Dark Blood #פרק 5 – פנים אחרות.

~נקודת מבט ליאן (לי) ברנס~
היום הגדול הגיע. המסיבה הראשונה שאני עומדת ללכת אליה.
אני הולכת אליה בידיעה שאין לי מושג מה עושים באירועים מהסוג הזה, איך הדברים אמורים להיראות ואיך צריך להתנהג.
הדמיון המודרך שלי על הערב מבוסס על השמועות, הדיבורים בהפסקות ועל פי מה שנייל מספר.
ליהנות מעצם הרעיון של המסיבה אני יודעת שאני לא, אבל אני רוצה להאמין שאני אהנה לפחות במחיצת ריי.
הימים האחרונים שביליתי בחברתו היו כל כך מהנים.
אני מודה שאנשים בסגנון שלו בחיים לא היו חלק מהחיים שלי ומעולם לא טרחתי גם שיהיו, אבל האמת שהוא מצליח לנפץ לי כמה סטיגמות שהיו לי בעניין.
הרגשתי שיש את ליאן שבבית הספר, זאת שהיא פתאום קורנת ושמחה בחברת ריי ונייל ויש את ליאן של אחרי הלימודים שהיא בעיקר מסתגרת בחדר.
"סיימת כבר?" נייל צעק לי מחוץ לחדר אמבטיה ודפק על הדלת בחוזקה וגרם למחשבות שלי להיעצר.
"רגע!" אמרתי וסגרתי את רוכסן השמלה.
"אין לי רגע! אני חייב עכשיו!" הוא צעק.
יצאתי והוא נכנס לשם בריצה. הוא בקושי סגר את הדלת אחריו. עמדתי מול המראה, מרחתי על גופי את הקרם האהוב עליי, התאפרתי באיפור הקבוע שלי- פס דק של אייליינר ומעט מסקרה.
נעלתי את נעליי הבובה השחורות שלי, אלו שאני שומרת לאירועים מיוחדים.
פיזרתי את שיערי החום והנחתי את חלקו על הכתף.
נייל יצא מהשירותים כשהוא פולט אנחה כבדה. "זה היה בלתי נמנע." הוא אמר וסגר את הרוכסן שלו. לא הצלחתי להפסיק לצחוק עליו. הוא כזה אידיוט לפעמים.
"אתה יכול לעזור לי להוריד רגע את השרשרת שלי?" שאלתי אותו, מסיטה את השיער שלי לצד, חושפת את צווארי בפניו.
הוא התקרב אליי בצעדים מהוססים ומתעסק עם השרשרת שלי. הנשימות החמימות שלו נושפות על עורפי ומעבירות בי צמרמורת קלה.
"מאיפה השרשרת הזאת? ולמה כל כך קשה להוציא אותה?" הוא אמר, מתעסק עם הסוגר.
"אמא נתנה לי אותה אתמול. היא אומרת שהיא עוברת כבר דורות במשפחה." הסברתי. "האמת שאני עוד לא יודעת מה אני חושבת עליה, אבל אני מכבדת את הבקשה של אמא שלי. היא ביקשה ממני שאשים אותה כל הזמן."
"ואת מורידה אותה עכשיו?" הוא שאל מבולבל.
"רק לכמה רגעים, לבדוק משהו." אמרתי. "לא אמרת לי עם מי אתה מגיע בסוף למסיבה?" הבטתי בו דרך המראה כשעמד מאחורי. הוא הושיט לי את השרשרת.
הנחתי אותה לרגע על השידה.
"עם רבקה," הוא אמר בשקט כשהוא לוקח צעד אחורה ומסדר את החולצה המשובצת שלו.
"רבקה מהכיתה שלך?" ענדתי את עגילי הפנינה שלי על אוזניי. הוא הנהן. "איך היא?" עיניי סוקרות את גופו של נייל ומגיעות אל פניו. ניסיתי לפרש את הבעת פניו.
העיניים הכחולות שלו עצובות כל כך. כאב לי בשבילו. כנראה שמי שרצה להזמין ממש אכזבה אותו.
