Complicated love – פרק 2 :)

אני:"היי אני הארי"
מישהי:"ביאטריס"
אני:"אמ.. שמעי אני קצת ממהר, יש מצב למספר? את יודעת כדי שנוכל להמשיך את השיחה שלנו" גירדתי את העורף וחייכתי במבוכה.
בי:"ברור אמרה וציחקקה החלפנו מספרים,
אני:"אשמח לדבר איתך שוב, נתראה?"
בי:"נתראה" היא חייכה, נשקה לי בלחי והלכה.

אני די בטוח שאם היא לא העיתה מסתובבת והולכת היא הייתה רואה אותי מרייר עליה.
הסתכלתי בפלאפון השעה הייתה 21:13, שיט שיט שיט ליאם יהרוג אותי הבטחתי שאהיה אצלו בשמונה וחצי. תפסתי מונית אמרתי לו לקחת אותי ללאונרד 869 (די אני חייבת אני ילדה כחולה ._.-הערת הכותבת) הגעתי שילמתי לנהג ויצאתי לבחוץ התקדמתע לכיוון הבית ודפקתי על הדלת, זאין פתח לי את הדלת
זאין:"תראו תראו מי נזכר להופיע"
אני:"מצטער, היה לי איזה התעכבות קטנה.." אמרתי וחייכתי לעצמי נזכר במה שקרה לפני כמה זמן, התיישבתי על הספה שקוע במסך של הפלאפון כשהוא בכלל כבוי חשבתי שוב על כל מה עד שלא שמתי לב שכולם בוהים בי.
אני:"מה?"
נייל:"אתה באמת שואל?"
לואי:"כן הארי אתה מתכוון לספר לנו או מה"
אני:"לספר לכם מה?"
זאין:"נו באמת אל תכחיש אתה פה יושב ומחייך לפלאפון כבוי במשך עשר דקות" עבר עשר דקות? שיט נו לא שמתי לב
לואי:"נו.. אז מי ברת המזל?" הוא חייך בערמומיות
אני:"אני לא יודע על מה אתה מדבר" רק זה מה שחסר לי אותם על הגב שלי עכשיו..
נייל:"נו הארי ספר ספר ספר ספר ספר ספר ספר ספר"
אני:"נייל סתום כבר"
נייל:"אני לא אפסיק עד שתספר.. ספר ספר ספר ספר ספר-"
אני:"ליאם תגיד להם משהו!"
ליאם:"באמת הארי למה שלא נחסוך לנו שעות על גבי שעות של חפירות ותספר לנו כבר"
אני:"באמת ליאם? גם אתה? אוח טוב.. אוקי אז קוראים לה ביאטריס.."
זאין:"ו… מה עוד?"
אני:"אמ.. יש לה עיניים, שיער, אף וראש"
ליאם:"אז כעיקרון פגשת אותה לשנייה החלפתם מספרים והלכתם לדרככם.."
אני:"כעיקרון קלעת בול… אבל.. אמ נו.. שתקו" התרגזתי.. לפעמים הם יכולים להיות כל כך חטטניים
לואי:"טוב לפחות יש לך תמונה שלה?"
אני:"אמ.. לא כל כך אבל- רגע זאת היא" אמרתי והצבעתי על הטלוויזיה שהייתה דלוקה על החדשות "זאת ביאטריס!"
לואי:"מישהו יגביר תטלוויזיה המחורבת הזאת!"
נייל:"אני רץ אני רץ!" אמר בזמן שרץ לתפוס תשלט ומעד בדרך מספר פעמים ולבסוף הצליח להגביר

———-מהטלוויזיה———–
שדרן:"ובכן ברנדה אני כאן בארמון המלכה ומרוגש לחלוטין כרגע המלכה אליזבת הודיעה על עוד ילדה קטנה שנולדה לבתה דיאנה לפני מותה שהוסתרה במשך שמונה עשר שנים בארמון הוחבאה מהעולם, הילדה הזאת עוד תביא גדולות" ~נייל הנמיך את הטלוויזיה~ כולם בהו בי לא העזו לפתוח את הפה, עד שכמובן לואי הגאון…
לואי:"ובכן הארי.. אתה יוצע עם נסיכה בתור למלוכה ולא אמרת.. נחמד" כולם היו המומים מדי..
אני:"אוקיי אני לא יכול להיות בטוח.. אני אבקש ממנה לפגוש אותי ואז נשאל אותה אם זאת היא או סתם מישהי שדומה לה.."
ליאם:"אני די מתקשה להבין שזאת היא.. אם זאת בכלל היא באמת.."
נייל:"שלח לה עכשיו הודעה!"
אני:"אוקי אוקי אני שולח" פתחתי תפלאפון נכנסתי להודעות וכתבתי לה—- ההודעות הלכו כך ->
אני: היי זה הארי :) x.
בי: היי הארי :)
אני: אמ.. תגידי את אולי רוצה לבוא אליי מחר? אני יאסוף אותך אליי.
בי: חח בטח, אבל אתה לא צריך לאסוך אותי יש לי מכונית רק איפה ומתי.
אני: אוקיי אז מחר בצ'שייר בית מספר 593 שעה ארבע וחצי, נשמע טוב?
בי: נשמע מצויין, נדבר מחר לילה טוב הארי :) xoxo
אני: לילה טוב לאב :) x.
——-סוף השיחה בהודעות——-

