And Let Me Kiss You פרק 2 (וואן דיירקשן)

פתחתי את המעטפה והיה שם זוג כרטיסים להופעה של וואן דיירקשן+מיט&גריט.
"תודה אמא, תודה" נתתי לה חיבוק ונשיקה.
דניאל כבר הלכה הביתה ואני התחלתי להתארגן לערב.
נכנסתי שעתיים למקלחת ויצאתי עם חלוק עליי.
נשכבתי על המיטה ועקבתי אחרי כל ציוץ של הארי והבנים.
השעה הייתה 20:50 והתקשרתי לדניאל.
לבשתי שמלת מיני צמודה בצבע שחור, נעלי עקב שחורות גבוהות, שרשרת ארוכה בצבע זהב, שמתי את השעון שקיבלתי מאבא שלי, שמתי קצת מייקאפ, סומק, שחור בעיניים ושפתון וורוד בהיר.
סירקתי את השיער, לקחתי את הארנק וחיכיתי למטה לדניאל.
היה צלצול בדלת, זאת הייתה דניאל.
היא הייתה מהממת, היא תמיד הייתה יפה.
היא לבשה סקיני ג'ינס בצבע כחול, חולצה רופפת בצבע לבן ושברה את הלוק עם נעלי עקב בצבע שמנת.
היה לה שיער ארוך וחלק עם גוונים בלונדיניים אך הפעם היא עשתה בייביליס וזה היה מושלם עם השיער שלה.
היא שמה צללית שחורה ולבנה, עפרון שחור ואודם וורוד.
"ביי אמא" אמרתי ויצאנו למכונית.
"לאן נוסעים?" שאלה אותי דניאל בזמן שנכנסנו למכונית.
"מועדון חדש Temple Pier"
"מגניב" אמרה והתחלתי לנסוע.
אחרי חצי שעה הגענו, זה היה מועדון ממש מגניב והכניסה הייתה מוגבלת בגלל שוואן דיירקשן היו שם.
היה סרט אדום מכיוון שה מקום חדש ומלא אורות מסביב.
היה שטיח אדום בכניסה, בזה לא הייתי בטוחה אם זה להם או סתם כי זה הפתיחה.
היו פפרצי בכל מקום שיוכלו לתעד את האירוע, או במילים אחרות לצלם את וואן דיירקשן כבאד בויז.
יצאנו מהאוטו, הפפרצי צילמו כל מי שנכנס.
אנחנו היינו בין האחרונות שנכנסו, וואן דיירקשן כבר היו שם וישבו ביחד בשולחן נמוך עגול שמסביבו יש ספה עגולה.
היה כדור אורות למעלה ומלא אורות.
הייתה מוזיקה מגניבה ויפה.
"את לא רצינית" פתאום שמעתי את דניאל.
התיישבנו על הבר.
"מה?" אמרתי והסתובבתי אליה עם הכיסא.
"גררת אותי לכאן בגללם?"
"בגלל מי?"
"וואן דיירקשן האהובים שלך, כאילו לא שמת לב!"
"אני באמת לא ידעתי, זה צירוף מקרים"
"באמת? למה אני לא מאמינה?"
"דניאל, תרגעי בבקשה. אני לא ידעתי"
"חשבתי שסוף סוף את רוצה לבלות בלי לדבר עליהם, נראה אותם או נשמע עליהם או אותם, חשבתי שאת רוצה שנהיה ביחד לבד ונוכל לדבר לצחוק ולרקוד וליהנות ביחד אבל הייתי צריכה לנחש שזה שוב קשור ל-5 ההומואים שלך!" היא נעלבה מאוד ויצאה מהמועדון.
"דניאל חכי" קראתי לה והיא לא הקשיבה.
ישבתי לבד על הבר, שתיתי כמה כוסות של אלכוהול והסתכלתי עליהם יושבים ביחד, צוחקים, נהנים ומשתכרים כמו שאני ודניאל היינו אמורות להיות עכשיו.
רציתי לקום אליהם, לעשות משהו אבל לא הייתי מסוגלת, במשך חצי שעה הייתי בריב עם עצמי מה לעשות.
אחרי שהשתכרתי קמתי אליהם.
"היי"
"היי בייב" הארי אמר לי.
"אפשר.. ת.. לא משנה"
"לא לא, בואי. תמונה?"
"כן" עניתי במבוכה והצטלמתי איתם.
קמתי והלכתי בצעדים מהירים וקלילים לעבר המכונית בעוד הארי שורק לי.
"דניאל?" ראיתי אותה יושבת על המדרכה, לא האמנתי שהיא עדיין שם.
"מה?" היא הסתובבה אליי עם ראשה, היא בכתה וכל האיפור שלה נמרח, הבנתי שממש פגעתי בה.
"אני מצטערת" אמרתי תוך כדי שאני הולכת לשבת לידה.
"אני לא התכוונתי"
"אני בסך הכל רוצה לבלות איתך לבד ! בלי שום קשר אליהם, פעם אחת, נמאס לי שהכל קשור אליהם, הם לא מכירים אותך! הם בחיים לא יאהבו אותך כמו שאת אוהבת אותם תביני!"
"צודקת, אני מצטערת, חברות?"
"חברות" היא חייכה, התחבקנו ונסענו הביתה.

איך?