Dark – (מתורגם) -פרק 4-

כשלא זזתי, הארי תפס את ידי ורכן כדי לנשק אותי. הזזתי את ראשי הצידה כך ששפתיו יתפסו את לחיי ולא את המטרה האמיתית שלו. הוא התרחק וחייך. הוא הסתכל עליי עד שהסטתי את מבטי ועברתי לשחק עם האבזם של התיק שלי.
"בואי."
עצרתי מחוץ לביתי על מנת לסגור את הדלת ולנעול אותה. רק הנחתי את המפתחות בתיקי וכבר אצבעותיו של הארי השתלבו בשלי. יכולתי להתענג על ידו החמה אם לא הייתי כל-כך מפוחדת. עברנו את הכביש והתקדמנו להיכן שהמכונית השחורה והמפחידה חנתה. הדלת שליד הנהג הייתה פתוחה והארי הסתכל עליי בציפיה.
"היכנסי, לאב."
נתניתי לבקשתו ונשמתי נעתקה כשהוא טרק את הדלת שלי. סובבתי את ראשי ובחנתי את המכונית, שהייתה נקייה באופן מפתיע. צפיתי בו נכנס למושב הנהג בקלות מפתיעה יחסית לגובהו הרב. הוא טרק את הדלת והתחלתי להרגיש את הפחד עובר בגופי. נשארנו לבד, רק שנינו…
"אל תיראי כל-כך לחוצה, בו," הוא חייך.
עיניו נחו עליי מעט לפני שהוא גישש וחיפש את חגורתו וסגר אותה. עשיתי כמוהו וחזרתי להסתכל עליו. הוא התניע את האוטו ונסע אחורה. הוא חייך אליי לפני שנכנס אל הכביש והחל ליסוע.
ראיתי שהשרוולים של הג'קט שלו היו מופשלים על ידיו החזקות שתפסו בהגה. הוא הרחיק את תלתליו מעיניו על מנת שיוכל להסתכל על הכביש. בהיתי בו עד שראיתי אותו מחייך לאט לאט וידעתי שנתפסתי. הסטתי את מבטי אל ציפורניי והתחלתי לשחק איתן בעודי מסמיקה.

"בן כמה אתה?" שאלתי בשקט.

הרמתי את מבטי אליו וראיתי שהוא מסתכל עליי ומיד הוא החזיר את מבטו אל הכביש.

"עשרים."

"אה."

שאר הנסיעה הייתה שקטה; העברתי את רובה בהסתכלות מעבר לחלון. השמש הספיקה לשקוע עד שחנינו. קפצתי במקומי כשהארי הניח את ידו על ברכי אך עצרתי אותו לפני שהוא יכל להמשיך מעט יותר גבוה. הוא ציחקק בחוזקה ואז הרפה ממני.

"הגענו."

שיחררתי את החגורה וגיששתי את דרכי לידית של הדלת. למרבה החרדה, גיליתי שהאוטו נעול. הייתי צריכה לחכות שהארי יבוא לפתוח לי מבחוץ. רעדתי קצת למחשבה שאצטרך להיות נעולה באוטו איתו. אוטומטית, התרחקתי קצת בבושה מהמגע שלו כשהוא ניסה לעזור לי לצאת מן האוטו. הארי שם לב לזה. הידקתי את הג׳קט לגופי כשהתחלנו ללכת. ידו הגדולה עטפה את גופי והתקדמנו לאורך השביל. נשמתי עמוקות, מזהה את הריח של הים. הרמתי את ראשי והבנתי שאנחנו בנמל. הזזתי את ראשי מספינה לספינה, כולן גדולות וכבדות, קשורות היטב לצי.
התקדמנו לאורך הטיילת כשרק שרשרת דקה מברזל מפרידה בינינו לבין המים. נעצרנו מחוץ למסעדה והארי הוריד את ידו ממני. במקום, הוא סובב אותי אליו בחוזקה. נאנחתי כשאצבעותיו הברישו את שיערי, שפתיו מנחיתות נשיקה על הפצע שעדיין היה בצווארי.
״מממממ, אולי כדאי שאעניק לך עוד אחד, כדי שכולם ידעו שאת שלי.״ הוא לחש בקולו המחוספס והעמוק.
״לא.״
ניסיתי להתרחק, אך הוא תפס את זרועותיי לפני שהספקתי ומשך אותי אליו.