"בסדר, את יודעת. היא לא בדיוק הטעם שלי," הוא מלמל.
"בכל אופן, זו רק מסיבה. אני בטוחה שתהנה."
"אני יוצא עכשיו." אשטון צעק תוך כדי שהלך במסדרון וירד במדרגות.
אשטון באמת לא יחכה לנו.
"קדימה, לא מתאים לי תא מטען." הוא אמר מושך בידי ליציאה.
הבטתי מבט אחרון בשרשרת שהייתה מונחת על השידה נעלמת מהראיה שלי. מקווה שאמא לא תכעס.
–
אשטון החנה את הרכב במגרש החניה שליד השער הראשי.
הצלחנו לשמוע את הרעש המחריש של המוזיקה ממרחק.
"יש לך איך לחזור?" אשטון העביר את המבט שלו אליי, סוקר את גופי.
"כן. ריי מחזיר אותי." שחררתי את החגורה מעליי.
"מי זה ריי?" הוא הרים את גבתו בפליאה שציינתי שם של זכר.
"מישהו מהכיתה," שיקרתי.
לא היה לי כוח כרגע להגיד לו את האמת. אשטון לפעמים נכנס לדמות של האח המגונן. הוא יכול להיות מעיק ברמות כשהוא נכנס לזה.
חוץ מזה, זה לא ממש שקר. כלומר, אני וריי לא ממש הגדרנו את הקשר שלנו.
אנחנו כל היום נמצאים ביחד, מדברים, צוחקים, אבל אף פעם לא יצא לנו להגדיר את הקשר שלנו כמשהו רשמי.
"תהנו." הוא התניע את הרכב שוב ונסע.
הרבה נערים ונערות נכנסו ויצאו מהשער.
הצלחתי לראות מרחוק את ריי שעמד בכניסה והביט בשעון שלו. כנראה חיכה לי.
הסתכלתי סביבי, סוקרת את פני השטח ומכינה את עצמי למלחמה.
כל הבנות מסביבי היו בלבוש מינימלי שכלל שמלות קצרות, צמודות עם מחשוף ונעלי עקב.
אני לעומתן עם שמלה ארוכה יחסית ונעלי בובה שטוחות.
הרגשתי כל כך זרה ולא שייכת. הרבה עיניים שופטות סקרו את גופי, כאילו זה כל כך הזוי שבחרתי לא לחשוף את עצמי.
"ריי!" לא הצלחתי להסתיר את החיוך המתרגש שלי מהרגע שראיתי אותו.
הוא הרים את מבטו המחויך אליי וחיבק אותי.
"את נראית נהדר! זאת אומרת השמלה נורא.. הולמת אותך," הוא גמגם תוך כדי שהסיט את השיער שלו ממצחו ואני בתגובה חייכתי חיוך ביישני.
לא ייאמן איך ברגע אחד, במילה אחת שיצאה מהפה של ריי, כל המבטים מסביב כבר לא עניינו אותי. לא היה אכפת לי מהצחקוקים ששמעתי, מהבהיות.
כל מה שהיה חשוב לי באותו הרגע זה שאני נראית טוב בעיניו.
"גם אתה נראה נהדר," אמרתי, ותפסתי בקצה מעיל העור השחור שלו.
"תתלווי אליי עלמתי?" הוא שאל בקול סמכותי והושיט את ידו לעברי.
"בוודאי," צחקקתי, הנחתי את ידי בידו ונכנסנו יחד אל המועדון.
החלל היה צפוף יחסית ורועש ממוזיקה. הבומים מהמוזיקה הלמו בראשי בחוזקה.
אורות צבעוניים מסתובבים סנוורו את עיניי כל כמה שניות.
ריח חזק מאוד של אלכוהול היה באוויר.
כשריי מחזיק את ידי אנחנו עוברים דרך קבוצות של נערים מהשכבה הענקית שלנו. הכול נראה ממש כמו בסרטים.
קבוצה אחת של אלו שפחות מקובלים, אחת של הגותים- הרי חייב קבוצה כזו בכל תיכון ממוצע.
