…Baby Doll פרק 14

לפני שאני מתחילה בפרק…קודם כל הפרק הזה הוא הפרק הכי יפה שהיה עד עכשיו!!!
אני מבטיחהה לכם שתאהבו אותו!!!!!
ותגיבו…

פרק ארבע עשר- חשופה.

הרגליים שלי איבדו תחושה כשצעדתי באיטיות בקומה השנייה. לא יכולתי לעשות את זה. לא יכולתי אף פעם לתת לזה להמשך. אין בי את זה. לחצתי את גבי כנגד הקיר הקר והקשה לפני שהחלקתי למטה. נחתי על הרצפה, מביאה את ברכיי מעלה לחזה. דמעות נשפכו והרטיבו את שרוולי חולצתי.

לא היה לי שום מושג מה אני הולכת לעשות.
הראש שלי היה קבור בין ידי כשראיתי הבהובים בהירים של ברקים מכים דרך החלון. הוא סינוור לפני שרעש מתגלגל וחזק של רעם נשמע, גורם לליבי לקפוץ. ואז מצאתי את עצמי מוקפת בחשכה. פשוט מעולה.

החלטתי שאני חלשה נפשית לקום ולמצוא את הדרך לחדר שלי בחושך הנוראי הזה. אז חיבקתי את ברכיי בחוזקה, ולא זזתי ממקומי. המסדרון לא רק גרם להד החזק של הרעם להדהד בכל הבית אלא גם העצים אותו.

הידיים שלי כיסו את אוזניי כדי להגן עליהן מפני הרעש אבל הן החלישו אותו רק מעט. הדבר היחיד שיכולתי לראות עכשיו היה הברק בחוץ שנגע בקרקע. כשדחפתי את עצמי אל תוך החשכה והרחק מהחלון אל סוף המסדרון כל מה שראיתי היה אור כתום בראייה המעורפלת שלי.

סובבתי את ראשי לכיוון האור הבהיר כששמתי לב שהוא הגיע מהמקומה התחתונה. הוא עלה למעלה ולפני ששמתי לב הוא התקדם לכיווני במורד המסדרון. לא לקח לי הרבה זמן להבין שזה היה הארי שהחזיק נר.

"הנה את" הוא תפס במרפק שלי ומשך אותי לעמידה.

נעמדתי וניגבתי את הרטיבות שעל פניי למרות שהיא בקושי נראתה בחשכה. "למה אני תמיד מוצא אותך במקומות הכי מוזרים? למה את יושבת פה?". הארי שאל, האחיזה שלו התחזקה מסביב לידי.

הבדל הגבהים שלנו גרם לי להטות את סנטרי למעלה כדי לפגוש את פניו, האור החלש מהנר מאיר את פרצופו, מטיל צל על תווי פניו. "נו? אכפת לך להסביר?" הוא שאל שוב.

לפני שיכולתי לומר משהו רעם שאג בחוץ, הפעם הוא היה כל כך חזק שהרגשתי שעור התוף שלי נקרע. קפצתי קרוב יותר אל הארי מהפחד. הרעש המתגלגל נעלם לגמרי אבל הצליל של טיפות הגשם נשאר. הבנתי עד כמה הייתי קרובה להארי רק כששמעתי את נשמותיו. השפלתי את מבטי כדי לראות את אצבעותיי אוחזות בחוזקה בחולצה הדקה שלו.

האינסטינקט הראשון שלי היה לזוז הרחק ממנו, אבל ידו הפריעה לי והחזיקה אותי נטועה במקומי. ואז הרגשתי את סנטרו על ראשי. "בואי נלך מכאן" הוא לחש.

הארי לקח אותי לחדר שלו, מנווט בחושך רק בעזרת האור שהפיץ הנר הקטן. הוא בטח כבר הבין שאני מפחדת מסופות רעמים כשהוא הגן עליי כשהלכנו במורד במסדרון
.
הוא שחרר את המרפק שלי כשהגענו לחדר שלו. כמה נרות היו כבר דלוקים מסביב והחדר היה מואר יחסית לשאר האחוזה. "לכמה זמן תמשך ההפסקת חשמל?" שאלתי כשהארי מיקם את הנר על השידה ליד המיטה שלו.

"כנראה עד הבוקר" שאר הבית היה חסר תאורה לגמרי כשהארי הלך אל הדלת וסגר אותה. הוא זרק את עצמו על המיטה ומתח את ידיו לצדדים, משחרר אנחה עייפה. הוא הסתכל על התקרה כשהשתמש בידיו בתור משענת לראשו. "אמא שלי ואני תמיד היינו מדליקים נרות ומגלפים אותם בכל מיני צורות כל פעם שהיו הפסקות חשמל. זה לא קרה הרבה אבל כשזה קרה, זה היה הזמן הכי טוב בחיי" הוא פלט צחוק חרישי.

