Dark – (מתורגם) -פרק 6-

הצלחתי להתחמק מהשאלות של אימי על איך שנראיתי כשהגעתי הביתה וישר עליתי במדרגות לחדרי והתחבאתי שם. כשנשאלתי על הדייט למחרת בבוקר ניסיתי להתחמק כמה שיותר; לא הייתי מעוניינת במיוחד בלדבר על מה שקרה שם ולחלוק עם אימי מידע אודותיו. לא רציתי לדבר על איך שברחתי מהחלון ונרדפתי ע"י ה"דייט" שלי ובטח שלא על איך שנפלתי למים. לא הייתי בטוחה שהיא תבין בהתחשב בכמה מושלם הארי היה בעינייה.

***
"סליחה?"
"היי, אפשר לעזור לך?" חייכתי לאישה שעמדה מולי.
"כן, אני מחפשת את האלבום החדש של מקפליי. הבת שלי אוהבת אותם ורציתי לקנות לו אותה ליום ההולדת."
"כמובן, בואי אחריי."
הובלתי אותה במורד מעבר המוזיקה לפני שעצרתי במחלקה של האות M. אצבעותיי רפרפו מהר בין האלבומים עד שהוצאתי אחד מהערימה.
"הנה, בבקשה," חייכתי. "זה אלבום גאוני, הבת שלך תאהב אותו."
"תודה לך על העזרה."
היא חייכה אליי בחזרה לפני שהלכה לעמוד בתור לקופה. מחשבותיי נדדו ללא הפסקה כשעמדתי וסידרתי את האלבומים שהוצאו מהמקום. הזזתי את השיער מאחוריי אוזניי והרמתי את ראשי כששמעתי מישהו נכנס לחנות. עיניי ישר נפערו: קשה היה לפספס את ערימת התלתלים הכהה. התגובה המיידית שלי הייתה להתחבא. נפלתי לרגליי, זוחלת בין עמדות האלבומים השונות, בתקווה להגיע לחדר האחורי מבלי שיראו אותי. מאיפה הוא בכלל ידע איפה אני עובדת? פניתי בזחילה וכשהחלטתי שהשטח פנוי, המשכתי לכיוון היעד שלי.

"בו?"

קיללתי במוחי כששמעתי את סטיב קורא בשמי. לא, לא, לא! הגברתי את המהירות ככל שהתקדמתי ליעד. אנחה נפלטה מפי כשזוג אולסטאר לבנות נעמדו מולי. עיניי עלו במעלה רגליו הארוכות עד שפגשתי זוג עיניים ירוקות. הוא חייך אליי, חושף את גומותיו.
"היי, יפהפייה."
הארי תפס את ידיי לפני שהעמיד אותי על רגליי. התרחקתי ממגעו כשאצבעותיו הארוכות הברישו את השיער הרחק מפרצופי.

"מה עשית על הרצפה?" הוא חייך.
"ה-הפלתי משהו."
הוא גיחך; היה לי ברור שהוא לא האמין לשקר הזה. שמחתי שאנחנו במקום ציבורי – כך הארי יוכל לשלוט במעשים שלו קצת יותר… בכל מקרה, ידעתי שדברים כמו "מי יראה אותנו" לא בדיוק מטרידים את הארי כי ישר נזכרתי במה שקרה במסעדה.
"למה לא ענית להודעות שלי?"
זו הייתה יכולה להיות שאלה תמימה, אם היא הייתה יוצאת מפיו של כל אדם אחר. אבל עם הארי… זה היה הכל חוץ מתמים.
"אתה שאלת מה אני לובשת." עניתי בגועל.

"ולא קיבלתי תשובה, אז הנחתי שאת ערומה." הוא גיחך.

פלטתי אנחה כבדה. רק זה מה שעובר לו בראש?! גופי הסתובב כשהתכוונתי ללכת, אבל הארי תפס במרפקי. הוא משך אותי חזרה לגופו, שפתיו מנחיתות נשיקה חמה על שפתיי. השתמשתי בכל מה שהיה בי על מנת להרחיק אותו ממני. זה לא הזיז לו, אבל רציתי שיידע שאני מתנגדת לפעולותיו.

"בו?"

סטיב הפריע לנו, למרבה עצביו של הארי.

"את בסדר?" הוא שאל.

"מצוין."