קבוצה של בריג'ט והשפחות שלה שדיברו יחד עם הבנים של נבחרת הבייסבול והרוגבי של בית הספר.
הן צחקו בקולניות ולרגע חשבתי שאפילו צחקו עליי כשהמבטים המזלזלים שלהן ליוו אותי ואת ראיין לאורך כל הדרך.
בצד ישבו חבורה של בנים ובנות ועשן אפף את האזור שלהם. לא אתפלא אם היו שם גם סמים. לאף אחד אין אומץ להתקרב אליהם.
לא ראיתי במועדון פרצופים שלא יצא לי להיתקל בהם עדיין ברחבי בית הספר. אני מניחה שהמקום הושכר במיוחד בשבילנו.
כשאני מסתכלת סביבי, על הבנות שנמרחות על הבנים, על כל המשקאות החריפים ואז אני מסתכלת על עצמי- אני מנסה להבין מה הקשר ביני לבין זה.
יש לריי מזל שהוא היה מתוק מדיי מכדי שאוכל לסרב לו.
אם לא, הייתי נשארת בבית וקוראת איזה ספר או צופה בסרט.
"א..אתה זוכר שאני לא שותה," אמרתי בשקט כשריי הוביל אותי לבר.
קצת התאכזבתי שהוא הפר את ההבטחה שלו.
הוא הסתובב אליי. קיוויתי כל כך שלא שמע. שיט. המבט בעיניו גבולי בין פגוע לבין מחייך. לא הצלחתי לקלוט עדיין.
"הבטחתי לך שאני לא אשתה ואני אקיים את זה. עם כמה שזה אתגר בשבילי." הוא אמר. איזו טיפשה אני. הסומק עלה בלחיי מיד. "את רוצה לשתות משהו?" הוא שם לב שהרגשתי קצת רע עם עצמי. הוא טיפל בזה עם חיוך.
"רק מים." אמרתי מובכת. בקושי בלעתי את הרוק שלי.
" אתה יכול להביא לי בבקשה ווסטונס ומים?" ריי שאל את הברמן. תוך כמה רגעים ריי קיבל בקבוק זכוכית ואני כוס זכוכית עם מים.
"סליחה," אמרתי והשפלתי את מבטי.
"זה בסדר. גם אני הייתי חושב את זה עליי." הוא אמר וחייך.
ההרגשה שלי הייתה חצויה כל כך.
זה לא בסדר. אל תעשה את זה בסדר. שפטתי אותך.
אבל מצד שני הוקל לי שהוא לא לקח את זה קשה או משהו. הוא כל כך טוב אליי.

~נקודת מבט כללית~
ריי וליאן צוחקים, מדברים ומידי פעם רוקדים.
עם כל חוסר הנוחות העצומה שליאן מרגישה, כשהיא עם ריי היא מצליחה להתגבר על זה.
היא רואה את המצב כאילו היא היחידה במקום הזה. רק היא והוא.
לראשונה, היא הרגישה שהעולם הזה לא מנותק כל כך ממנה. היא פשוט הייתה צריכה את ריי שיציג את הפנים האחרות של העולם שכל כך נרתעה ממנו.
מהצד עמדו שתיים שפשוט לא יכלו לסבול את ההנאה של ליאן.
הן לא הצליחו להבין איך הבחורה הזו אפילו לא סיימה שבוע בבית הספר וכבר היא משיגה לעצמה את אחד הבחורים הנחשקים בשכבה.
אלו היו בריג'ט ונטי. הן עקבו אחרי כל תנועה שלהם.
"תראי אותה. איך היא צוחקת לה איתו." בריג'ט אמרה לנטי. נטי סקרה אותה מכף רגל ועד ראש במבט נגעל ומזלזל. "מה הוא מצא בה בכלל?"
"אני בכלל רציתי לבוא איתו למסיבה." נטי אמרה.
לפתע לבריג'ט עלה רעיון לראש.