"איפה שאני גרתי היו הפסקות חשמל כל הזמן. לפעמים ההנהלה הייתה עושה את זה בכוונה כדי לקחת יותר כסף מהדיירים. זה לא היה כל כך כיף למשפחה שלי" משכתי בכתפיי.

"מתי אבא שלך מת?" הארי שאל כשהתרומם לישיבה.

"אני הייתי בת שתיים-עשרה. כמעט שלוש-עשרה. זה היה כל כך פתאומי. הוא חלה תוך חודש ונפטר אחרי חודשיים. הוא היה המגן שלנו אז בעיקרון הכל התמוטט אחרי שהוא מת" הייתי מופתעת מהקלות שבה נפלטו המילים.

"אני יודע שאת תצחקי אם אני אגיד לך שהחיים שלי היו קשים כמעט כמו שלך".

"כולם עוברים דברים קשים בחיים שלהם" אמרתי לו "אבל בכל הכנות, אני לא חושבת שהרבה יוכלו לומר שהחיים שלהם משתווים לשלי" גיחכתי.

"צודקת" הוא אמר "אבל אמא שלי הייתה המשפחה היחידה שלי. היא ואבא שלי נפרדו כשאני הייתי קטן ואני חייתי איתה עד שהיא מתה. את יודעת עד כמה זה קשה להרוויח כסף בעיר הזאת. אני ואמא שלי אכלנו הרבה חרא כדי למצוא כסף בזמן שאבא שלי עשה את אותו הדבר בעצמו. הוא הצליח כשהוא פגש את ריצ'רד, אבל אמא שלי לא כי היא נהייתה חולה. אבל יש לי כסף עכשיו. הרבה יותר ממה שאני צריך וכל זה בתמורה לאדם היחיד שאי פעם היה חשוב לי".

"אוי… אני… לא ציפיתי לזה" מלמלתי בתגובה. לא ציפיתי לזה. חשבתי שהכל הוגש להארי על מגש מכסף עוד מאז שהוא נולד.

"טוב, כן. אנשים לא ממש יודעים על זה. רוב החברים שלי לא. הם לא היו מבינים בכל מקרה" משך בכתפיו כשעיניו נורו אל שלי.

הסטתי את מבטי, נועלת את ידי מאחוריי גבי כשהוא החליק החוצה מהמיטה והתקדם לכיווני. המבטים שלנו לא התנתקנו, ליותר מידי זמן, וזה נראה כאילו זה משך אותו אליי. הרמתי את ראשי כשהוא נעמד למולי, קרוב יותר ממה שהוא צריך.

צמרמורות עברו בעורי הקר כשהעיניים שלנו ננעלו שוב אחת על השנייה. הפעם, לא יכולתי להזיז את מבטי, היה משהו מרתק ומשתק בהארי למרות שלא הצלחתי לברר מה זה. בלעתי את רוקי כשמצחו נגע בשלי, הוא היה חם יותר ממני, הקרבה שלנו גרמה לריח שלו למלא את המערכת שלי ונראה כאילו הוא הבריח את כל הפחדים והחששות שלי.

הפרפרים בבטן שלי הרסו אותי מבפנים. אני לא צריכה להגיש ככה לגביו. אסור לי. העיניים הירוקות שלו בחנו בפירוט כל פרט בפניי, אבל הן התמקדו במיוחד לשפתיי.

"טליה, אני חושב שאני רוצה לנשק אותך" הוא מלמל והלב שלי איים לקפוץ מהחזה שלי. "אני יכול?" התנשם, שפתיו מרפרפות מעל לחיי.

כן. כן. כן. המילים עמדו על קצה לשוני, ליבי יצא משליטה. תפסיקי ליה, תפסיקי. אמרתי לעצמי אבל התשוקה החזקה שלי השתלטה.

הארי נראה משועשע, כנראה רואה את הקונפליקט הפנימי שלי. אז הוא החליט לקחת את העניינים לידיים שלו. הוא הרכין את ראשו ולחץ את שפתיו כנגד שלי, לא טורח לחכות לתשובה שלי יותר. רעד חזק עבר בי כשהשפתיים שלי נמסו כנגד שלו.

אפו של הארי התחכך בשלי כשהוא נהם בשקט. הרגשתי ידיים נכרכות סביב גבי, מושכות אותי קרוב יותר אליו. הן ירדו אל הקימור של גבי, מרגישות אותו ברכות. כל מה שהוא עשה לי העלה את רמת ההתרגשות שבי, שמעולם לא ידעתי שקיימת. היא נישק אותי כבר לפני אבל מה שהרגשתי אז לא משתווה למה שאני מרגישה עכשיו.

