Dark – (מתורגם) -פרק 5-

ידיי אחזו בחוזקה בכיור, מחזיקות את משקלי כשנשענתי עליו בניסיון לסדר את נשימותיי. הרמתי את ראשי למראה בניסיון נואש להרגיע את עצמי. לא הצלחתי להאמין כמה רחוקות הפעולות של הארי יהיו. זה כאילו אפילו לא היה לו אכפת אם יראו. טפחתי על כיסיי על מנת לחפש את הפלאפון שלי.
"שיט".
השארתי אותו בתיק, ליד השולחן, ליד הארי. הלב שלי נחת לתחתונים מהמחשבה שלא היה לי איך ליצור קשר עם אף אחד. ניענעתי את ראשי, שיערי מתפזר לכל כיוון.
"אני לא יכולה לעשות את זה." מילמלתי לעצמי.
הרמתי את ראשי שוב וראיתי את השתקפותי במראה. אני לא חושבת שאי פעם, בחיי, הייתי יותר מפוחדת ממה שאני עכשיו. הרמתי את ראשי בשירותים והזזתי אותו הלוך ושוב, בוחנת את האופציות שברשותי. יכולתי לחזור ולהתעמת עם הארי ויכולתי לברוח. עיניי נדדו לכיוון חלון השירותים ומיד בחרתי באופציה השנייה.
פתחתי את החלון ועמדתי לטפס לתוכו כששמעתי את דלת השירותים נפתחת. לרוותי, זו הייתה רק המלצרית ששירתה אותנו.

"את בו?" היא שאלה.

הנהנתי בראשי וחיכיתי שתמשיך.

"הבחור שאיתך ביקש ממני לבדוק מה איתך."

"אוי אלוהים."

היא התקדמה אליי, תפסה בידי ומשכה אותי הצידה.

"א-איפה הוא?"

"הוא מחכה לך מחוץ לדלת." היא לחשה בדאגה.

עיניי נפתחו לרווחה למשמע דבריה. עיניה נדדו מהחלון הפתוח ובחזרה אליי. היא בוודאי ידעה מה תיכננתי לעשות שניות לפני שהיא הגיעה.

"לכי." היא דחפה אותי לכיוון החלון. "אני אגיד לו שלא היית כאן."

"תודה," חייכתי.

תפסתי בחלון ומשכתי את עצמי למעלה. הסתובבתי וראיתי אותה יוצאת מהשירותים.

"מה!" שמעתי קול נמוך צועק ליד הדלת.

"לעזאזל."

ישבתי עם רגליי מתנופפות לכיוון היציאה, אבל בדיוק לפני שקפצתי את המרחק הקצר לרצפה שבחוץ, דלת השירותים נפתחה בחוזקה. עיניו הכהות של הארי ננעלו על שלי. מבטו העצבני מיד נהפך לחיוך והבנתי שזה כיף לו. לרדוף. לרדוף אחריי.
רצתי מהר ככל שיכולתי לאורך הטיילת, האוויר קר יותר מאז שהוא היה כשרק הגענו. שיערי הארוך התנפנף מאחוריי. עברתי את הכניסה למסעדה במהירות, בתקווה שאצליח לצבור כמה שיותר מרחק. הסתכלתי אחורה וראיתי את הארי רודף אחריי, מהיר יותר ממני.
"בו!"

סירבתי לוותר, הייתי חייבת לברוח ממנו. רגליי החלו לכאוב כשהכרחתי את עצמי לברוח מהר יותר. האוויר ברח מריאותיי, בקושי סיפק את נשימותיי. נאבקתי לנשום כשהסתובבתי הצידה, ממשיכה בשביל קרוב למים. מילים לא יתארו את הפאניקה שעברה בי כשגיליתי שהשביל עומד להסתיים. ראשי הסתחרר לכאן ולכאן, מחפש דרך לברוח. נעצרתי בסוף ומצאתי את הארי מאט לכיווני. הוא חייך אליי כשהוא התקרב, יודע שאין לי לאן לברוח. לקחתי כמה צעדים אחורה ופגעתי בגדר המתכת הדק. שנינו התנשמנו בכבדות.

"לאן את חושבת שאת הולכת, לאב?"

הוא המשיך להתקדם לכיווני ואני התרחקתי לשמאלי, בתקווה שאצליח לעקוף אותו ולברוח חזרה לכיוון השני. הארי היה מטרים בודדים ממני כשגבי נתקל בשער שהוביל לכניסה ישירה למים. לחצתי את גבי חזק אל השער בתקווה להגדיל את המרחק בינינו.

