All you need is love פרק 11

עזבתי את אימא שלי ורצתי לכיוון הקבלה לראות עם יש משהו חדש עם אבא שלי.
״ אה מממ.. ששלום אני ג׳יין ראין אני ביתו של ג׳ורג ראין כרגע לקחו אותו לטיפול נמרץ אני יכולה לדעת מה קורה איתו?!״ שאלתי בחוסר סבלנות..
״אממ.. אני מבינה שלא אמרו לך עוד אוקי..״ היא מלמלה בשקט אחרי שבדקה כמה דברים במחשב שלה.
״ אממ.. בואי שבי איתי בבקשה״ היא אמרה לי בשקט, כבר הרגשתי שזה הולך להיות משהו רע.. עשיתי כדבריה וישבתי בעדינות על קצה הכורסא.
״ אממ ג׳ין את יודעת שאביך עבר תאונה איומה וקשה.. אממ מה שקרה בעצם זה שאביך טופל במחלקה שלנו באמת היה לו שום אחוזים וסיכויים לשרוד את התאונה הזו.. וכרגע מה שאת ראית בעצמך, אנחנו באמת עשינו כל ביכולתינו לעזור לאביך.. אני מצטערת.. אבל לא הצלחנו להציל אותו..״
לא האמנתי שזה באמת קורה לי אבא שלי ממ…ממת!
הוא לא שרד הוא לא הצליח. לא הספקתי להיפרד ממנו אפילו! לא הספקתי לומר לו כ..כמה אני אוהבת אותו וכמה הוא חשוב לי.
כמה דקות עברו ואני עדיין נשארתי באותה תנוחה ומביטה באותה הנקודה. בנתיים האחות עברה לספר לאנשים אחרים בשורות רעות..
הארי שקע את פרצופו בשקע צווארי מנשק אותו בעדינות הרגשתי פחד, לבד, רע, עצב, כעס, כאב.
״ בואי נחזור למלון, את רוצה?״ הארי שאל אותי בשקט.
הנהנתי בעדינות לא מזיזה את מבטי מאותה הנקודה. עם מישהו היה רואה אותי מהצד הוא היה חושב שאני זומבי או משהו..
הארי החזיק לי במותניים ובעדינות הלך איתי לכיוון היציאה, לא עוזב אותי לרגע. השפלתי את מבטי אל הריצפה. הארי העביר את ידו לצד גופי וקירב אותי אליו והסתכל עליי.הוא הביא לי נשיקה קטנה בלחיו והמשיך ללכת. עם הארי לא היה מחזיק אותי בוודאי הייתי נופלת.

נכנסנו לחדר במלון הארי השיב אותי על המיטה נשכבתי לאט.
הרגשתי כל כך ריקה שאין בי כלום שום רגש שום דבר.
המשכתי לחשוב איך החיים שלי הולכים להתנהל מעכשיו, שאין לי אבא ואח! מה הולך לעבור על אימא שלי כשהיא תגלה על כל הסיפור, היא לא תחזיק מעמד. אני יודעת את זה ואני מפחדת.
הרגשתי את הארי נשכב על המיטה לידי מכסה אותי בשמיכה מחזיק אותי ומחבק אותי חזק ( כמו כפיות) הוא נישק אותי בראש והניח את ראשו על הכתף שלי.
״ הכל היה בסדר אני מבטיח לך, את תעברי את זה ואני יהיה איתך פה לכל הזמן הזה אני מבטיח לך!״ המילים של הארי בפעם הראשונה לא השפיעו עליי כי משהו חזק בתוכי פשוט לא האמין להם, ידעתי שלא היה בסדר וידעתי שאולי הוא לא ישאר איתי והכי ידעתי זה שאני לא יעבור את זה..
״ אהה ודרך אגב מחר ההלוויה של אבא שלך דודה שלך אמרה לי לומר לך..״
״ דו..דודה שלי?״ שאלתי בחוסר הבנה, והסתובבנו לכיוונו ( שהפנים שלהם אחד מול השני) ״ לא דיברתי עם דודה שלי כבר כמה שנים״ האמת היא שלא דיברתי עם דודה ליסה שלוש שנים מכיון שמאז מותו של ג׳ו היא צמיד האשימה אותי בזה , במותו של ג׳ו, בזה שאני הייתי אחות רועה ואני חינכתי אותו לא להיות אחראי ובגללי הוא מת!. כשהיא אמרה את המלים הללו בפעם הראשונה נשברתי היא הייתה רעה אליי וקשה והיא לרגע לא חשבה על מה שעובר עליי ובטח שהיא אומרת דברים כאלו פוגעים וכואבים.
״ אני לא יודע, פשוט התקשרו אלייך לנייד ולא רצתי להפריע לך חשבתי שאולי נרדמת אז עניתי וזה מה שהיא אמרה לי..״
״ אוקיי תודה הארי״ קטעתי אותו עם קולי השבור והעדין
״ זה בסדר..״
״ לא! זה לא בסדר באמת! אני אפילו לא יודעת איך להתחיל להודות לך על כל מה שעשית בשבילי עד עכשיו באמת אין לי כבר איך להודות לך ואני ממש מרגישה רע עם עצמי..״
״ את ממש לא צריכה!״ הארי אמר כשהוא קטע את דבריי באמצע.
״ את בנתיים הדבר הכי חשוב לי אני א..אוהב אותך..״
וואו פעם ראשונה שהוא אמר לי את זה מתחילת המערכת יחסים שלנו וזה דיי קצת זמן
״ אני מבין עם את לא מוכנה לומ…״ קטעתי את דברי שוב עם נשיקה עדינה ״ אני אוהבת אותך גם הארי! באמת בחיים שלי לא חוויתי דבר כזה עוד..״
הוא חייך חיוך קטן ומתבייש, הוא רכן אליי ונישק אותי שוב, הפעם רק זו הייתה נשיקה בעלת עוצמה, אחת כזו הייתי צריכה אפשר לומר שהיא בהחלט החדירה בי כוחות חדשים.
אחרי כמה דקות התנתקנו בכדי לנשום. הארי העביר את אצבעותיו בעדינות על שפתיי האדומות והמנופחות מהנשיקה. הוא קירב אותי אליו עד שמצחנו התנגשו חייכתי חיוך קטן עד כמה שיכולתי וככה נרדמנו.

