Bound סיפור מתורגם על הארי סטיילס – פרק 8

פרק 8 – הופעה

-נקודת המבט של קלסי-

כבר אחת בצהריים והארי עדיין ישן. הוא צריך ללכת עוד מעט לבדיקת סאונד ומפגש מעריצים אבל הוא עדיין נוחר על המיטה. אני כבר לבושה ואני מניחה שכדאי שאני אעיר אותו לפני שהוא יאחר.

כשנכנסתי לחדר ראיתי אותו מתחת לשמיכה, נחירות שקטות נשמעות ממנו. אני מצחקקת, מתקרבת אליו ומורידה ממנו את השמיכה. "הארי קום." אני מנערת אותו קלות. הוא ממלמל משהו אבל אפילו לא פותח את עיניו. "קדימה הארי אתה תאחר."

הארי מלמל מילים לא ברורות וגלגלתי את עיניי. הבנתי שאי אפשר להעיר אותו בדרך נחמדה. הסתכלתי סביבי ואז עלה לי רעיון לראש. התקרבתי להארי וצעקתי "שריפה! שריפה!"

כצפוי הארי קופץ מהמיטה. מפתאומיות הקפיצה הוא נופל על הרצפה והשמיכה עליו ואני מתגלגלת מצחוק לידו. ההבעה שלו הייתה מפוחדת עד שהוא ראה אותי צוחקת.

"קלסי מה לעזאזל!" הוא צועק.

אני עומדת ליד המיטה וצוחקת והארי מסתכל עליי כאילו השתגעתי. הוא סוף סוף משתחרר מהשמיכה והוא מסתכל עליי ומחייך. "סליחה." אמרתי תוך כדי צחוק. "לא הייתה לי דרך אחרת להעיר אותך."

הארי צוחק ומעביר יד בשיער המבולגן שלו. "זה בסדר." הוא אומר.

"עכשיו תתלבש." אני נרגעת ואומרת. "יש לך בדיקת סאונד."

"כן אמא." הוא מחייך והולך לשירותים.

אני מחייכת ויוצאת מהחדר. הארי ואני התחלנו להסתדר ממש טוב בימים האחרונים. כבר לא הייתי כל כך שקטה וסגורה בעצמי. אני לא אומרת שאנחנו החברים הכי טובים עכשיו כי זה תהליך אבל אנחנו בדרך לשם. הארי רוצה שזה יעבוד, הוא מבין שאני צריכה זמן והוא רוצה להביא לי את כל הזמן שבעולם.

בזמן שהארי התקלח התיישבתי על הספה ולקחתי את הספר שלי – 'עוד יום' של מיטש אלבום. רבע שעה אחר כך שמעתי צעדים והארי ירד למטה.  אני מחייכת אליו והוא מחזיר לי חיוך. "את באה להופעה הערב?" הוא שואל.

אני מסיטה את תשומת ליבי מהספר אליו. "לא יודעת. כדאי לי?" אני שואלת עם גבה מורמת.

הארי מחייך ונשען על הקיר. "יהיה נחמד אם תבואי." הוא אומר. "אלינור גם באה."

אני מהנהנת ומסתכלת עליו. "אני אבוא."

הארי מחייך. "יש לי כרטיס להופעה ותג VIP במגירה שלי. תקחי אותם ותבואי." הוא אומר לי.

"אתה תמיד שומר כרטיסים אקסטרה במגירה?" אני שואלת, סוגרת את הספר שלי ומסתכלת עליו.

הוא מחייך, הגומה הימנית שלו בולטת. "לא" הוא אומר. "תכננתי לשאול אותך אז הכנתי כרטיס מראש."

אני צוחקת. "אוקיי, אני אראה אותך בהופעה."

הארי מחייך ולוקח את מפתחות הרכב שלו. "אני אשלח לך רכב." הוא אומר. "ביי."

"ביי" אני אומרת וחוזרת לספר שלי.

נכנסתי לאולם ההופעה לא מזמן ויש איתי שומר ראש שמלווה אותי למקום שלי. האמת שאני ממש מתרגשת מהמופע. ראיתי בנות בכל הגילאים מתרגשות מהמופע של הלהקה האהובה עליהן. אלינור סמסה לי שהיא כבר בכסא שלה אז אני אפגוש אותה שם. הכסאות שלנו היו באמצע בשורות הראשונות וראינו משם ממש טוב את הבמה.

כשהגעתי לשם ראיתי את אלינור מחייכת ומנופפת לי. כשהגעתי אליה היא חיבקה אותי. "את מוכנה למופע הוואן דיירקשן הראשון שלך?" היא שאלה.

אני צוחקת ומתיישבת. "כן" אני עונה. "אבל אני לא חושבת שאני מוכנה לכל הצעקות."

אלינור צחקה. "את תתרגלי לזה." היא אמרה.

