…Baby Doll פרק 28

אני ממש מצטערת שבקושי העלתי פרקים!!!
כי אני גם צריכה להמשיך לתרגם..וגם חברה שלי הייתה בחו"ל ורק היום היא חזרה!!
קיצרר…….אני ינסה להעלות יותר פרקים מבטיחה!

ולצערי הרבב הם לא התנשקו!!!!! :(

פרק עשרים ושמונה-שינוי

הספה שקעה עם המשקל של גוף נוסף. הארי הוביל אותי לשבת לידו, העיניים שלו כבדות מכל האלכוהול והעשן. הן התעקשו להישאר פקוחות למרות זאת. סכנה הייתה מרוחה בגדול על כל הסיטואציה הזאת ואני הייתי צריכה להתרחק.

"אני לא יכול להפסיק לחשוב עלייך… בשמלה. השחורה. יפהפייה." המילים התגלגלו מבין שפתיו כשאצבעותיו החליקו בשיערי.

"את תלבשי אותה שוב? בשבילי?" הוא שאל בתחינה. כשלא עניתי, הארי התקרב אליי עוד קצת. "בבקשה תדברי איתי, ליה." הוא לחש לתוך אוזני וכרך את ידו סביב כתפיי. נמשכתי קרוב יותר אליו, המרחק בנינו נסגר. שפתיו של הארי רפרפו מתחת לאוזני, המגע גורם לי להפחד ולהתרגש באותו הזמן.

"שתית יותר מידי." אני אומרת לבסוף. "אני צריכה ללכת."

"את נשארת כאן." הוא פקד. "ואני רוצה לראות את העיניים האלה. העיניים היפות האלה." הוא הרים את סנטרי וסובב אותי להסתכל עליו.

הארי זרק את ידו על הירכיים שלי וצייר עיגולים עליהן עם האצבעות שלו, גורם לי להתכווץ. הוא מעולם לא נגע בי ככה לפני. תשומת הלב שלי עברה מזה אל השפתיים שלו שנמחצו על לחיי. ואז הוא נישק את קצה שפתיי ומצאתי את עצמי מגרדת את ציפורניי כשהאש התפשטה בתוכי.

סגרתי את עיניי כשההתנגדות שלי נעלמה. סובבתי את ראשי אליו באיטיות, מאפשרת לו לנשק אותי כמו שצריך. הרגשתי אותו מחייך כנגד שפתיי לפני שהוא צלל יותר עמוק אל תוך הנשיקה. כל מה שחשבתי על ההיגיון שלי שמחליק בין אצבעותיי היה נכון. אצבעותיו התחזקו על הירכיים שלי, חופרות לתוכן, ואני הרגשתי זרם של אדרנלין שוטף אותי. אני זוכרת את הפעם הראשונה שהארי נישק אותי, הוא היה שיכור גם אז.

הנשימות שלנו באו והלכו מהר יותר ומהר יותר ככל שהנשיקה התעמקה. כל מה שרציתי היה להיות כמה שיותר קרובה להארי, שום דבר אחר לא עלה למוחי. פתאום, זה כל מה שהיה אכפת לי. הוא החליק את ידו במעלה המותניים שלי, מוביל אותי לשכב מתחתיו. ואז הכרתי משהו חדש ומוזר לי. הרגשתי את הלשון שלו נוגעת בשלי בסדרה של תנועות משונות.

לא הייתי בטוחה מה אני צריכה לעשות עם זה אבל המעשים שלו הובילו אותי לרמה חדשה של התרגשות. הבטן שלי השתוללה בתגובה לתחושה המוזרה. ידי מצאה את מקומה בשיערי ומשכתי בתלתלים שלו בעדינות ורכות בזמן שהוא גרם לי לתחושה המדהימה הזאת.

אבל הארי איבד את הקצב שלו, השפתיים שלו מתחילות להיות מגושמות יותר. ובתוך דקות ספורות, הוא כבר שכב עם ראשו על החזה שלי וכל שאר משקל גופו זרוק על שלי. הוא נרדם. ידעתי שהוא לא יכול להישאר ער להרבה זמן.

