…Baby Doll פרק 23

(כשתסיימו לקרוא תראו מה רשמתי ברציתי להוסיף..I)

פרק עשרים ושלוש – שוק.

"אני… לא היה לי מושג." באמת לא היה לי. אני ידעתי שאמא של הארי עברה כמה דברים איומים אחרי הגירושים אבל הסבה שלה לזנות בחיים לא חלף בראשי. זה הסביר המון דברים. אני מניחה שזאת הסיבה שבגללה הארי לא רצה להמשיך במסורת המטופשת הזאת. זאת הסיבה שבגללה הוא הראה סוג של סימפתיה כלפיי.

"את פשוט הולכת להסתכל עליי ככה כל הזמן?" הארי שאל וחיוך קליל נפרש על שפתיו. שמתי לב שאני בוהה בו בעיניים בוחנות ופה פתוח כבר דקה שלמה. "בואי הנה." הוא לקח את ידיי בידיו, מוביל אותי לשכב לידו. משהו בגילוי שלו גרם לי להרגיש קרובה יותר אליו.

"היא כל הזמן אמרה שכל מה שהיא רוצה זה שאני אשאר בבית הספר, שהיא צריכה לעבוד ממש קשה כדי לתת לי את הדברים הכי טובים תחת הנסיבות האלה." הארי המשיך.

"מתי גילית?" שאלתי אותו כשהוא הרים את מבטו ונעץ אותו בתקרה.

"כשהייתי בן שלוש-עשרה. אבא שלי פלט את זה באמצע ריב, מכעס. גיליתי שהיא מתה בסופו של דבר מSTD, מחלת מין. הם אמרו לי שזאת הייתה שפעת." הזוהר בעיניים שלו הראה עד כמה הוא פגיע עכשיו. אני רואה את הארי באור אחר עכשיו. "אני לא אוהב לדבר על זה. אבל חשבתי שכדאי שתדעי."

"סליחה." אמרתי ושילבתי את אצבעותיי באצבעותיו, כדי לנסות איכשהו להרגיע את הכאב שלו. הוא הסתובב עם כל גופו אליי וראשו נתמך במרפק שלו. הוא הגניב מבט אל אצבעותינו המשולבות, דיי מופתע מהמחווה שלי.

הארי היה נאה, אבל לא משהו ממוצע או רגיל. הוא התלבש ונראה לפי איך שהוא רצה. אבל התחלתי לאהוב ולהתרגל לשיער המבולגן והנפוח שידעתי שאמא שלי תשנא. אהבתי את איך שהוא לבש את הג'ינס שלו ואיך שתמיד יש להם קרעים בברכיים.
הקעקועים שלו הם הדבר היחיד שעוד לא התרגלתי אליו. אהבתי את העיניים שלו הכי הרבה. הן לא דומות לשום דבר שאי פעם ראיתי. הן מסתוריות, מסתירות משהו ממני. אנחה, אני אעשה הכל כדי להיפטר מההידלקות הקטנה והעלובה שלי על הארי. הפכתי להיות הילדה העצובה הזאת, שכל כך נואשת למישהו שהיא בחיים לא יכולה להיות איתו. זה הדבר האחרון שחשבתי שאני אהיה.

"את רוצה שאני אשתוק או שאני אמשיך לדבר?" הוא שאל, חיוך משחק על שפתיו.

"רק אם אתה מרגיש בנוח…" אני ממש רציתי לדעת עוד על העבר של הארי, על הדברים שגרמו לו להפוך לבן-אדם שהוא היום.

"אז העבירו אותי לסמואל, איש זקן כזה שהיה צריך לטפל בי עד שאבא שלי יהיה מוכן לקבל אותי אליו. זה מתי שפגשתי את גברת בריפן. היא עבדה שם בתור מנקה בחצי משרה, והיא הייתה גם סוג של הבייביסטר שלי, בגלל שסמואל כמעט אף פעם לא היה בבית, היא הייתה צריכה להישאר לשמור עליי. היא הייתה עוזרת לי כמעט בהכל. נקשרתי אליה מאוד אז כשעברתי לאבא שלי הכרחתי אותו לשכור אותה." הוא צחק. "אבל בכל פעם שהיא לא יכלה להישאר, סמואל היה מזמין לי בייביסיטר אמיתית. אם אני לא טועה, אני חושב שהשם שלה היה ג'וליה. היא הייתה נערה טיפוסית, מוכת אהבה ומרדנית."

"תן לי לנחש, הקראש הראשון שלך." צחקקתי.

"רחוק מזה. פעם אחת היא עשתה מסיבה בבית סמואל, מתי שהיא הייתה אמורה לשמור עליי. היא הביאה את כל החברים שלה והם הביאו איתם אלכוהול. זאת הייתה הפעם הראשונה שטעמתי את זה."

