Dark – (מתורגם) -פרק 2-

טיפסתי מחוץ למונית אחרי ששילמתי את חלקי בתשלום. חברותיי ניפנפו לי לשלום כשהלכתי
בשביל שמוביל לביתי. הן לגמרי תיחקרו אותי לגבי מה שקרה עם הארי, ואני בעצמי עדיין הייתי בשוק מוחלט מכל העניין.
כשנכנסתי לחדר, פשטתי את בגדיי והשלכתי אותם לדלי הכביסה. הברשתי את ידי בשיערי הכהה לפני שפניתי ללכת לכיוון הארון. החלקתי את החולצה מעליי ותוך כדי הליכה לשירותים, לבשתי את מכנסי הפיג׳מה שלי. הדלקתי את האור בישנוניות, הרמתי את מברשת השיניים ומרחתי עליה משחה. פתחתי את הפה והתחלתי לנקות תוך כדי שאני מסיטה את שיערי לאחור ומזיזה את ראשי לצד. מברשת השיניים נפלה מידי והידהדה כשנפלה לכיור. הייתי בהלם כשראיתי את הסימן שהוא השאיר לי – אדום בוער עם סימנים סגולים בולטים. החלקתי את אצבעותיי על הפצע. הוא סימן אותי. רעדתי מהמחשבה. ניסיתי להתנער מהזיכרון של שפתיו על גופי, שהחריד אותי יותר מרגע לרגע. ״את שלי עכשיו״. המילים שהוא אמר הידהדו לי בראש בזעזוע. הכרחתי את עצמי להוציא את הארי מהראש ולהתמקד בחזרה בצחצוח השיניים.
סיימתי להתארגן לשינה ושקעתי במצעים הרכים. גילגלתי את ראשי הצידה וחיפשתי עם ידי את מקור הרטט. החזקתי את הפלאפון אל מול פניי. ההודעה הייתה מהארי. הלב שלי פעם במהירות ובבהילות כשהכרחתי את עצמי לפתוח את ההודעה.
מ: הארי

״את יודעת, אני חושב שאת צריכה לסגור את הוילונות לפני שאת מתפשטת. תודה על ההופעה. אוהב, H."

קפצתי מהמיטה והתקדמתי לכיוון החלון. עיניי נחתו על רכב גדול ושחור שחנה בצד השני של הרחוב. פחד חילחל בי. הארי נשען על המכונית, ידיו משולבות על חזהו החזק. אפילו בחושך, יכולתי לדעת שעל פניו מתנוסס חיוך שחצני. הוא משך את עצמו מן המכונית והתקדם לצידה השני, מתיישב במושב הנהג. לפני ששמתי לב, המכונית התניעה ונעלמה לה ברחוב.

״לאן הכנסתי את עצמי״.
***
״בוקר, בו״.

אמא צעקה את שמי מהמטבח כשהיא שמעה את צעדיי במדרגות. כשהלכתי לאורך המזדרון, הצצתי במראה ונזכרתי שעליי לכסות את הסימן המחריד שעל צווארי. הסטתי את השיער קדימה וכשראיתי שהוא מסתיר את הפצע היטב, התקדמתי לכיוון המטבח ופתחתי את הדלת.

״בוקר, אמ…״

נעצרתי בפתאומיות כשהבחנתי בערימה של תלתלים כהים שיושבים ליד שולחן האוכל. זה לא יכול לקרות. כשאמא שלי עם הגב אליו, הוא הרשה לעצמו לבחון את גופי, מלמעלה למטה, עם עיניו הירוקות. הרגשתי לפתע מודעת לעצמי, ועיניו נחו על עיניי.

״אה, בו, הבחור המקסים הזה עמד בחוץ, אז הרשיתי לעצמי להכניס אותו פנימה.״

חיוך התפשט על פניו, חושף גומות עמוקות בלחייו.

״היי, הארי״, הכרחתי את עצמי להגיד בנימוס.

״מה הולך?״ הארי קרץ.

״אמא, אני יכולה לדבר איתך לשנייה?״ סיננתי לה מבין השיניים. שלחתי להארי חיוך מסנוור לפני שמשכתי את אמא איתי למזדרון. כשהייתי בטוחה שהוא לא יכול לשמוע, התחלתי לדבר.

״למה הזמנת אותו פנימה?״ לחשתי בכעס.

״הוא אמר שהוא ידיד שלך. הוא מאוד נחמד.״ היא מיהרה להגיד.

״אמא, הוא יכול היה להיות רוצח״, התעצבנתי.

״ברור שהוא לא. הארי מקסים״. גילגלתי עיניים למשמע דבריה של אימי. הייתי בטוחה וסבורה שהוא השתמש ב״קסם״ שלו עליה. אחזתי בגופי חזק בניסיון לסדר לעצמי את הראש ולנסות להסתגל לסיטואציה. אני לא יודעת על מי כעסתי יותר – הארי, שהגיע בלי הזמנה או אמא שלי, שפשוט נתנה לי להיכנס.