זאין:"נו אז מה היא אמרה?"
אני:"היא מסכימהמחר היא תהיה אצלי בארבע וחצי אני אדבר איתה.."
נייל:"טוב תגיד לנו מה קורה"
אני:" סבבה נדבר מחר" אמרתי להם ויצאתי אל מחוץ לבית הזמנתי מונית הגענתי שילמתי לנהג נכנסתי לבית התקלחתי שמתי בוקסר והלכתי לישון
—-בוקר—- השעה 12:27
-נקודת מבט כללית-
הארי קם מהמיטה הסתכל על השעון ואמר לעצמו בראש כמובן למה אני לא מופתע.. הוא שמע רעשים מהמטבח הוא לקח את מחבט הבייסבול והתקדם בצעדים איטיים למטבח הוא בא לפתוח את הדלת של המטבח הוא נשף ופתח תדלת במהירות וראה את לואי ונייל זורקים אוכל אחד על השני את ליאם עושה חיפושי יסודי וזורק את כל הכפות שמוצא בפח ואת זאין מדבר בפלאפון עם פרי.
-נ.מ של הארי-
אני:"מה לעזאזל קרה פה?!!"
ליאם:"אתה יודע שאני מפחד מכפות!, למה אתה מחזיק אותם פה?!"
אני:"ליאם אמרתי לך אני צריך לאכול מדי פעם! נייל ולואי צפסיקו ותנקו את הכל! וזאין למען השם זה לא זמן מתאים לדבר עם פרי דבר איתה אחר כך! עכשיו כולם להזיז את התחת שלהם ולסדר הכל ביאטריס צריכה לבוא בעוד כמה שעות!" רתחתי מזעם הרגשתי כאילו הוריד שלי עומד לצאת ואני בטוח שייתי אדום כמו עגבניה (אני אוהבת עגבניות *~*-הערת הכותבת)
אני:"טוב עזבו שכחו מזה תלכו אני יסדר פה הכל"
לואי:"טוב טוב מר רגזני, הלכנו" הם יצאו מהבית והתחלתי לסדר הכל.. לפעמים הם יכוליים להיות כאלו ברדאקיסטים, נאנחתי.
סוף כל סוף גמרתי הסתכלתי בשעון 16:03, שיט שיט היא אמורה לבוא עוד פחות מחצי שעה!! נו באמת.. רצתי למקלחת הסתבנתי חפפתי שטפתי יצאתי לבחוץ השעה 16:21 אוקיי יש לי עוד כמה זמן הרי היא לא תבוא בדיוק בוחצי נכון? לא נכון? אוח נו התלבשתי שמתי סקיני וחולצה שחורה (חוחו כוסית אש מגיל שש) התבשמתי שמתי דורדוראנט אולי אנחנו רק בבית אבל בכל זאת לא יזיק להיראות טוב..

-נ.מ של ביאטריס-
הנהג הפרטי הוריד אותי בביתו של הארי התקדמתי לעבר הדלת והתפארתי מכמה הבית יפה דפקתי בדלת, והארי פתח לי את הדלת.
הוא נראה ממש טוב אני לא יכולה להכחיש עזבו טוב הוא נראה מושלם יצא שבהינו אחד בשני למשך כמה שניות עד שהארי התעורר,
הארי:"היי אני שמח שהגעת" אמר כשחייך אליי, גאד אי אפשר לעמוד בפני חיוכו ,
אני:"גם אני שמחה שבאתי" חייכתי אליו
הארי:"היכנסי" אמר ופינה לי תדרך
אני:"תודה"
הארי:" דרך אגב את נראית טוב"
אני:"תו.. תודה" אמרתי העודי מגמגמת ומסמיקה ברמות מטורפות
אני:"גם אתה נראה לא רע"
הארי:"תודה"
אני:"יש לך בית ממש יפה אבל אתה גר פה לבד.. אתה לא קצת בודד?"
הארי:"מדי פעם אבל זה לא משהו שאי אפשר לפתור" אמר וקרץ לי, חייכתי אליו.
אני:"אז הכל בסדר? זה נשמע כאילו קרה משהו כשדיברת איתי.."
הארי:"אמ בערך אבל כרגע זה לא מה שחשוב לי.. יש משהו שאני רוצה לעשות קודם"
אני:"מה-" ולפני שהספקתי להגיד משהו הוא הניח את שפתיו על שפתיי ונשיק אותי הנשיקה הראשונה שלי אי פעם אני לא מאמינה שהוא עשה את זה.. הוא התנתק ממני כשהבין שלא זרמתי איתו,
אני:"אני לא מאמינה שעשית את זה כרגע…"