Another world – פרק 15

יום חמישי, היום היחיד בשבוע שאנחנו לומדים כמו ילדים רגילים, השעה עשרה לעשר, עוד עשר דקות בלבד מתחיל השיעור של היום.
את סיפרי הלימוד אירגנתי על שולחן העץ כבר מאתמול.
אני, לורן ומולי כבר בדרך לקומת הקרקע, אנחנו לומדות באותה ״כיתה״ כייון שרק שלושתנו בשכבת גיל 16.
נכנסנו ל ׳חדר הלימודים׳, חדר הלימודים, היה החדר בו למדנו ביום הלימודים.
כייון שכל שכבת גיל לומדת ביום אחר, החדר בבעלות שכבת הגיל שלומדת, כך שלא צריך להקציב עוד חדרי לימוד.
בחצי הקיר יש לוח מחיק ובחצי השני לוח גיר, כך כל מורה יכול להשתמש במה שמתאים לו.
לילדי הכיתה יש שולחן המחובר לכיסה, בגובה מינימלי, כך שלכל שכבת גיל יהיה נוח.
הקירות צבועות בתכלת בהיר.
ליד דלת הכניסה לחדר יש לוח מודעות, שם המורה שם את לוח השעות, אותו הוא מחלק בתחילת השיעור.
וכמובן הודעות כמו טיולי שדה, את טיולי השדה אנחנו עושים לעיתים רחוקות, וכמובן שעם כל ילדי בית היתומים.
לבסוף, משרד החינוך מחייב את ילדי בית היתומים לעשות מבחנים כך שלוח מבחנים מצויין גם בלוח המודעות, ולבסוף ילדי שכבת הגיל 16 ומעלה, כלומר כיתה י׳ צריכים לעשות בגרויות וחייבים לקבל תעודה.
מר ברונשטיין כבר חיכה בכיתה, הוא מלמד אותנו את כל מקצועות הלימוד.
״בוקר טוב בנות״ אמר בעוד הוא רושם תרגילי מתמטיקה על הלוח.
מר ברונשטיין הוא אדם מכובד וגבוה קומה, עייניו מודגשות בצבע דבש ושיערו אדום כעגבנייה בשלה, הוא רזה מאוד.
יש לו נטייה מינית שונה, כלומר הוא אוהב בנים ולא בנות, זה אחד הדברים שאני הכי מכבדת! הוא לא מתבייש להגיד שהוא לא אוהב בנות אלה בנים!
אני מעריצה אותו על האומץ שלו! אני בטוחה שלעשות צעד כזה, זה בכלל לא פשוט! והינה הוא הצליח, וזה מעשה גבורה מבחינתי! יש לי כבוד גדול להכיר אותו!
פתחתי את המחברת שלי והתחלתי להעתיק את התרגילים שהופיעו על הלוח.
כעבור חמש דקות בלבד, סיימתי את כל התרגילים, הלכתי לשולחן המורה של מר ברונשטיין ונתתי לו לבדוק.
״מצויין! כל הכבוד לולה! תשאירי פה בסוף השיעור יש לי הודעה חשובה בשבילך!״ אמר וקרץ לי.
על כל המורים שהיו לי, מאז שהגעתי לבית היתומים, הייתי המועדפת.
יש נושאים שמעולם לא למדתי, ואני יודעת אותם, אומרים שזה גנטי, וכנראה שהוריי היו אנשים משכילים, אך האפשרות הזאת יורדת מיידית מהאפשרויות, אני לא חושבת שאנשים משכילים יעשו מה שעשו לי.
התיישבתי לאחר שעה אחת בלבד, עברנו מיידית למדע.
מר ברונשטיין הביא לנו חוברת עבודה על כמה נושאים שלמדנו ונתן לנו לעבוד עליה בתור בוחן עם ציון.
החוברת הייתה בעלת 32 עמודים.
לאחר 45 דקות, הצלחתי לגמור את העבודה, והגשתי אותה למר ברונשטיין.
הסתכלתי מימיני שם ישבה לורן, היא אפילו לא פתחה את החוברת, היא רק ישבה וציירה במחברת שלה, לורן היא אומנם ילדה שאוהבת אופנה ואיפור ממש כמו מולי, אך אחד ההבדלים בניהם הוא שללורן יש כישרון בציור, הרבה מהציורים שלה טלויים ברחבי בית היתומים ולא פעם הלכה להציג את אחד מין הציורים בתצוגה העירונית של לונדון, בנוסף לכך היא מוכרת את חלק מהציורים שלה כדי לקבל כסף לסטודיו שהיא חולמת עליו כבר שנים.
כעבור רבע שעה בלבד נגמר השעה שניה, השעה שתיים עשרה בצהריים, יש לנו הפסקה של שעה, בדרך כלל אני הולכת ויושבת לקרוא ספר, אך היום החלטתי ללכת לבדוק כמה דברים עם לואי.
אתמול אחרי הראיון בכלל לא דיברנו, אני רוצה לדעת אם זה היה בסדר להגיב לדבריה, או שהייתי צריכה פשוט לשתוק.
אך לפני שהספקתי לצאת מדלת הכיתה,
מר ברונשטיין קרא לי לשולחנו…