dance all night to the best song ever פרק 4 :) מוקדש ללירונוש היפה!!

"שאלתי אותך משהו" צחקה מעירה אותי מהמחשבות.
"שמתי עדשות" שיקרתי "מה לא יפה?"
"לא זה לא מתאים לך" אמרה וניכנסנו לחדר שלה, שם ראיתי את לירון, מיקה ותהל.
"היי" אמרתי.
"וואו מה קרה לעיניים שלך?" שאלה ליז
"עדשות" אמרה שירה
"לירון נייל מחפש אותך" אמרתי, גם כי זה נכון וגם כדי שאני ושירה נישאר לבד.
"באמת?" שאלה כאילו אמרו לה את הדבר הכי טוב בעולם.
"כן, אבל לא כדי לך ללכת לבד" אמרתי.
"אנחנו נבוא איתך" אמרה מיקה וליז הינהנה. יש!!!!
"טוב ביי" אמרה שירה וחיבקה כל אחת מהם.
הם יצאו והיה דקה של שקט.
"תגיד מה הקטע עם הערפדים?" שאלה.
"למה את מאמינה בזה?" שאלתי
"לא ברור שלא! פשוט ש.. איזה מגניב אם היה דבר כזה" אמרה
"אם זה היה קיים.." באתי להשלים מישפט אבל היא קטעה אותי
"זה לא!"
"רק נגיד" אמרתי "היית מפחדת?"
"ממה יש לפחד" שאלה
"שהם ינשכו אותך" אמרתי והיא היתחילה ליצחוק.
"שיבואו אני לא מפחדת" קבעה
"ואם אני יגיד לך… שאני ערפד?" שאלתי מיתחרט על כל מילה
"אז אני יגיד לך שלא תלכלך עם דם את הריצפה" צחקה
"תיראי" אמרתי מראה לה תמונה של מישהו עם ניבים
"אפשר ליקנות ניבים" אמרה. אוף מה צריך לעשות כדי לשכנע אותה
"ודם?" שאלתי
"יש דם מזוייף כמו של הטלוויזיה" אמרה, טוב הולך להיות קשה!!

מנקודת מבט של לירון:
"רצית אותי?" שאלתי את נייל
"האמת שכן" חייך חיוך קטן ומתוק "תגידי יש לך חבר?"
"אאמ לא" אמרתי מיתרגשת מהשאלה "ולך?"
"אני חושב שכן" אמר ולא הבנתי.
"מה זאת אומרת חושב?" שאלתי
"אני מאוד רוצה אותה אבל אין לי אומץ לעשות מהלך"
"נו תעשי מה אכפת לך? אתה חמוד, חתיך, רגיש, חכם. חלומה של כל אחת" חייכתי
"ומה עם היא תידחה אותי?" שאל
"אז היא סתומה!!" קבעתי "מי זאת, אני מכירה אותה?"
"את מכירה אותה טוב מאוד" חייך
"מי זאת?" שאלתי מחכה לתשובה.
"את" אמר והיתקרב אליי הרגשתי את שפתיו על שפתיי, מעולם לא הרגשתי ככה. הפרפרים היתעופפו לי בבטן והרגשתי הכי מאושרת בעולם.
הוא היתרחק מימני ומיד העיניים שלי הפכו לסגולות.
היסתכלתי על העיניים שלו ו.. לא העיניים שלו היו כתומות זוהרות (שמח מאוד) אין מצב!! אחרי הנשיקה הזאת הוא לא מאוהב בי??
"את הולכת להגיד משהו?" שאל עם חיוך מאוזן לאוזן
"כן.. אני חייבת ללכת!" אמרתי והיסתובבתי ללכת, פיתאום הוא אחז בידי.
"לא למה?" שאל
"כי .. כי.. כי שחכתי משהו אצל שירה" אמרתי והדמעות איימו לצאת. פיתאום הרגשתי את הידיים שלו עלי, הוא חיבק אותי חיבק אותי כל כך חזק שכימעט לא הצלחתי לינשום. היתנתקנו מהחיבוק ועוד הפעם היסתכלתי לו בעיניים ו.. הם היו סגולות!! כל כך שמחתי!!

מנקודת מבט של מיקה:
"איך את יכולה לאכל את זה??" שאלה אותי מורן מרוחקת מאוד כשאכלתי שום.
"זה טעים לה" צחקה נועם
"תיטעמי זה לא כזה גרוע" אמרתי
"לא איככס יא מגעילה תרחיקי את זה מימני" אמרה מיתרחקת עוד יותר.
"רק ביס" אמרה נועם
"לא מחר ולא עוד שנה!!" צעקה כאילו ראתה רוח.
"זה לא יהרוג אותך" צחקתי
"מה את אומרת.." מילמלה
"מה?" שאלה נועם
"אני יחנק מהריח וזה יהרוג אותי" אמרה מורן
"אם את עכשיו לא לוקחת ביס אני הורגת אותך!" אמרתי
"לא בבקשה" אמרה מורן
"נו" צעקה נועם
"קחי" אמרתי וזרקתי את השום עלייה פיתאום היא דווקא צרחה וכולה נהיית אדומה
"מה קורה פה?" שאלתי מפוחדת
"אני אלרגית" צרחה מהכאב
"זה ממש לא סימנים של אלרגיה" אמרה נועם
"תסבירי!" צעקתי עלייה והיא רק עמדה ושתקה.