הייתי שוב בבור השחור שהפיל אותי למטה. פתאום הרגשתי ריצפה הלכתי לאט לאט הכל היה שחור הרגשתי עיוורת, אבל הרגשתי עיוורת שרואה כאילו אני רואה הכל אבל גם לא רואה כלום. פתאום הופיע אור חזק התקדמתי לאור הזה וראיתי את הקבר של אחי ואבא שלי אחד ליד השני. הרמתי את ראשי ופתאום ראיתי כומר עם בגדים שחורים הבנתי שהוא זה שמברך את הקברים השפלתי את ראשי לרצפה ושמעתי את דבריו
״ כבו את האורות, עצרו את החגיגות, קשרו סרט אבל על הציפורים הלבנות, צבעו את העננים הלבנים בשחור אבל ואפר, עצרו את ציוצי הציפורים, עצרו והפסיקו את השמחות. הוא מת. הוא כרגע מתחת לאדמה אפר וחולות, אבן גדולה וכבדה שגם אלוהים לא יזיז מכסה את גופו.
קשה כל כך, להבין שהוא כבר לא יחזור הוא הלך לשם. הוא לא יחזור לא שוב.
לא נזכה לראות את פניו היפות צוחקות ומחייכות שוב, לא נראה עוד את עניו ולא נרגיש את מגע גופו שוב..הוא מת! השפילו ראשיכם וקרעו את האושר למיליון חתיכות. צרחו צרחות כאב ועצב, השפילו ראשיכם לאדמה הבוערת, הפכו את פניכם לאפלים וקודרים, כי בלעדיו האור נהיה חושך והשמחה לעצב וכאב. כבדו את המעמד..״
הדמעות מזמן התחילו לרדת מעניי, הרמתי את ראשי שוב, ראיתי את הכומר לובש הפעם בגדים לבנים הוא התרחק עדיין מביט בי ונכנס לחושך ולאט לאט נעלם…
נישקתי בעדינות את הקברים ״ אני אוהבת אותם כל כך בבקשה תשמרו עלי שם מלמעלה!״ ניגבתי את הדמעות ושמעתי את קולו של ג׳ו שוב קורא לי
״ ג׳יין!״
״ ג׳ו!״
״ את חייבת להיזהר תשמרי על עצמך!״
״ אני לא יודעת כבר מה לעשות, ממה להישמר ולהיזהר בבקשה תעזור לי ג׳ו!!
״ אני לא יכול אני מצטער״ קולו התמים של ג׳ו הדהד באוזניי. ניזכרתי איך כל פעם שהוא היה מעצבן אותי והייתי כועסת עליו אז הוא היה מבקש ככה סליחה..
״ אני יכול רק לומר לך שאת צריכה לשמור עלינו ועל מה שיש לך בידיים כי עם לא זה יברח לך! וגם יעלם״
״ ג׳ו?! ג׳ו?!״
הבנתי שהוא מדבר על הארי, פתאום הופיע עוד אור חזק הלכתי לכיוונו מתפללת שזה לא מה שאני חושבת שזה..
היה רשום על הקבר ״ הארולד אדווארד סטיילס״!