"זה עדיין לא מאוחר." החיוך הממזרי של בריג'ט נפרש על פניה כמו בכל פעם שמזימה גאונית עולה בראשה. נטי לא הבינה כל כך מה כוונתה. "לכי תבקשי מהברמן כוס מים."
השתיים התפצלו. בריג'ט הלכה לקצה המועדון.
"אני צריכה טובה." היא נעמדה על יד בחור גבוה, רזה עם שיער גלי שמגיע עד הכתפיים. זה היה דילן, ה'דילר' של בית הספר. הוא עשה כל כך הרבה עסקאות שלא ברור איך מעולם לא נתפס.
"טובה עולה כסף. את יודעת." הוא אמר במבט מתגרה. היא דחפה לידו סכום כסף המספיק.
"מה את צריכה?" הוא שאל ונעץ את מבטו בבריג'ט, תוהה לעצמו איזה אינטרס יש ל'מלכה של השכבה' בעזרתו.
"אקסטזי. בכמות קטנה." הוא שלף מכיסו שקית קטנה עם הכדור. "אם תספר למישהו שקניתי ממך, תצטרך קצת יותר כסף ממה שאתה מרוויח כאן כדי להשתחרר בערבות." היא איימה עליו והלכה.
היא חזרה אל נטי. נטי עמדה מבולבלת עם הכוס מים בידה.
היא עדיין לא הצליחה להבין מה התוכנית של בריג'ט.
היא הראתה לנטי את הכדור בחיוך מאושר.
היא מחצה אותו ושמה חצי מהאבקה בתוך כוס המים.
"אני בסך הכול רוצה לגרום לה קצת ליהנות." היא אמרה בקול תמים מזויף ומשכה בכתפיה כשהיא מחייכת את החיוך הממזרי שלה.
היא התקדמה לעבר ריי וליאן והחליפה במהירות בין הכוסות מבלי ששמו לב.
זאין עמד בצד וצפה בכל המתרחש.
–
"ליאן, אני רוצה שתכירי את חברים שלי." ריי משך בידיי לעברם.
לקחתי מהר את הכוס מים שלי. אני חושבת שאצטרך את זה.
הגוף שלי נגרר אחריו בחוסר רצון אל עבר חבורה שישבה על הספות בקצה המועדון. זו אותה החבורה שהעשן לא נח לרגע סביבם. ריח מוזר של סיגריות וסמים היו באוויר.
על השולחן שעל ידם היו כמה בקבוקי זכוכית ריקים של משקאות שונים והמון כוסות קטנות ריקות.
על הספות ישבו שלוש בנות וארבעה בנים.
רובם היו מעוטרים בקעקועים על כל פיסת עור אפשרית, לפחות ממה שהצלחתי לראות וגם היו להם עגילים במיקומים שונים על הפנים.
אני מודה שריי היה נראה קצת שונה מהם בחיצוניות.
הם צחקו בלי סוף בקולניות רבה.
כשהתקרבנו הם הביטו בנו במבטים בוחנים שסקרו אותי מכף רגל ועד ראש והשתתקו מהצחוק שהעסיק אותם עד עכשיו.
מבין כל החברים שלו, ראיתי את הבחור מהמסדרון. היחידי שהפנים שלו מוכרות.
מישהי הרימה גבה עם עגיל עליה כשקלטה שידי אוחזת את זרועו בהיסוס.
אני מודה שהייתי נבוכה ולחוצה. הרי הזוי שריי יסתובב עם מישהי כמוני.
ריי היה כל כך שלו. אני אוהבת כל כך שפשוט לא אכפת לו מאף אחד.
"חבר'ה, אני רוצה שתכירו את ליאן." הוא הציג אותי. חייכתי חיוך נבוך. הסיכוי שלי ולחבורה הזו יהיה על מה לדבר הוא אפסי.
רי דחף את אחד מהם הצידה שיפנה לי ולו מקום בספה.
הוא התיישב וטפח על המושב על ידו, מזמין אותי לשבת.