"ואתה היית אז… בן תשע." עיני נפערו.

"כמעט עשר, למען האמת. ובאמת התחלתי לאהוב מסיבות אחרי זה. כל התשומת לב הייתה עליי,"

"כי אתה היית ילד קטן במסיבה עם מלא אלכוהול." הנחתי.

"טוב, כן. אבל אהבתי את האווירה. אהבתי לא להיות לבד. והייתי מתעצבן כשהבייביסיטר הייתה שולחת אותי לחדר שלי." אז הוא הושפע לרעה מהבייביסיטר שלו?

בזמן שדיבר, מבטו של הארי עבר על זרועי לפני שנח על פניי. אבל המבט שלו לא גרם לי להרגיש לא בנוח כמו פעם, וזה התחיל להדאיג אותי.

"אבל לא הייתי בחדר לבד להרבה זמן. שתי בנות התפרצו פנימה, שיכורות לגמרי. אני זוכר איך שהן לא הפסיקו לצחקק. הן התחילו למלמל אחת לשנייה דברים כמו 'את תעשי את זה." אני יכולה לומר לפי הטון שלו שהחל להתקהות שהסיפור מתחיל לרדת למקומות שחורים יותר. "והם… טוב."

"מה, הארי?" שאלתי למרות שלא הייתי בטוחה אם אני רוצה לדעת.

"ובכן, הן נגעו בי איפה שלא אמורים לגעת בילדים קטנים. זה לא היה כזה מדאיג אם הייתי גדול יותר אבל את יודעת… זה דיי דפק אותי, אני מניח."

אף פעם לא שמעתי על אירועים כאלה לפני. לא ידעתי שדברים כאלה יכולים לקרות בכלל. העולם בחוץ באמת היה מעוות. אי אפשר להאשים את הארי שהוא יצא כמו שהוא היום.

"את בסדר?" הארי צחק מעט כשהוא ראה את ההבעה על פניי. "אני חושב שהשחתתי אותך מספיק להיום. פשוט לפעמים אני מרגיש שאני צריך להוציא את הדברים מידי פעם." הוא משך קווצת שיערות אל מאחורי אוזני.

"אתה לא סיפרת לאף אחד על זה?" שאלתי.

"גברת בריפן ואת, שתי היחידות שיודעות על הסיפור הזה. סיפרתי לה על זה כשהייתי קצת מבולבל."

"למה סיפרת לי?" הייתי צריכה לדעת. לא הבנתי למה הוא מספר לי דברים כאלה אישיים.

"זה לא פייר שאת לא יודעת שום דבר על החיים שלי ואני יודע הרבה על שלך. ואנחנו זהים, ליה. אני פשוט חושב שאת תביני אותי."

"אני מניחה ששנינו באמת דפוקים במובן מסוים." חייכתי, מנסה להקל קצת על האווירה. הארי רכן והצמיד נשיקה אל המצח שלי. ואני עדיין לא הבנתי למה הוא מראה כל כך הרבה חיבה כלפיי.

"ליה, את לא דפוקה." הוא נשם על המצח שלי לפני שהביט בעיניי. "את רחוקה מזה. את לא נגועה, וזה גורם לי…" הקול שלו דעך.

"מה?" אמרתי בלחישה. אני עייפה מלהיות מבולבלת כל הזמן. "מה, הארי?"

במקום לענות לי, הארי התכופף לנשיקה אך עצרתי אותו בכתפיו. אני לא אתן לו לנשק אותי שוב עד שלא אקבל תשובה אמיתית. הפעם הייתי נחושה. "לא. אתה לא ענית על השאלה שלי," אמרתי לו. "למה אתה… למה אתה ממשיך לנשק אותי, הארי?"

"את לא אוהב את זה?" הוא כיווץ את גבותיו.

ממש אז, הדלת חרקה אבל כבר היה מאוחר מידי להתנתק. הדלת נפתחה לרווחה וקיילי ראתה את הכל, עיניה החומות מרחפות מסביב ופיה פתוח לרווחה. הארי קם מהמיטה הכי מהר שיכל אבל זה לא ירגיע את השוק שלה.

"אתה עזבת אוית בקרסטלין כדי לחזור הביתה ולהתמזמז עם הבת דודה שלך? אתה חולה!" היא נבחה עליו. גועל מרוח על פניה לפני שהיא הסתובבה והסתערה אל מחוץ לחדר.

הארי העביר את אצבעותיו בשערותיו בלחץ, פלט אנחה ארוכה ולחוצה לפני שרץ אחריי קיילי. החזה שלי כאב.

__

נקודת מבט של הארי.

האמת היא, לא היה לי מושג מה אני עושה. אם אני רוצה שהחיים שלי ימשיכו כמו שהם עכשיו, קיילי היא הבחירה הכי טובה בשבילי. כוח, עושר, מעמד – תכונות שעברו במשפחה שלי במשך דורות… יהיה לי יותר ממה שאני יכול לדמיין אם קיילי תהיה לצידי. אבא שלי כבר סידר הכל בשבילי וכל מה שאני צריך זה לתת לו לסלול לי את הדרך.

