And I Give You All My Heart ♥ – niall horan

"רק תתלבשי יפה ותהייה מוכנה בשמונה " אמרתי לה נושק לה קלות על השפתיים וסוגר את הדלת , לא ממש מתעניין לדעת מה היא רצתה לומר לי שהייה כל כך חשוב.

ערב :

"את מושלמת" אמרתי שהבטתי בשרלוט , זוהרת מתמיד .

היא חייכה חיוך מתוק ולחייה העלו צבע אדמדם ורדרד .

ונתתי לה נשיקה קטנה על השפתיים ושילבתי את ידי בידה .

ונסעתי לכיוון הדירה שלי .

"מוכנה ?" שאלי מכסה את עינייה בשתי ידי .

"כן" היא אמרה מניחה את ידייה על ידי .

הורדתי את ידיי ממנה בזיהירות והיא עמדה קפואה המומה .

"נייל ?!" היא לחשה לי , יכולתי לראות איך עינייה הירקות זהרו שהיא ראתה את זה .

"אתה אוהבת את זה ? " שאלתי מניח את ידי על מותנייה ומצמיד אותה אליי .

"כן , זה מושלם " היא אמרה מפנה את מבטה לכיווני ומשלבת את ידייה סביב צווארי .

חייכתי חיוך קטן בידיעה שהצלחתי לעשות משהו שיימצא חן בעיניה.

"4 שנים שמחות לנו " אמרתי לה שאני מתנתק מהנשיקה .
" יומולדת שמח לך " היא אמרה והוצאיה מהתיק שלה קופסא כחולה והביאה לי .
(הם התחילו לצאת בדיוק ביומולדת של נייל ככה שהם חוגגים גם יומולדת לנייל וגם את הזוגיות שלהם)

"למה ? " שאלתי ."הרי סיכמנו בלי מתנות נכון ? "

"יומולדת " היא אמרה בחיוך מסמנת לי לפתוח את הקופסא ."טוב אבל שנה הבאה בלי מתנות " אמרתי בחיוך פותח את הקופסא והמום .

"את לא נורמלית , שרלוט " אמרתי מביט בקופסא ואז בה .

"אתה אוהב ? אפשר להחליף אם זה לא מוצא ח.." היא החלה לומר .

"שרלוט " השתקתי אותה , " אני אוהב את זה ותודה " אמרתי נותן לה נשיקה קטנה על השפתיים ועונד את השעון .

"עכשיו תורך " אמרתי מוציא מהמגירה קופסא ורודה קטנה .

"נייל , למה ?" היא אומרת .

"שקט ולפתוח " אני מצווה עליה .

"נייל , אתה לא נורמלי זה לא יקר ?" היא אמרה שהביטה בשרשרת עם התליונים .

עינייה בהקו שהיא ראתה את זה ."אני אוהבת את זה תודה " היא אמרה נותנת לי חיבוק ומבקשת שאני הענוד לה אותה

.—————

"בתאבון " היא אמרה לי לפני שהחלה לאכול .

"בתאבון " אמרתי לה בחיוך ואכלנו .

"עכשיו את יכולה להגיד לי מה היה כל כך דחוף " שאלתי לפני שאני לוקח עוד ביס מהעוף .

"קיבלתי טלפון היום מבית החולים – " היא החלה לומר ואני יושב מקשיב לכל מילה ומילה
שהיא מוציאה מפיה כדי לדעת מה היה כל כך חשוב ,

"כן" אמרתי מצפה שתמשיך .

"הם אמרו שיש לי בעיה כזאת – " היא המשיכה ואז פרצה בבכי .

"הו שרלוט איזה בעיה ? , אל תבכי בבקשה אני לא יכול לראות אותך ככה " המשכתי לומר קם ממקומי ומצמיד אותה אליי בחיבוק חם .

"בלב , יש לי בעיה בלב " היא המשיכה לומר וקברה את ראשה בשקע שבין הצוואר לכתף שלי .

"מה זאת אומרת ? " שאלתי מלטף אותה ומרגיע אותה .

" זה אומר שאם לא יהייה לי משהו שייתרום לי את הלב שלו אני אמרות נייל " היא אמרה ממשיכה לבכות .