משכתי את עצמי החוצה ונזהרתי שלא להעיר אותו. החלקתי כרית מתחת לראשו על הספה לפני שהתרחקתי משם, הגוף שלי עדין רוטט ממה שקרה קודם. צפיתי בו בזמן שההיגיון החל לחזור ולמלא אותי והמצפון שלי הציק לי על מה שעשיתי. הארי היה שיכור ואני נתתי לו לעשות לי את זה. הוא לא יזכור שום דבר מחר בבוקר.

האצבעות שלי היו עדיין מתוחות ונוקשות כשהעברתי אותן בשיערי בלחץ. ידעתי שזה יקרה. ידעתי שאני אטביע את עצמי בכעס ושנאה אחר כך אבל בכל זאת עשיתי את זה. הרגשתי מלוכלכת. זאת לא אני. טליה לא תיתן לבחור לגעת בה ככה. הארי גורם לי לחשוב שוב על מי אני.

כל מה שחשבתי שידעתי על עצמי… לא היה ממש נכון. הדמות שאני ראיתי את עצמי היא הדמות שההורים שלי ניסו לבנות במשך כל כך הרבה זמן, הדמות שהן הקדישו את חייהם כדי שאהיה. ואני פשוט זרקתי את זה?

הפנים של הארי היו לוהטות ואגלי זיעה קטנים הצטברו עליהן. הוא נראה כל כך לא בנוח אבל הוא בכל זאת המשיך לישון. תהיתי מה גרם לו לשתות כל כך הרבה הלילה. לא יכולתי להחזיק את עצמי, הלכתי למטבח ולקחתי מגבת רטובה מעט. חזרתי אל הסלון וכרעתי לפני הספה. הזזתי את השיער של הארי מפניו והסמקתי מכמה שהוא יפה גם במצב התשוש הזה.

טפחתי עם המגבת על המצח שלו, מקווה שזה יקרר קצת את החום שלו. ואז העברתי את המגבת אל לחייו ואפו לפני שעברתי אל צווארו. במשך כל הזמן הזה ניגנתי את הנשיקה שלנו בראשי. מה הארי עשה לי? אף פעם לא חשבתי שהרגשות האלה יכולים לקרות בכלל. הוא מרגיש את אותו הדבר אליי? למה הוא יצייר ציור שלי אם אני הייתי אדם זר אליו לגמרי? הנה שוב אני מתחילה.

שחררתי את השרשראות שלו והורדתי אותן ממנו. הנחתי אותן על השולחן לפני שהחזרתי את המגבת הרטובה אל צווארו שוב. העברתי אותה ברכות על הוריד הבולט בצווארו וסיימתי עם ניגוב נוסף במצח. נישקתי אותו שם ודמעות הציפו את עיניי.

הדהמתי את עצמי עם הרגשות החדשים שיש לי כלפיו. התעקשתי שלא לראות את זה, אבל אני מאוהבת בו. הוא היה כזה בלאגן והוא היה אחד מהם אבל אני אהבתי אותו. אף פעם לא הרגשתי את זה. ואלו היו חדשות רעות מאוד. זאת סוג של בגידה באמא שלי, באמא שלי, בדארן ובעיקר בעצמי.

__

נשארתי בשירותים כל הבוקר. האשמתי את עצמי שלא התעוררתי מוקדם יותר כדי לראות את גברת בריפן לפני שהיא עוזבת לסוף השבוע ואני אוכל לדבר איתה. אולי היא יעלה לעזור. המחשבות שלי התרוצצו לכל כיוון כשניסיתי לחשוב על הדבר הכי נכון לעשות כרגע.

המחזור שלי תמיד היה לא סדיר ומאז שהגעתי למקום הזה הוא בכלל לא הגיע וזה ברח מראשי. אבל עכשיו כשהוא חזר בבום, התחרטתי שלא חשבתי על זה לפני.

מה אני הולכת לעשות? לבקש מהארי שילך לחנות כדי לקנות לי תחבושות היגייניות? אני פשוט שונאת את החיים האלה.