"אז מה ריי? זה הסגנון שלך עכשיו? הילדה של אבאל'ה?" מישהו עקץ אותו והחניק צחוק.
לחיי האדימו והרגשתי שהרוק אוזל מגרוני. שתיתי מהר את כל כוס המים שלי.
אני אצטרך הרבה נוזלים להיום.
ריי דאג לחבוט בראשו של מי שאמר את זה. המשכתי להחזיק את ידו של ריי חזק.
היד של ריי מלטפת אותי בנעימות ומעבירה בי צמרמורות ותחושת ביטחון בכל תזוזה קטנה. העור שלי הסתמר והיה נראה שהבחין בזה.
"רוצה?" מישהי דחפה לכיווני כוסית עם משקה אלכוהולי בתוכו.
אני תוהה אם הגורל מנסה לעשות כאן בדיחה על חשבוני ולרמוס אותי מולם.
"א..אני לא שותה." דחיתי את ההצעה שלה. ראיתי כמה עיניים נפערות.
הבחור מהמסדרון גלגל לו סיגריה בריכוז ואפילו לא הביט לכיווננו.
"היי, אני קת'רין." מישהי בעלת שיער אדום חלק חייכה אליי. חיכיתי להתפתחות הזאת במפגש. סוף סוף מישהי נחמד. "זה נולן, ג'סי, מייק, רייצ'ל, זאין והנרי." היא הציגה את כולם לפי סדר הישיבה. כל אחד זרק לי חיוך מהיר והמשיך בעיסוקיו שוב, מלבד הבחור הקריר מהמסדרון שמתברר ששמו זאין.
רייצ'ל ניסתה להתקרב אל זאין בצורה נואשת כל כך. היא הניחה את היד שלה בתמימות מזויפת על הירך שלו, ליד המפשעה.
הוא היה כל כך שקוע בסיגריה שלו שהוא אפילו לא שם לב לזה.
–
"בואו נשחק משחק." רייצ'ל הציעה בפרצוף משועמם אחרי כמה רגעים ארוכים של שקט מביך. הפרצוף האטום שלה התחלף בחיוך ממזרי.
"מה משחק? אנחנו בני חמש?" הנרי סינן, פולט את העשן מתוכו.
"כבר הבנתי שהמשחק היחידי שאתה רוצה לשחק זה במיטה עם לני." רייצ'ל גלגלה עיניים ונראה שעקצה אותו. כולם מסביב צחקו. לני החלה להסמיק.
"בת זונה." הוא סינן והביט בה במבט שיכול לשרוף שדות.
"אני בעד." המילים החליקו מפי ללא שליטה. ריי הביט בי המום.
אני מניחה שגם המוח שלי מביט בי ככה כרגע.
"אוקיי, מה את מציעה?" ריי שאל את רייצ'ל. ברגע שהסכמתי הוא היה מוכן לשתף פעולה עם הרעיון שקודם נראה לו מטופש.
"אפשר את הקלאסי, אמת או חובה." היא הציעה. כולם הנהנו בחיוב. "אבל נשדרג את זה. אם מישהו לא מוכן לעשות את המשימה שלו- הוא חייב לשתות צ'ייסר קטלני." היא אמרה והחיוך הממזרי נפרש שוב על פניה.
"אני אסובב." לני הציעה. היא תפסה בידה את בקבוק הבירה הריק וסובבה אותו על השולחן. יצא על הנרי. מסכנה.
"אמת או חובה?" ברגע הזה המתח המיני עלה באוויר.
"חובה." הנרי ענה בחזה נפוח. זה היה ברור שזה מה שהוא יענה.
"חובה עלייך להוריד את הבגדים לאורך כל המשחק." היא אמרה.
"כולל הבוקסר?" הוא שאל בחיוך מעושה והוריד את החולצה שלו, חושף גוף שרירי ורזה המעוטר בקעקועים. המשימה הייתה פשוטה כל כך עבורו.
"אני חושב שהנרי היה מעדיף להיות איתך ככה במיטה, לא כאן מול כולם." נולן עקץ את לני. היא הסמיקה בתוך שניות. האווירה כאן כל כך רעילה.