ידיי נלחצו כנגד החזה של הארי כשלא ידעתי איפה להניח אותן. הוא הוביל אותי אל חוויה מסחררת חושים בזמן שנהניתי מהתענוג של הפעולות הלא מוכרות. זה הרגיש כל כך לא בסדר אבל באותו הזמן גם כל כך נכון.

לפני ששמתי לב הארי הוביל אותי אל קצה המיטה, הדופק שלי עלה והנשימות שלי נעתקו כשהוא הניח אותי למטה בעדינות על המצעים. הנשיקה שלנו לא התנתקה לשנייה. המציאות החלה לצנוח לאט לתוך מוחי. אני באמת הולכת לעשות את זה?
"תחשבי על הכאב שהמשפחה שלך תצטרך לחוות" קולו של ריצ'רד הדהד בראשי.

הארי ריחף מעליי, הוא היה כל כך שקוע בנשיקה שלנו שהוא לא טרח לקחת הפסקה לנשימה למרות שהוא נאבק נואשות לאוויר.

העיניים שלי נפקחו כשהרגשתי חוסר נוכחות של שפתיו על שלי. הארי פתח כמה כפתורים מהחולצה שלו, מה שחשף כמה מהקעקועים שלו. ליבי פעם בכוח כנגד הצלעות שלי.

הגנבתי כמה מבטים אל הקעקועים שלו. חלק מהם היו מפחידים וכל הסיטואציה פתאום החרידה אותי. אני לא מוכנה לזה. אני בהחלט לא מוכנה. אין סיכוי שאני ממשיכה עם זה.

אבל המחיר שאני אצטרך לשלם הרבה יותר מחריד. הרגשתי דמעות מתחילות להיאסף בעיניי כשהארי העביר את ידו בשיערי. הרגשתי כאב חד כשהוא הגיע אל צווארי והתכווצתי כשהדמעות החלו לרדת. הוא נרתע ממני במהירות, הדמעות שלי הרטיבו את אחת מלחייו והיא זהרה באור הנרות.

"למה את בוכה?" הארי הביט בי בבלבול לפני שעיניו עברו להסתכל על צווארי. תווי פניו היו שואלים כשהוא הזיז חתיכות מהשיער שלי כדי לקבל מבט יותר טוב. ידעתי שהוא שם לב למכות שריצ'רד השאיר עליי כשגבותיו התכווצו. "ליה, מה-" הוא הרים אותי לישיבה.

גילויו של הארי גרם לי לבכות עוד יותר כשהתיישבתי על המיטה. "אני… אני נפלתי" הזכרתי לו בין הנשימות שלי.

"זה שקר, ליה. אף אחד לא מקבל סימנים של ציפורניים כשהוא נופל" הוא הסיק. "מי עשה לך את זה?".

"אף אחד. אף אחד לא עשה את זה-"

"מי עשה לך את זה?" קולו היה תקיף יותר עכשיו.

נעלתי את שפתיי בניסיון לשלוט בדמעות.

"ליה" הוא ריכך את קולו שהחזיק בידיי "זה היה אבא שלי? ריצ'רד? אחד מהבריונים שלו?… זאת הסיבה שאת עושה את זה איתי?".

נשכתי את שפתי התחתונה, מסרבת לענות לו כשהנשימות הקטועות שלי האטו.

"את לא נפלת וקיבלת מכה בראש גם. הם עשו לך את זה" הארי הניח. היה ניצוץ של סימפתיה בעיניו.

השתיקה שלי הייתה האישור היחיד שהוא היה צריך. הוא הביא את ראשי אל החזה שלו לפני שעטף אותי בידיו, מגן עליי. "ה… הוא אמר שמשהו נוראי יקרה לי ולמשפחה שלי" גמגמתי כשנחתי בזרועותיו של הארי.

"מי? מי אמר לך את זה?" הוא דרש.

נאנחתי. "ריצ'רד" .

"בן זונה" הוא קילל "אני אעשה משהו בקשר לזה".

"לא!" אמרתי לו "ואז הוא בטוח יפגע במשפחה שלי. בבקשה אל תגיד שום דבר".

הארי פלט אנחה. "אני צריך לדעת איך זה הגיע אליהם. איך לעזאזל הם ידעו שאני לא שוכב איתך?".

גברת בריפן. אבל זאת לא הייתה אשמתה. הם הכריחו אותה לדבר. "אני לא יודעת" מלמלתי.

"תישארי פה" הארי ציווה עליי, מלטף את שיערי לפני שקם מהמיטה. נשארתי מבולבלת כשהוא כפתר את חולצתו ויצא מהחדר, נעלם אל תוך החשיכה.