dance all night to the best song ever פרק 8 :)

מנקודת מבט של הארי:
"את מה.?" שאלתי המום
"כן אני מיצטערת" אמרה והישפילה את הראש
"אני לא מאמין" אמרתי ורצתי לחדר של יובל, ראיתי שם את נועם דם מיסביבה ושתי סימניים בצוואר. ואני חשבתי שיובל לא מסוגלת..
נועם תיתעורר ומחר, אבל מה נגיד לה? היא עוד לא יודעת כלום!! יצאתי מישם ונעלתי מאחוריי את הדלת והלכתי. פיתאום בא אליי נער בערך בגיל שלנו.
"היי אני שוהם.. אמרתם לי לבוא לפה?" שאל ואני ניזכרתי בו אבל לא היה לי כח אליו.
"כן יובל תראה לך את המקום" אמרתי ודחפתי אותו על יובל.
"הארי" שמעתי קול מאחוריי זה היה לואי.
"כן?" שאלתי לא היה לי כח לכלום.
"אני חייב לדבר איתך, זה דחוף" אמר, למרות שלא היה לי כח לכלום הוא חבר ולא עושים דבר כזה לחבר. הלכנו לחדר שלי ישבנו על המיטה והוא היתחיל לדבר.
"תקשיב אני נורא מיצטער, תבטיח שלא תיכעס" אמר
"מה קרה?" שאלתי
"אני.. אני אוהב את שירה" אמר "ואני לא יכול לינשוך אותה"
"אני לא מבין אותך!! איך אתה עושה דבר כזה? אחרי כל הדברים שנידרשו כדי להגיע אלייה ביכלל" אמרתי וניזכרתי שאת נועם אני כבר לא יכול לינשוך.
"מיצטער" אמר וראיתי חרטה בעיניים
"אני ינשוך אותה, אבל אתה הולך להגיד לה שאין בינכם כלום עכשיו!" אמרתי ומיד הוא הרים את הראש.
"אתה לא יכול לבקש מימני דבר כזה" אמר וקם על הרגליים
"זה או בטוב או ברע תחליט" אמרתי והוא שתק "כמו שחשבתי אז אתה תילך לעשות את זה"
לואי יצא מהחדר ואני נישארתי ובהיתי באוויר

______________________________________________________

היתעוררתי כניראה נירדמתי. היסתכלתי סביב ולא האמנתי למי שאני רואה זאת הייתה נועם.
"מה קורה לי?" שאלה וראיתי דמעות בעיניים שלה
"את מישתנה, את הופכת לערפד" אמרתי היסתכלתי עלייה והייתה לי הרגשה מוזרה.
"מי עשה לי את זה??" שאלה ודימעה ירדה מעינייה האדומות. "אתה?"
"לא, לא אני יובל עשתה את זה" אמרתי
"גם יובל כזאת??" שאלה מופתעת
"יובל, תהל, מורן, לירון תום, זוהר, זאין, ליאם, נייל, לואי ואני" אמרתי
"אני לא מאמינה" היא אמרה מחזיקה בצווארה
"את אמורה לנוח תישארי פה עד שתרגישי ניבים" אמרתי ויצאתי מהחדר.

מנקודת מבט של נייל:
הלכתי לבית של לירון להיצטער על הכל, דפקתי בדלת והיא פתחה לי.
"מה אתה עושה פה?" שאלה מופתעת שבאתי
"באתי להיתנצל, לא הייתי אמור להיתערב במה שאת עושה בחיים" אמרתי
"בוא תיכנס" אמרה וניכנסתי. ישבתי שספה החומה שבסלון שלה.
"נייל.. אני זאת שצריכה להיתנצל הייתי צריכה לספר לך" אמרה
חיבקתי אותה חזק, לא יכולתי ליכעוס עלייה.
"זה בסדר" חייכתי "אז מה איתך?"
"אני.. בסדר" ענתה "ומה איתך?"
"גם, את יודעת במיקרה איפה תהל?" שאלתי כי אני חייב להגיד לה משהו
"כן היא בבית שלה" חייכה לירון
"טוב אז אני הולך ועוד מעט אני יחזור"נישקתי אותה ויצאתי
-בבית של תהל-
"תהל אני חייב לדבר איתך" אמרתי מיתיישב על המיטה שלה
"מה קרה?" שאלה
"את הידידה הכי טובה של זאין נכון?" שאלתי למרות שאני יודע את התשובה
"כן, למה? קרה לו משהו?" היא ניבהלה
"לא, אבל ניראה לי שהוא מיתאהב בילדה הזאת מיקה את חייבת לעזור לו" אמרתי
"לעזור במה?" שאלה
"לעזור לו לא להיתאהב בה עד שהיא תהפוך לערפדית" אמרתי מסביר את עצמי.
"ואיך אני אמורה לעשות את זה?" שאלה מזיזה את שיערה לאחור
"תגידו לו מלא דברים רעים עלייה, תגידי שהיא מרכלת עליו" אמרתי, אני לא רוצה שיהיה לו רע אבל עדיף ככה.
"אוקיי אני ינסה" אמרה
"טוב תודה אני חייב לחזור ללירון" אמרתי מנשק אותה בלחי
"אאה חזרתם?" שאלה. איך היא ידעה שרבנו.?
"כן חזרנו" אמרתי
"טוב ביי" אמרה ויצאתי מהדלת.
הגעתי לבית של לירון שוב נוקש בדלת הפעם אמא שלה פתחה לי. (כן לערפדים יש הורים)
"שלום נייל כנס לירון בחדר" אמרה
"תודה" אמרתי ועליתי לחדר שלה ראיתי אותה עם מגבת בידיוק יצאה ממיקלחת.
"תיצא אני רוצה להיתלבש" צחקה
"ואם לא בא לי" אמרתי וסגרתי אחריי את הדלת
"אז אני יוציא אותך בכח" אמרה והוציאה אותי מהחדר אוי אני אוהב את הילדה הזאת!!

מנקודת מבט של מורן:
"כן ליאם אתה יכול להיכנס" אמרתי מחייכת
"מה קרה שאת שמחה?" שאל מיתיישב לידי
"הפתעה" אמרתי אוי כל כך רציתי להגיד לו כבר
"נו תגידי לי" חייך
"אוקיי אבל לא משנה מה אתה לא אומר לאף אחד" אמרתי
"נו" אמר ומיד נישקתי אותו…