הנרי נשאר אך ורק עם בוקסר וסובב את הבקבוק.
יצא על רייצ'ל.
"רייצ'ל, אמת או חובה?" החיוך הממזרי הקבוע כאן של כולם התפשט גם על לחיו.
"חובה, ברור." היא משכה בכתפיה.
"חובה עלייך לנעול את עצמך עם זאין בחדר שם לחמש דקות." הוא הצביע על חדר הסמוך לאיפה שישבנו.
היא כמעט נחנקה מהרוק של עצמה.
בלי שאני מכירה את הסיפור של שניהם אני מצליחה להבין את המצב המתוח ביניהם. נראה שמתוח באופן חד צדדי.
זאין לא הניד אפילו שריר בפניו מהחובה. נראה שזה לא מזיז לו בשום צורה.
הוא הוציא את העשן מפיו בנשיפה ארוכה, קם ממקומו והתקדם לכיוון הארון. רייצ'ל הישירה את מבטה אל הנרי. נדמה לי שהיא תהרוג אותו על החובה הזאת. היא נכנסה אל החדר וסגרה אחריה את הדלת.
החובות כאן נראו לי מוגזמות ופתאום לשחק את המשחק הזה היה נראה לי כמו הרעיון הכי גרוע שעלה לי.
השאלה הכי גדולה שעלתה לי זה איך הם בכלל חברים אחד של השני?
החברות ביניהם כל כך רעילה. הם עוקצים אחד את השני, חושפים את הסודות של כל אחד ודורכים על נקודות רגישות.
ככה הם מגדירים חברות?
החמש דקות שלהם עברו מהר במיוחד. בינתיים מה שכל החבורה עשתה כאן זה לתדלק את עצמה עם עוד קצת מהמשקאות שהיו פזורים סביבם.
הדלת נפתחה.
הפרצוף הרצחני והקפוא של רייצ'ל התחלף בחיוך מרוצה שנמרח על שפתיה.
השיער שלה היה פרוע יותר משנכנסה.
זאין יצא מיד אחריה מהחדר, סוגר את הכפתור של המכנס שלו ומסדר את החולצה.
לא צריך להיות גאון גדול כדי לנחש מה קרה שם.
הנרי ומייק החלו לצחוק בצורה בלתי נשלטת. אני לעומתם בקושי הצלחתי לבלוע את הרוק שלי.
"תודה לך הנרי. עכשיו תורי." רייצ'ל חטפה את הבקבוק וסובבה אותו.
נחת שוב על הנרי.
"גם אנחנו נשחק כאן היום?" מייק שאל ולגם עוד מבקבוק הזכוכית שלו.
אני מריחה נקמה באוויר.
"הנרי, אמת או חובה?" היא שאלה במהירות. מחכה כבר להגיש את הנקמה המתוקה שלה על השולחן.
לא הצלחתי להבין על מה היא נוקמת בו בדיוק. נראה שנעשה בחדר בדיוק מה שהיא רצתה.
הנרי השיב במהירות חובה מבלי להסס לרגע.
"חובה עלייך לספר לכולנו מה הגודל שלך." היא אמרה והצביעה על המפשעה שלו. כולם שוב חזרו לצחוק רק שהפעם הוא לא היה חלק מהם.
המבט שלו הפך לכעוס. "עכשיו כשכולנו רואים הכול אתה לא יכול לשקר."
"לכי תזדייני רייצ'ל." הוא סינן ותפס את הכוסית הקטנה של הצ'ייסר בידו ושתה ממנה בבת אחת כשהוא דופק אותה על שולחן העץ בסיום.
"את רואה? אמרתי לך שיש לו קטן." רייצ'ל אמרה לג'סי ונשענה לאחור בחיוך מסופק כשידו של זאין על המשענת מאחורי גבה.
"טוב, עכשיו אני מסובב." נולן אמר וחטף את הבקבוק לידיו.
הבקבוק הסתובב סיבוב אחר סיבוב ויחד איתו הלב שלי מסתחרר.