סטיב לא היה נמוך מהארי אבל שיערו הבלונדיני והקופצני היה ההפך הגמור מהתלתלים של הארי. הוא צעד לכיווננו וראיתי על פניו שהוא לא לגמרי האמין למה שאמרתי.
"פופי צריכה עזרה בקופה."
"אוקיי."
הארי עדיין החזיק במרפקי בחוזקה לפני שהוא נתן מבט נוקשה בסטיב. נראה לי שהוא ניסה להוציא מסטיב תגובה כלשהי. ניסיתי להפריד את אצבעותיו מהעור שלי אך לא הצלחתי.
"אני חושב שמוטב שתעזוב." סטיב דיבר ישירות אליו.

הארי לא זז. יללתי כשהוא תפס את מרפקי חזק יותר. נשימותיו הכבדות והחמות הורגשו מעל ראשי. סטיב לקח את ידי, מושך אותי בעדינות הרחק מהארי. הוא היה עצבני – ללא ספק, מהדרך שבה סטיב התערב ולקח אותי הרחק ממנו. הקלה פשטה בי כשאצבעותיו של הארי סוף סוף הרפו ממני.

"אני אראה אותך מאוחר יותר, בו."

הוא קרץ אליי לפני שהסתובב ויצא מהחנות. השרירים בגבו בלטו כשהוא דחף בחוזקה את דלת היציאה הכבדה.

"את בסדר?"

הזזתי את ראשי מהמקום שבו הארי עזב ישר לסטיב.

"כן, תודה שעשית את זה." חייכתי.

***

"תודה."

הגשתי לאיש את השקית עם המוצרים והוא הסתובב והלך.

"אני יוצא לארוחת צהריים."

הנהנתי בהסכמה וסטיב נעלם לחדר האחורי שבחנות. אני ופופי פטפטנו בין לקוח ללקוח. היא הלכה לכיוון האות S במחלקת האלבומים ואני שמעתי רעש מהחדר האחורי ומיד סובבתי את ראשי.

"סטיב? חשבתי שלקחת הפסקה."

עיניי נפערו כשהוא הרים את ראשו. סימן אדום כהה בלט על לחיו הימנית ועל אפו.

"מה קרה?" אמרתי במהירות.

מיד עשיתי את דרכי אליו, אבל הוא הרים את ידו לפני שיכולתי להתקרב קרוב מספיק.

"אל תדאגי," הוא חייך חלושות. "בסך הכל נפלתי. זה כלום."

"אתה רוצה שאני אביא לך משהו?"

"לא, זה בסדר."

מיד אחרי זה, נפרדתי מפופי. סטיב שיחרר אותנו הביתה מוקדם מכיוון שהעסק היה שומם לקראת סוף היום. בעטתי באבן במורד הרחוב כשהתקדמתי לכיוון החנייה. הרמתי את ראשי ובחנתי את המכוניות השונות. לא הייתה לי מכונית, אז הייתי חייבת לקחת אוטובוס או ללכת ברגל הביתה.

נשמתי נעדרה מגרוני כשראיתי רכב שחור מוכר. סובבתי את ראשי בשביל לסרוק את האיזור. חיוך עיטר את פניו היפות כשהוא הסתכל עליי.

"צריכה טרמפ?" הוא שאל.

"אני… אני…"

"בואי."

הוא תפס את ידי הקטנה בידו לפני שלקח אותי לכיוון מכוניתו. לא היה לי זמן להתנגד. הסתכלתי על ידו, שהחזיקה בידי, וקימטתי את מצחי. נעצרתי על עקביי כדי לגרום להארי להאט.

"מה קרה ליד שלך?"

האגודל שלי החליק בעדינות על מפרקיו. החתכים הקטנים נראו טריים. הרמתי את ראשי והסתכלתי עליו, עיניו בוחנות כל תנועה ותנועה שלי.

"כלום." הארי ענה.

הוא שיקר. הוא ניסה למשוך את ידו ממני אבל תפסתי באצבעותיו הארוכות. התקרבתי אליו והוא רק עמד ובחן כל דבר שעשיתי.

"הארי, אתה…"

"בו, עזבי את זה." הוא חתך אותי.

הוא הרביץ לסטיב. ידעתי את זה.

"רק היכנסי למכונית." הוא דרש בכעס.