״אולי יותר מאוחר.״ הוא חייך.

***

הארי נתן את שמו למארח לפני שהוא הוביל אותנו למקומנו בסוף המסעדה. הייתה לי תחושה נוראית שהארי אירגן את זה שנשב כל-כך רחוק על מנת שנהיה מוסתרים ומבודדים. ישבתי אל מול הארי, הורדתי את הג׳קט והנחתי אותו על גב הכיסא שלי. המלצרית נתנה לנו תפריטים לפני שהזמנו שתייה ומיהרה לדרכה.

הארי בחן את התפריט ולא שם לב כשהתכופפתי להוציא משהו מן התיק. החזקתי את התפריט למולי כך שיסתיר את הפלאפון ופתחתי את ההודעה.

מ: זואי

״איך הולך? את בסדר?״

לפני שהספקתי לענות, התפריט הושמט מידיי והונח על השולחן. מיהרתי להכניס את הפלאפון חזרה לתיק לפני שהבטתי בהארי, עיניו כהות מתמיד. הוא החליט להתעלם ממה שקרה ורק שאל אותי מה אני רוצה להזמין.

״אני לא רעבה,״ אמרתי.

״תבחרי, או שאבחר בשבילך״ הוא אמר בטון עצבני.

נשארתי בשקט כשהוא סימן למלצרית לבוא. היא התקרבה אלינו במהירות עם הפנקס ביד, הקוקו שלה מתנפנף מאחוריה, מתכוננת לקחת מאיתנו הזמנה.

״עוד משהו?״ היא חייכה כשהארי סיים להזמין.

עיניה נחו על הארי לפני שהיא הסתכלה עליי במבט סימפטי ומרחם, כמעט כאילו היא ידעה שאני כאן בניגוד לרצוני.

״לא, תודה,״ חייכתי בנימוס.

ואז נשארנו לבד. הארי הטה את ראשו אליי, לא מוריד את מבטו מפניי.

״אני מפחיד אותך?״

רציתי להגיד לו שזו שאלה דיי מטופשת, אבל עצרתי את עצמי. ממש לא רציתי להגיד לו שלמען האמת – הוא הפחיד אותי ברמה נוראית. אני בטוחה שהוא היה משתמש בזה כיתרון בשבילו, למרות שאני לא מצליחה להבין איך הוא יכול להפחיד אותי אפילו יותר ממה שהוא מפחיד אותי כבר עכשיו.
השתיקה שלי הייתה כל ההסכמה שהוא היה צריך. הוא חייך אליי חיוך מלא גומות. הוא קירב את ידו לידי בדיוק כשהמלצרית התקרבה עם המים שלי וניצלתי את ההזדמנות לחמוק ממגעו. בחוץ, הודיתי לה על המים, אך מבפנים – שיבחתי אותה כתודה על כך שהיא הפריעה למעשה. כשהיא הלכה, נשארנו שוב לבד והרגשתי חוסר נוחות משווע כשהארי בחן את פניי ללא הרף.
״האם מישהו נגע בך פעם?״
״מ-מה?״ שאלתי בבלבול.

נחרדתי כשהרגשתי את ידו תופסת בברכי מתחת לשולחן המרובע. הוא ציחקק כשהוא קם במהירות. הופתעתי כשהכיסא שלו הושלך לאחורה והתרומם שוב רק כדי להיות מונח לידי. הארי התיישב עליו. ידו שוב נשלחה לברכי וקפאתי במקום כשהיא טיילה לאט לאט במעלה ירכי. הארי צפה בי מתנשמת בכבדות, החזה שלי מורם למעלה ולמטה בפחד. הודיתי לאלוהים שלא בחרתי ללבוש שמלה הערב… אלוהים יודע לאן הוא יכול היה להגיע. כשידו תפסה במפשעה שלי, התרוממתי מיד. הכיסא הרעיש כשחרק ברצפה כשניסיתי להרחק ממנו.

״אני… אני צריכה להשתין.״

שמעתי אותו צוחק בכבדות כשהלכתי במהרה לכיוון השירותים. אפילו לא הספקתי לקחת איתי את התיק – רק רציתי לברוח משם.

״תחזרי מהר״, הארי קרא אחריי.