צעקתי חלושות כשהשער נפתח לרווחה. איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי לתוך הכניסה.

"בו!"

נפלתי למים הקרים, גופי שוקע למטה. ידיי ורגליי עבדו ביחד בניסיון להרים את עצמי למעלה. לשנייה, עברה בי הקלה – זו אמנם לא הדרך הכי פוטנציאלית, אבל לפחות אני הרחק מהישג ידו של הארי. אבל אז שמעתי עוד "ספלאש" ממרחק קצר ממני. יד חזקה עטפה אותי מסביב למותניי ומשכה אותי חזרה אל פניי האדמה. שנינו התנשפנו בכבדות ואני פלטתי מים מפי. הזזתי את ידיי לחזה שלו, דוחפת אותו ממני בכוח. הוא הזיז את תלתליו הרטובים אחורה והביט בי. בעטתי ברגליי על מנת להשאיר את עצמי מעל המים. הארי חייך אליי, חושף את גומותיו, לפני שהוא דיבר.

"נו, מעולם לא הצלחתי לגרום לבחורה להירטב כל-כך מהר בדייט הראשון."
נאנחתי למשמע ההערה העוקצנית. פיקפקתי בכל דבר שהוא אמר בנוגע למערכות היחסים האחרות שלו עם נשים. מעולם לא הייתי שחיינית מעולה ואחרי הריצה, גופי הרגיש חלש במים. בכל מקרה, הצלחתי לשחות בחזרה לאדמה. ידיי נלחצו אל המשטח הקשה אבל לפני שהצלחתי למשוך את עצמי למעלה, הארי תפס במותניי. הוא סובב אותי הישר אליו, גופו צמוד אליי יותר ממה שרציתי שייצמד.
הארי הרגיש שאני מתאמצת על מנת להישאר על פני המים.
"תחזיקי בי." הוא לחש בקשיחות.

ידיי נשארו במים, עדיין זזות על מנת להשאיר אותי מעל פני המים. הוא תפס אותן וכרך אותן מסביב לצווארו. ידו הימנית תפסה באדמה מאחורי ראשי בעוד ידו השמאלית תפסה אותי בגבי התחתון, מחזיקה את גופי צמוד לשלו. הוא הרים אותנו למעלה, עיניו לא עוזבות את פניי לשנייה. הייתי חייבת לסמוך עליו, הוא לא ייתן לי לטבוע… הנשימות שלי נעשו חזקות יותר שהוא החל להישען עליי.

"הארי, קר לי". לחשתי.
עזבתי את צווארו על מנת ליישר את עצמי על האדמה. התבוננתי בו יוצא מן המים, בגדיו מטפטפים וספוגים כשהוא התכופף לעזור לי. הייתי מופתעת מהכוח שלו – בקלות, הארי הרים אותי אל האדמה, קצת לפני שמעדתי. רגלי נתפסה ברגלו וזה הפתיע אותו – כתוצאה מכך, מצאתי את עצמי נופלת: הארי מתחתיי, אני מעליו. הארי פלט אנחה כששכבנו על האדמה הקרה. הנחתי את ידיי על חזהו בניסיון להרים את עצמי למעלה, כל רגל שלי בכל צד של גופו.

"מממממ, אני תמיד אוהב בחורות מעליי."

עשיתי רעש נגעל כשהוא קרץ לכיווני ולפני ששמתי לב, ידיו תפסו בידי וסובבו אותי להתגלגל מתחתיו. הוא השטיח את ידיי על האדמה.

"אבל אני מעדיף אותן מתחתיי."

טיפות של מים נפלו משיערו על פניי כשהוא רכן מעליי. עיניו הירוקות טיילו על גופי, בגדיי הרטובים נדבקים לגופי. הארי הנמיך את ראשו ונשף על הפצע שבמעלה צווארי. חיוך התנוסס על פניו כשעורי התכסה בעור ברווז. עיניי נעצמו מהתחושה.
קפצתי כשזוג שפתיים נצמדו לשלי. עיניי נפתחו לרווחה. השיער המטפטף של הארי דיגדג את מצחי. הוא המשיך להזיז את שפתיו כנגד שלי, בניסיון להשיג ממני תגובה. אבל לא יכולתי. פשוט שכבתי שם קפואה.

