Bound – סיפור מתורגם על הארי סטיילס – פרולוג

-נקודת המבט של קלסי-

"יש לי סרטן קלסי. הרופאים אומרים שנשארו לי רק מספר שבועות. אני ממש מצטערת יקירתי."

הלב שלי התרסק כשהבנתי את המילים שאמא שלי אמרה לי. לאמא שלי יש סרטן והיא עומדת למות. המחשבה על זה גרמה לרעד לעבור בגופי ולדמעות להופיע בעיניי. אמא שלי, קרובת המשפחה יהיה היחידה שיש לי ,הגיבורה שלי, עומדת למות. היא משאירה אותי לבד בעולם ואני לא יודעת איך אני יסתדר בלעדיה.

הסתכלתי עליה עם עיניי הכחולות המלאות בדמעות ונענעתי את ראשי. "את צוחקת נכון? זאת בדיחה?" היא נשארה שקטה. "את לא יכולה לעזוב אותי."

אמא חייכה אליי חיוך עצוב וחיבקה אותי. הידיים שלה מתעטפות סביבי והסנטר שלה מונח על ראשי. "בבקשה יקירה אני צריכה שלא תבכי." היא לחשה. "את תהיי בסדר גמור בלעדיי."

נענתי את ראשי והסתכלתי עליה. "מה אני אעשה בלעדייך?" שאלתי בשקט, השפה התחתונה שלי רועדת.

אמא נשכה את שפתה התחתונה. "סידרתי לך משהו."

"מה?"

"יש לי חברה שגרה בהולמס צ'אפל באנגליה. "היא התחילה "יש לה בן בגיל שלך והחלטנו שאתם תתחתנו."

הזזתי את גופי ממנה ועיני נפתחו לרווחה. שמעתי נכון? אני מתחתנת? פאקינג נישואים עם בן אדם שאני לא מכירה בכלל. איך זה בכלל יכול לעבוד.

"אמא השתגעת?" אמרתי "אני רק בת 19 אני לא יכולה להתחתן. זה משוגע."

"בטח שאת יכולה מותק" היא אמרה "אני התחתנתי בגיל 20 ואבא שלך היה בן 21. את תהיי בסדר. חוץ מזה שתראו ממש טוב ביחד."

"זאת לא הנקודה אמא" אמרתי " את גורמת לי להתחתן עם מישהו שאני לא מכירה. אני רוצה להתחתן עם מישהו שאני באמת אוהבת או לפחות מחבבת. אני לא רוצה להתחתן עם הבחור הזה מי שהוא לא יהיה."

אמא נאנחה. "בבקשה קלסי" היא אמרה. "אני רוצה לעזוב את העולם כשאני יודעת שאת בידיים טובות. הוא הולך להתייחס אלייך ממש טוב. ולכי תדעי אולי בכלל תתאהבו".

למרות שלא רציתי ידעתי שאין לי ברירה. תמיד עשיתי מה שאמא שלי אמרה לי כי זה תמיד היה הדבר הנכון לעשות. היא תמיד שמרה עליי כי זה מה שאמהות עושות. ואם זו משאלת המוות שלה,אם כמה שזה מעציב אותי, אני חייבת לעשות את זה. הדבר האחרון שאני רוצה לעשות הוא לאכזב את אמא שלי לפני שהיא תמות.

"אוקיי" נאנחתי. "לפחות תגידי לי איך קוראים לו".

אמא חייכה וידעתי שזה לא יהיה טוב. "הארי סטיילס."