גוש הצטבר בגרוני , והדמעות תיפסו במעלי הגרון שלי וזלגו על הלחי שלי יכולתי להרגיש את עולמי מתמוטט על פניי.

כעבור 3 שבועות :

"היי בייב " אמרתי לשרלוט שעמדה מחוץ לדלת בידי אוחזת בארגזים .

"היי " היא אמרה מדביקה נשיקה מהירה על השפתיים שלי ודוחפת לי ארגז .

"קדימה יש עוד כמה למטה אני צריכה עזרה " היא אמרה בחיוך שמביאה לי מספר מכתבים ומפתחות ליד .הנחתי אותם על השולחן עד שהבחנתי במכתב שהיה מהבית חולים .

"מה זה ?" שאלתי את שרלוט שסידרה את הספרים .

"סתם מכתב מהבית חולים עוד לא פתחתי אותו " היא המשיכה לומר וחייכה חיוך קטן .

פתחתי את המכתב והתחלתי לקרוא .

"שרלוט אורה היקרה .

בלה בלה בלה בלה בלה …
אחרי חיפושים רבים בלה בלה
בלה לא נמצאה התאמה ."

הלב שלי התמוטט והמכתב נשמט מידי .לא ידעתי איך להגיב .

"היי , נייל אתה בסדר אתה נראה קצת חיוור " קולה המתוק של שרלוט נשמע באוזניי

"כן , כן פשוט שכחתי להגיד לך שאוליי בעוד כמה ימים אננחנו נוסעים ל LA לכמה ימים " המצאתי תירוץ מטופש .

"אה .. זה בסדר " היא אמרה מחוייכת ממשיכה לסדר את הספרים .

כעבור שבוע – נק' מבט שרלוט :

נייל טס לפני יומיים לLA , אני לא מצליחה לתפוס אותו בטלפון , רציתי להשמוע את קולו רק עוד פעם אחת לפני שאני נכנסת לניתוח .אבל בטח הוא עסוק ,

המחשבה שאני אמשיך לחיות ביחד איתו שיפרה את מצב הרוח הדואג שלי .

שאני אוכל לראות אותו ולנשק אותו ולחבק אותו .

"שרלוט " קולו הצרוד של הרופא קטע את מחשבותיי .

"כן? " שאלתי מביטה בו .

"חדר הניתוח מוכן , עוד 5 דק' אוקיי " הוא המשיך לומר

"אוקיי " אמרתי החיוך קטן .

—"גב' אורה היפייפיה ? ! התעוררת , יופי הניתוח עבר בהצלחה "קול מוכר העיר אותי .

חיוך קטן עלה על פניי כשהחלתי לראות יותר טוב והבטתי בבנים שעומדים כנגד עיניי .

"וזה בשבילך " הארי הושיט לידי את ההמעטפה , עיניו היו אדומות בדיוק כמו של שאר הבנים .

"מה , אתם לא טסתם לLA ? איפה נייל ? הוא לא כאן ? למה אתם נראים ככ.." הארי
קטע אותי "תקראי ותביני " הוא אמר ויצא מהחדר עם שאר הבנים .

"מה? " אמרתי בבילבול מביטה במעטפה פותחת אותה ומתחילה לקרוא .

" שרלוט"
"נתתי לך את הלב שלי כי אם היית מתה לא היה לי בו שום צורך ,
תמיד רציתי להיות חלק ממך ואת ההיית החיים שלי ,
והעדפתי למות מאשר לראות את החיים שלי נהרסים בלעדייך ,
אוהב אותך ""נייל ♥ "

ליבי התרוקן מאושר והתמלא כאב , חלק ממני עזב אותי ומועקה תפסה את מקום זה .

התפרצתי בדמעות , הלב שלי התרסק כשנודע לי שנייל בעצם זה שתרם לי את הלב שלו .

אולם הוא תמיד יהייה חלק ממני והלב שלו תמיד יהייה שלי אבל הוא לא פה איתי ,

אחזתי בשרשרת שהוא הביא לי בידיי והמשכתי לבכות .

קמתי בזהירות לעבר הארון שהיה מול מיטת הבית חולים ששהייתי בה ,

לקחתי מספרים שהיו מונחות שם .

"נייל , אני באה " לחשתי ודחפתי אותם לתוך הלב שלי ושל נייל .