מתרגש.
\'טוב… אז אני אהיה בדד…\' אמרתי בקול נעלב
\'אולי תלכי לחפש עבודה! כל עוד החנויות פתוחות!\' אמרה ג\'ורדן
\'רעיון לא רע סיס \' אמרתי
\'טוב יאלה חייבים לעוף! ביי!\' אמר נייל והם ניתקו לי
\'חצופים\' מלמלתי בצחוק
היה משהו בדבריה של ג\'ורדן, חשבתי לעצמי.
לקחתי תיק עם הטלפון ומעט כסף.
החלפתי לגופיית סבא לבנה ולג\'ינס עם קרעים, שמתי עליונית ג\'ינס ואת השרשרת האהובה עלי.
\'ביי ביי…. בית!\' צעקתי לחלל הריק ואפילו ההד שלי לא ענה לי.
\'כמה מנומס…\' מילמלתי

יצאתי לאיזור שבו הייתה את החנות חיות.. זכרתי שהיה שם שלט של דרושים.
אחרי הליכה של 5 דקות בערך הגעתי לחנות וצדקתי.
פתחתי את החנות וצליל פעמון עדין נישמע.
\'שלום לך וברוכים הבאים לממלכת החיות אפשר לעזור?\' שאלה נערה עם עינים ירוקות ושיער בלונדיני.
\'כן… ראיתי שיש לכם פה שלט דרושים… הבקשה עדיין בתוקף?\' שאלתי בתיקווה
\'בטח! רק את צריכה לחתום לי ניירת ומיצידי את כבר עובדת פה ממחר ב-8 בבוקר\' אמרה הנערה
\'רציני?\' שאלתי בהיתלהבות
\'רציני\' אמרה הנערה וחייכה אלי חיוך נחמד.
\'דרך אגב קוראים לי שרון\' אמרתי
\'אנה\' אמרה הנערה בידידות
אחרי שחתמתי במישרד המנהל שהיה מלא בתמונות של ילדים וחיות קיבלתי חולצה של החנות.
\'את יכולה ליגזור אותה והכל אבל הכי חשוב שישאר הסמל של החנות\' אמרה אנה בחיוך וניפרדה ממני לשלום.
כל התהליך הזה לקח לי בערך שעה {הייתה הרבה ניירת!}
חזרתי לבית בתחושה טובה.