״הכנתי ארוחת בוקר. בואי.״

היא לקחה את ידי ומשכה אותי חזרה למטבח, המקום שבו הארי עדיין ישב. הוא חייך אליי בעודי מתקדמת לעברו ומתיישבת בכיסא שלידו. קול חלש בקע מפי כשידו החזקה תפסה בירכי. העפתי אותה משם והוא צחק בשקט. הייתה לי הרגשה נוראית שהוא נהנה מהעובדה שאני נלחמת בו. אמא שלי הייתה רחוקה מאיתנו, מרוכזת בלא לשרוף את החומר במחבת.

״מממממ״, הארי מילמל בשקט.

הוא החל להישען עליי אבל תפסתי בכתפו לפני שהוא הגיע קרוב מידי.

״למה אתה כאן?״ לחשתי בכעס.

״כדי לראות אותך.״ הוא חייך.

הרפיתי את המגע שלי ממנו. שנאתי את הדרך שבה העיניים שלו היו נעוצות ללא הפסקה בשלי. אני בטוחה שהייתה עוד סיבה לבואו הלא מבורך במיוחד. הפלתי את ראשי, לא מסוגלת יותר להסתכל עליו. קפצתי בעדינות כשהרגשתי את ידו על סנטרי, מרימה את ראשי כך שאסתכל עליו בחזרה.

״אני רוצה לצאת איתך הלילה״, הוא דיבר.

רעדתי מדבריו – יותר עובדה מאשר הצעה… עיניי התרחבו כשאמא הסתובבה אלינו עם חיוך על פניה.

״מ-מה?״ פלטתי.

״הו, זה יהיה נהדר! לא, בו?״ אמא אמרה.

הארי הוריד את ידו מסנטרי רק על מנת להניח אותה על ברכי, מתחת לשולחן. עמדתי להתנגד כשאמא התערבה שוב.

״היא תשמח מאוד.״

״למה לא התקשרת פשוט, למה היית חייב לבוא לכאן?״ אמרתי בתיסכול.

״בגלל שהיית אומרת לא.״ הוא לחש.

״מה גורם לך לחשוב שלא אגיד לא גם עכשיו?״ שאלתי בחומרה.

עיניו עברו להסתכל על אמי, שנראתה מאוכזבת מהעובדה שלא הסכמתי מיד. אף פעם לא הייתי כל-כך פופולרית בקרב בנים ויכולתי לראות כמה מאושרת העובדה שהארי הפציע במפתן הדלת שלנו עשתה אותה. בשבילה, זה היה חלום שהתגשם. בחור מושך מציע לביתה לצאת. בשבילי… זה היה הסיוט הכי גדול. לא רק שהוא נתן לי ״נשיכת אהבה״, אם אפשר לקרוא לזה ככה, בניגוד לרצוני – הוא גם ראה אותי רק בתחתונים, וכל זה במרווח של כמה שעות בלבד. שלא נדבר על העובדה שהוא הפחיד אותי פחד מוות. לפני שהבנתי מה קורה, אמא והארי קבעו זמן בו הארי יבוא לאסוף אותי מחר בערב. פי נשאר פתוח כשהארי חייך אליי.

״טוב, אני חייב ללכת. תודה על הפנקייקים, גברת אליס.״

״קרא לי הת׳ר.״

הוא חייך אליה קצת לפני שירד מהכיסא. קפאתי כשהוא התכופף ונשק לי בלחי.

״בו, תלווי אותו החוצה״, אימי דרשה.

נאנחתי וקפצתי מהכיסא כשאמא שולחת אותי מהר אחרי הארי. דלת המטבח נסגרה והייתי איתו לבד במזדרון. הוא לא ביזבז זמן ומיד דחף אותי לקיר. עיניי נסגרו בחוזקה. גופו נצמד לשלי, מחזיק אותי במקום. שני צידי מותניי נתפסו ע״י ידיו הגדולות. ראיתי אותו מחייך כשניסיתי בכוח להגדיל את המרחק בינינו, ללא הצלחה. הוא היה חזק מידי. גופו הגבוה הכהה על שלי.

״אל.״ התחננתי.

הארי התעלם מתחינותיי, אצבעותיו מלטפות את לחיי. שיערי הארוך הוסט למאחורי צווארי והוא בהה בפצע וחייך.

״יושב עלייך טוב.״ הוא לחש לאוזני.

רעדתי כשהוא הצמיד את שפתיו לפצע. הוא נזהר לא להצמיד אותן חזק מידי. נרגעתי מעט כשהוא התרחק בתקווה שזה יהיה הסוף לסבל ושהוא סוף-סוף יעזוב. אבל לצערי, זה לא קרה והארי נשאר קרוב, תלתליו מדגדגים אותי כשהוא מנשק את הפצע שוב.

״יש לך ריח טוב,״ הוא נשף.

הוא אחז במותניי בחוזקה ובכאב ושתל נשיקה קצרה על שפתיי. קפצתי מיד ורעדתי בפחד, ראשי נופל לחזהו בהרגשה שרגליי לא יכולות להחזיק אותי יותר, אך לפני ששמתי לב, הארי שיחרר אותי.

״נראה אותך מחר בערב, בו.״

הוא קרץ אליי ועזב, ראשי מסתובב, ונפלתי לישיבה מבולבלת על הרצפה.