אבל אז היא הגיעה. היא לא אמורה להיות אף אחת מיוחדת יותר משאר הבנות שאני מזדיין איתן מידי פעם. אף פעם לא אהבתי את הרעיון של 'בייבי דול' מסתובבת לי בין הרגליים, חשבתי שזה יעלה יותר מידי זיכרונות כואבים שאני לא רוצה, אבל רק בשביל להשתיק את אבא שלי הסכמתי, במחשבה שזה יגמר תוך שנייה. אבל מסתבר שזה קשה יותר ממה שחשבתי.

ואני לא יודע מה אני רוצה יותר.

"קיילי, את מוכנה להקשיב?" דרשתי כשיצאתי אל המרפסת הקדמית וסגרתי את הדלת בחוזקה אחריי. אני לא הייתי זה שאמור לכעוס, אבל בכל זאת כעסתי מסיבה מסויימת.

קיילי הסתובבה לפי בקשתי, ידיה משולבות בחוזקה על החזה שלה. היא נעצה בי את מבטה עם עיניה החומות שפעם כל כך אהבתי, אבל עכשיו כל רגש כזה כבר נעלם.

"לא משנה מה שתגיד, זה לא יהיה פחות מוזר." היא אמרה לי, הכעס שלה היה מעורבב בגועל.

"היא לא בת דודה שלי." הסברתי. "היא איזו בייבי דול שאבא שלי הביא לי."

"היא זונה?"

"לא. אל תגידי את זה. היא לא כזאת."

"שמעתי עליהן ואני יודעת בוודאות שהן זונות. מה אתה עושה עם זונה מלוכלכת?" היא נחרה והרגשתי את חוסר הנוחות מתחילה להיבנות בי.

"אולי תסתמי?" הקול שלי היה יותר מאיים ממה שרציתי אבל לפחות זה גרם לה לשתוק. "היא… הכריחו אותה. היא לא שכבה עם אף אחד לפני, אפילו לא איתי." פלטתי כשניסיתי להוכיח לה שטליה היא הדבר הכי רחוק שיש מ'זונה מלוכלכת'.

"אז למה היא בכלל גרה איתך?" קיילי שאלה. "אתה הולך להיפטר ממנה בקרוב?"

"אני… טוב…" מלמלתי.

"כן או לא, הארי?"

"כן." עניתי.

"אוקי. אנחנו יכולים לשים את זה מאחורינו אם ככה." היא לקחה צעד קדימה וחיבקה אותי. זה היה קל יותר משחשבתי. אבל לא רציתי שהיא תסלח לי בכזאת קלות.

היא נרתעה אחורה ורצתה לנשק אותי, אבל אני סובבתי את פניי. "מה קורה לך?" היא סיננה, מסירה את ידיה מצווארי. "זאת אני. קיילי. החברה שלך, בקרוב הארוסה שלך."

"אף פעם לא אמרתי שאת כזאת." יריתי.

"טוב, בסדר. אתה תמיד היית מניאק אבל אני השלמתי עם זה. אתה אפילו זרקת אותי כשידעת שאני הדבר הכי טוב שיכול להיות לך, חשבתי שתבין את זה עד עכשיו. אתה בן עשרים עכשיו הארי, אתה אמור לדעת מה טוב בשבילך. בשבילנו." היא רטנה.

"זאת הבעיה שלך, קיילי. את חושבת שאת מעל כולם. זאת הסיבה שאני נפרדתי ממך מההתחלה."

הפה שלה נפער והיא זזה במקומה. "אני לא רוצה לריב. ואני יודעת שכשאנחנו נתחתן אנחנו נסתכל אחורה ונבין עד כמה מעוררת רחמים השיחה הזאת הייתה." היא העלתה את החיוך הכי יפה שלה, אבל זה רק גרם לי להתעצבן יותר.

"ואני מבינה את התסכול שלך. הבייבי דול הזאת שנמצאת כאן כל הזמן, זה מתחיל להציק לך. היא נותנת לך לנשק אותה אבל אתה לא מקבל שום דבר אמיתי ממנה, נכון? ואני הייתי רחוקה ליותר מידי זמן, נכון? אתה מתחיל להשתעמם עם כל הבנות האלה." היא החליקה את ידיה במעל החזה שלי, משחקת עם כפתורי חולצתי. "אני יודעת שאלו היו הזמנים הכי טובים כשהיינו ביחד, ואתה יודע את זה גם. אנחנו יכולים לחוות את זה שוב, הארי. אתה יכול לבוא להצצה היום, מה אתה אומר? מרגיש יותר טוב?".