אני צוחקת ואנחנו מחכות שהמופע יתחיל. ראיתי בנות מצביעות עליי ועל אלינור אבל עשיתי כמו אלינור ופשוט התעלמתי מהן. לאחר כמה דקות המופע התחיל, כל הבנות התחילו לצרוח ונעמדנו. להקה אחרת בשם 5SOS עלו לבמה לחמם את הקהל וממש אהבתי את המוזיקה שלהם. הם היו ממש טובים ואני ואלינור רקדנו לקצב המוזיקה.

וכשהם סיימו ועזבו את הבמה זה נהיה עוד יותר מטורף. הבנים עלו על הבמה והבנות התחילו להשתגע כשהשיר הישן של הבנים, 'Up All Night',  התחיל להתנגן. כל הקהל צרח, שר ורקד במהלך ההופעה ואני חייבת להגיד שהם היו מדהימים.

הסתכלתי על הארי שר. הוא לבש טישרט לבנה פשוטה סקיני ג'ינס שחור. הסתכלתי איך הוא שר מהלב ועושה תנועות ריקוד מוזרות. כשהם היו באמצע השיר 'One Thing' הארי הסתכל עליי והבנות בקהל השתגעו.

הארי חייך אליי ולא יכולתי שלא לחייך בחזרה. הוא חזר לשיר וראיתי איך בנות זרקו דברים מוזרים לבמה – פלאפון, טמפונים, חזייה??

כשהמופע הסתיים, הקונפטי עף באוויר והבנים נעלמו אלינור תפסה לי את היד. "בואי, הבנים מחכים לנו מאחורי הקלעים." היא אמרה.

אני ואלינור הולכות כשלפנינו שומרי ראש שעוזרים לנו לעבור דרך הקהל. הגענו למאחורי הקלעים והלכנו לחדר ההלבשה של הבנים. הם ישבו על הספות, זיעה נוטפת מהם. וואו, מי ידע שכדי להופיע דרושה כל כך הרבה אנרגיה?

כשנכנסנו לחדר הארי הסתכל עליי וחייך. "איך הייתה ההופעה?" הוא שאל אותי.

חייכתי. "זה היה מדהים." עניתי, "מאד אהבתי את זה."

"זאת לא הייתה ההופעה הכי טובה בחייך?" לואי שאל ואלינור הלכה אליו.

צחקתי והתיישבתי על כסא. "לא, ההופעה של אשר שהלכתי אליה בשנה שעברה הייתה הרבה יותר טובה." עניתי בטון ציני.

לואי עשה לי פרצוף ושאר הבנים צחקו. בזמן שכולם נחו הוצאתי את הפלאפון שלי וראיתי שיש לי שש שיחות שלא נענו מלוגן. התקשרתי אליו והוא ענה בצלצול השני. "הלו? קלסי?" הוא אמר מהר.

"לוגן?" אני אומרת וקמה מהכסא. אני יוצאת מהחדר וכולם מסתכלים עליי. "מה קרה? אתה בסדר?"

לוגן נאנח לרווחה. "אני בסדר. התקשרתי אלייך קודם וכשלא ענית נלחצתי וחשבתי שקרה לך משהו."

"כן אני מצטערת." אמרתי ונשענתי על קיר במסדרון. " אני בהופעה של הבנים."

"בנים?" לוגן שואל בבלבול.

אני מעבירה את המשקל מרגל לרגל. "כן, אתה יודע, הבנים של וואן דיירקשן."

"אה" לוגן אומר בקול מעצבן שגורם לי להרים גבה. "בכל מקרה רציתי להגיד לך שמצאתי קופסא של חפצים של אמא שלך. את רוצה שאני אשלח לך אותה?"

אני נושכת את שפתי. דברים של אמא שלי? אני בכלל רוצה אותם? הזכרונות הולכים להיות כמו סכינים שנתקעים לי בלב. אבל אני מעדיפה לזכור את אמא שלי כמו שהיא הייתה בעבר ולא כמו שהיא הייתה בימים האחרונים לחייה. "כן תשלח אותה."

"אוקיי" הוא אומר. "איך את שם?"

אני לא יכולה שלא לחייך. "ממש טוב" עניתי. "הארי ואני הכרנו יותר ואנחנו חברים ממש טובים עכשיו."

"טוב לדעת." לוגן אמר ובטון שלו שמעתי שמשהו מפריע לו. הוא נשמע כמעט עצוב. אבל למה?

"לוגן אתה בסדר?" שאלתי.

"כן אני בסדר." הוא ענה. "אני חייב ללכת. אני אשלח לך את הקופסא מחר."

"אוקיי, תודה לוגן." אני אומרת.

"בכיף קלס." הוא עונה ומנתק.

אני נאנחת ושמה את הפלאפון בכיס שלי. במקום לחזור אני נשענת על הקיר, מסתכלת על התקרה ונאנחת. ואז הארי יוצא מהחדר ומחייך אליי. "היי" הוא אומר. "הכל בסדר?"

אני מהנהנת ומחזירה לו חיוך. למרות שאני לא יודעת מה עובר על לוגן אני עונה, " כן הכל בסדר."