הפחד שלי התגשם והבקבוק נעצר עליי.
"זה הולך להיות מעניין." הוא אמר וליקק את שפתו התחתונה בערמומיות. "אמת או חובה?" הרגשתי איך תוך שניות העיניים של כולם ננעצות בי. ידעתי שיש להם את התחושה שאני אגיד אמת. החלטתי להתעלות מעל עצמי ולבחור בחובה.
אחרי שהוצאתי את המילה הזאת מהפה שלי הבנתי מה עשיתי ורציתי לחבוט בעצמי על כך.
"אני אהיה עדין איתך." הוא הקדים. מה ההגדרה שלו לעדין? "חובה עלייך להתנשק עם מי שהיית שוכבת איתו." הוא אמר. נחנקתי מעצם המחשבה.
המבט של ריי עקב אחרי כל תנועה קטנה שלי והיה נדמה שהוא מנסה לקרוא את המחשבות שלי.
"ריי לא נחשב כמובן," ג'סי הפכה את המשימה הזו לקשה יותר.
סקרתי את האנשים סביבי. אף אחד מהם לא נראה כאדם שאני אהיה מעוניינת לשכב איתו. גם אם הוא יהיה האדם האחרון על פני כדור הארץ.
האדם שאני אשכב איתו יצטרך להיות מאוד מיוחד, אחרי זמן רב של היכרות.
תפסתי בידי את הכוסית ושתיתי אותה במהירות.
הפנים שלי התעוותו בגלל המשקה המר והצורב ששתיתי ואת היתר ירקתי החוצה.
"אני לא מאמינה. זאת פעם ראשונה שהיא שותה." רייצ'ל החלה לצחוק בקול. השאר הצטרפו אליה אחרי כמה רגעים.
הרגשתי כל כך מושפלת באותו הרגע. הלחיים שלי האדימו ורק חיפשתי איפה לקבור את עצמי.
"אתם כאלה בני זונות לפעמים." ריי סינן וקם ממקומו. "בואי, נלך לרקוד." הפעם הוא משך את ידי אל עבר הרחבה.
רק המגע של ריי מספיק כדי לנחם אותי ושאשכח ממה שקרה לי עכשיו.
שוב חזרתי להרגיש בנוח ולהיות בטוב.
רקדתי בצורה משוחררת ומפתיעה כל כך.
הרגשתי שאני יכולה לשחרר את כל הנימוסים והדברים שעצורים בי כשהייתי לידו.
–
הידיים שלי מטיילות ונשענות על כתפיו של ריי, משחקות בקצוות שיערו החום הקצר. "אולי נלך למקום יותר שקט. מה דעתך?" לחשתי בחיוך לאוזנו.
הרגשתי את הצמרמורת שעברה בגופו של ריי כשלחשתי לו.
הרגשתי מעין מאבק פנימי מוזר בין ההיגיון שלי לבין המוח שנותן את הפקודות לאיברים בגוף.
זה כל כך לא אני.
מצד אחד כל כך רציתי את מה שאני עושה עכשיו, אבל מצד שני זה כל כך לא מתאים לי ליזום דבר כזה.
"אוקי," הוא אמר מבולבל ומשך בכתפיו.
תפסתי אותו במעיל העור שלו והוא הובל אחריי כמהופנט למה שהיה נראה כמו מחסן או איזה חדר אחורי.
החדר היה גדול ומרווח, מלא בחביות בירה, ארזים מפוזרים על הרצפה, מדפים מלאים בבקבוקי אלכוהול, וכמה רפסודות שנועדו להובלות.
על הקיר הימני היו הרבה תעודות ממוסגרות.
החדר היה כמעט וחשוך לגמרי מלבד מנורת חירום שהכניסה בו מעט אור.
"לא ידאגו לך?" הוא שאל בהיסוס והביט דרך הדלת.
"אני רוצה שרק אתה תדאג לי." מלמלתי והנחתי את ידיי על חזהו וקרבתי את פניי לנשיקה. משם הוא תפס פיקוד על הנעשה.