"בו." הארי עודד אותי בשקט.
הוא תפס את שפתי התחתונה עם שיניו לפני ששיחרר והצמיד את מצחו לשלי. נשמתי בכבדות ובמהירות. נשארנו כך למשך זמן קצר עד שהארי משך את עצמו למעלה. גופו הצל עליי כשעמד מעליי בשקט. מה לעזאזל קרה עכשיו?

"את באה?"

התיישבתי במהירות, בוהה ביד שמוצעת לי. תפסתי אותה והוא משך אותי לעמידה, קרוב אליו. עיניי נדדו על גופו הרטוב. חולצתו הלבנה נצמדה לחזהו, חושפת בטן וחזה שריריים. מיד הזזתי את מבטי כי ידעתי שנתפסתי ע"י הארי… הוא מיד חייך. הוא שילב את אצבעותיו בשלי כשהלכנו לאורך הנמל. המדרגה שהייתה לפנינו הייתה גבוהה לכן הארי תפס במותניי והרים אותי למעלה. הוא טיפס בקלות אחריי. חיכיתי לו והוא הניח את ידו על מותני, מוליך אותי לאיפה שהג'קט שלו הונח.

הוא בטח הוריד אותו לפני שהוא קפץ אחריי. הארי התכופף ואסף את הטלפון, מפתחות והארנק שלו לפני שהוא הרים את הג'קט וזרק אותו על כתפיי.
"תודה." אמרתי בשקט.

***

המארח במסעדה קימט את מצחו כשראה אותנו. הבגדים שלנו עדיין היו ספוגים במים, משאירים סימנים על הרצפה. האורחים במסעדה נאבקו להסתכל על כל דבר אחר – רק לא עלינו. לא יכולתי להאשים אותם – באמת עשינו סוג של סצנה. בכל זמן אחר, לחיי היו מאדימות ומסמיקות – אבל עכשיו, זה לא שינה לי בכלל. הארי הגיש את כרטיסו על מנת לשלם.

"קחי את התיק שלך ובואי נלך." הארי לחש בשקט באוזני. מיהרתי לכיוון השולחן וראיתי את המלצרית שלנו מפנה צלחות. היא תפסה את עיני והתקרבה אליי במהירות.

"אני כל-כך מצטערת, הוא לא האמין לי כשאמרתי לו שאת לא בשירותים." היא מיהרה להגיד.

"אל תדאגי, זו לא אשמתך," חייכתי אליה, לוחצת את ידה ברוך.

"תודה."

קפצתי כשהארי הגיח מאחורינו. מיהרתי לאסוף את דבריי לפני שהוא גרר אותי החוצה.

***
הוא עצר ליד ביתי. הרחוב היה חשוך לגמרי מלבד מנורות הרחוב שפעלו. נאלצתי שוב לחכות שהארי ישחרר אותי ממכוניתו. הוא נשאר לצידי כל הדרך עד לדלת ביתי. פשפשתי בתיקי והוצאתי את המפתחות, שנפלו מיד אחרי. הארי דחף אותי על הדלת, מצמיד את שפתיו לשלי. יד אחת החזיקה את מותניי קרובים אליו, היד השנייה תפסה בעורפי.

לא היה בי עוד הרבה כוח התנגדות אך דחפתי את ידיי על חזהו בחולשה רבה. ה"נשיקה" לא נמשכה הרבה זמן. הארי התרחק, עיניו הירוקות בוחנות אותי כשהעברתי את גב ידי על שפתיי בהפגנתיות.

"אוי נו, באמת, זה לא היה כזה נורא, לא?" הוא צחק כשאמר זאת.

הזזתי את ראשי כשאצבעותיו הברישו את לחיי.

"אנחנו לגמרי עושים את זה שוב." הוא קרץ.
לא הבנתי אם הוא התכוון לנשיקה או לדייט – שניהם, בכל מקרה, גרמו לי לרעוד. כשהתסכלתי על פניו הבחנתי שתלתליו החלו להתייבש. הוא נראה כמעט יפה, עד שהוא פתח את פיו. הדרך שלו עם מילים גרמה לעורי לסמור.
משכתי את הג'קט שלו מעליי והחזקתי אותו בינינו על מנת שייקח אותו חזרה.

"תשמרי אותו."

הוא צלל עם ראשו פעם אחרונה, מנחית נשיקה עדינה על שפתיי לפני שצפיתי בו הולך חזרה למכוניתו.
טוב, זה היה דייט שאני בהחלט, ללא ספק, בחיים לא אשכח…