אבל אני שמעתי קול חלש ממקודם אז אני מניחה שהארי כבר ער. וזה לא היה יכול להיות ברור יותר כשהייתה נקישה על הדלת.

"טליה?" עוד נקישה חזקה.

"תסלח לי!" השבתי באנחה כועסת.

"עליתי לפני שעה ואת היית פה. חזרתי ואת עדיין פה." הארי אמר. "רק רציתי לוודא שאת לא עושה שום דבר מטומטם."

"לא, אני לא מנסה להרוג את עצמי." השבתי בחזרה, מופתעת מכמה שונה הוא נשמע כשהוא פיכח.

"אז למה את עדיין שם?" הוא לחץ.

"למה אתה צריך לדעת?"

"את שם כבר יותר מידי זמן. אני הולך לפתוח את הדלת." שמעתי אותו מסובב את הידית אבל הוא לא יכול לפתוח אותה.

"לא! אני- אני לא יכולה לצאת החוצה."

"טוב, למה לעזאזל לא?"

השתיקה שלי עצבנה אותו והוא שאל שוב, הפעם בקול תקיף יותר. "למה את לא יכולה לצאת החוצה?"

"כי אני… אני פשוט לא יכולה, בסדר?" אני לא יכולה לגרום לעצמי לספר לו למרות שאני יודעת שהוא היחיד כרגע שאני יכולה לסמוך עליו שיעזור לי.

"את פצועה?" הארי שאל. "אני לא הולך עד שתספרי לי."

"אני… בזה." הצלחתי לומר.

"מה לעזאזל זה אומר?" הוא באמת לא מוכן לשחרר.

"אני במחזור, בסדר?" פלטתי בכעס ואז נשכתי את שפתי כשבושה הציפה אותי.

"הו." הוא בקושי אמר ואני הרגשתי את הדם עולה ללחיי. "זה אומר שאת תישארי שם כל השבוע?" שמעתי רמז קטן לצחוק בקולו.

"כנראה." השבתי.

"למה לא פשוט סיפרת לי?" הוא צחק.

"ומה אתה תעשה?"

"אני יכול לנסות להשיג משהו… מאיפשהו." אני יכולה לדמיין אותו מושך בכתפיו עם חיוך מודבק על פניו. "אם אתה רוצה שאני אעשה את זה."

"אוקי." אמרתי, מקווה שהשיחה שלנו תיגמר פה.

"אוקי מה?" הוא התגרה.

"אם תעשה את זה." שמרתי אנחה, יודעת שהארי לא הולך פשוט להחליק את זה.

"אעשה מה?"

"הארי." הזהרתי.

"בסדר, בסדר. אני אחזור בקרוב." הוא צחקק.

__

מיד אחרי שהתמודדתי עם הסוג הכי נוראי של השפלה, הייתי צריכה להצטרף להארי לצהריים. מחיתי נגד זה אבל הוא אמר שאני חייבת לו. הוא גם איים שהוא ימשיך להביך אותי בלדבר על זה אם אני לא אצא.

האמת היא, לא רציתי להסתכל עליו אחרי מה שקרה אתמול בלילה. הדברים השתנו, לי לפחות. עוד זמן שאני אבלה איתו זה עוד זמן שאני אפגע ברגשות שלי. חשבתי תמיד אם הוא זוכר משהו מאירועים הלילות הקודמים. עד כה, הוא לא אמר שום דבר על זה.

אני מנחשת שהכי טוב זה להשתיק את זה לעכשיו. אני עדיין לא ידעתי מה לעשות בקשר לדמיאן ובכנות, אני רציתי לשמור את זה בקצה ראשי לכמה שיותר זמן למרות שהוא נתן לי רק שבוע אחד.

הארי הזמין פיצה וזה היה שינוי טוב אחרי כל מרק הפטריות שאכלתי השבוע. זה עזר לי לאזן את התיאבון שלי קצת. הייתי באמצע ביס באחת החתיכות כשהארי חזר מהקומה למעלה. הגבות שלו היו מחוברות ביחד כשהוא בהה בי ואני הייתי מופתעת מהשינוי המוזר במצב רוח שלו.

"את היית באחד החדרים למעלה מימין?"