המלחמה בין המוח להיגיון נמשכה. מלחמה שלא יכולתי לשלוט בה, ונראה שהמוח מנצח.
המוח שלי נותן פקודות שטחיות שנעשות ללא כל היגיון מאחוריהן.
יש לי בגוף תחושה מוזרה. אני מרגישה קופצנית יותר, תוססת יותר.
אני מרגישה אל ריי תשוקה ואני מרגישה שאני צמאה אליה.
קול בתוכי מצווה עליי לעזוב את המחשבות, את ההיסוסים ופשוט ליהנות מהרגע.
שפתיו של ריי נעימות וחמימות, מנשקות אותי במיומנות ואני חסרת הניסיון מאטה את הקצב שלו. אני מרגישה ששפתיו עדינות כל כך איתי, חוששות לפגוע בי.
ידיי מחזיקות בראשו כאילו אם לא אחזיק בו הוא יברח.
ידו האחת מחזיקה מאחורי ראשי, מייצבות אותו בעדינות וידו השנייה עוטפת את מותני ומקרבת אותי אל גופו החזק.
הוא עבר במהירות על הלחי שלי, ואחר כך אל הנקודה שמתחת לאוזן שלי. נקודת התורפה שלי. אני נמתחת ופולטת גניחה. הגוף שלי מרגיש כל כך שייך.
הוא נושם אותי, ונושם את צווארי. "יש לך ריח מדהים." הוא ממלמל ומנשק את צווארי, מגביר את הקצב.
הוא מתקדם ואני הולכת אחורה בעוד שידיי מחפשות כיסא כלשהו או ספסל על מנת לשבת.
"ליאן, אני חושב שאני מתאהב בך." הוא לחש כמעין שבוי בקסם.
הצמדתי את ראשי אל הקיר, מתענגת על כל שנייה שבה הוא נושך את תנוך האוזן שלי נשיכה עדינה ומדלג חזרה אל צווארי בנשיקות קטנות.
לפתע הרגשתי צריבה ארוכה בחלק החשוף של הכתף שלי.
הסתכלתי לאחור וראיתי מסמר חלוד שגרם לי לכאב הזה. שלחתי יד אל הכתף שלי והאצבעות שלי הוכתמו בדם שלי.
ריי שעד עכשיו הביט בי ללא הפסקה, הסיט במהירות את מבטו.
הוא עשה כמה צעדים גדולים לאחור והחל להתנשף בכבדות.
"ריי, מה קרה?" יהיה קשה לי להאמין שלבחור הקשוח הזה יש פוביה לדם. "זה בסך הכל דם, אני אנקה את זה." חיפשתי איזה נייר מסביבי כדי לנגב את הדם.
הוא לפתע התקרב אליי.
הוא הביט ישירות בכתף שלי.
הפנים שלו נראו אחרת. העיניים שלו כהו ונסדקו. הוא היה נראה אחוז טירוף. הוא המשיך להתנשף בכבדות.
לא הצלחתי להבין מה קורה פתאום.
הוא תפס את ידי בחוזקה והביט בדם שעליה.
אחרי שהביט בה כמה שניות הוא ליקק אותה באיטיות.
לא ידעתי איך להגיב. זה היה כל כך מוזר. הרגשתי שאני מתאבנת.
"מה אתה עושה?" שאלתי ברעד. הוא קירב את שפתיו אל הכתף שלי.
הוא העביר את לשונו איפה שנחתכתי באיטיות, נראה מתענג על כל רגע שהדם שלי נספג בלשונו. "ריי, זה לא מצחיק." אמרתי וניסיתי לדחוף אותו ממני.
מה עובר עליו?
"ריי!" צרחתי בכל כוחי כשלא הצלחתי לנתק אותו ממני.
אחיזתו בגופי הייתה חזקה יותר מהיכולת שלי להעיף אותו.
הוא הביט בי בעיניים, ראיתי שיוצאות משיניו זוג ניבים חדות.
הוא תפס את ראשי ונשך אותי בצווארי.