AFTER~ פרק 5…

הייתי אסירת תודה מתי שהארי עזב את החדר כדי שאני וסטף נוכל לדסקס בנוגע למסיבה, אני צריכה יותר פרטים כדי להקל על הלחץ שלי.

"איפה תתקיים המסיבה? זה במרחק הליכה מכאן?" שאלתי בזמן שהעמדתי בצורה מסודרת את הספרים שלי על המדף המחולק לנושאים שהכנתי. זה תחביב.

"את האמת זאת מסיבה במועדון סטודנטים, באחד מבתי המועדונים הכי גדולים פה," הפה שלה נפתח בזמן שהיא מרחה עוד מסקרה על הריסים שלה, " זה רחוק מהקמפוס אז אנחנו לא יכולים ללכת ברגל אבל נייל יקפיץ אותנו."

הייתי אסירת תודה שזה לא הארי, אני יודעת שהוא יהיה שם אבל איכשהו נסיעה איתו נראית בלתי אפשרית. למה הוא כלכך חצוף? אם בכל מקרה הוא צריך להיות אסיר תודה שלא שפטתי אותו על הדרך שבה הוא הרס את הגוף שלו בקעקועים. אולי אני שופטת אותו קצת, אבל לפחות לא מול הפנים שלו. זה פשוט שאני חונכתי בבית שקעקועים ועגילים זה לא בא בחשבון, השיער שלי כל הזמן היה צריך להיות מסורק, הגבות שלי כל הזמן היו צריכות להיות מסודרות והבגדים שלי כל הזמן היו צרים להיות מסודרים ומגוהצים, ככה פשוט אני גדלתי.

"את שומעת אותי?" סטף שאלה וציחקקה.

"סורי.. מה?" לא הבנתי שהמחשבות שלי הסיחו את דעתי.

"אמרתי שבואי נילך להתכוננן, לכי תבחרי בגדים." היא אמרה. השמלה שהיא בחרה הייתה כלכך לא הולמת שאני התחלתי להתסובב בחדר ולחפש מצלמה ושמישהו יקפוץ ויגיד לי שזאת בדיחה, נרתעתי ממנה והיא צחקה, אני לחלוטין נגעלת מההומור שלה.
שמלה, זה לא, זאת חתיכת גרוטאה… היא בחרה שמלה שחורה שמה שנראה כמו רשת, עם החזייה האדומה שלה שרואים דרך החורים, לפחות הישבן שלה היה מכוסה למרות שהייתה לי הרגשה שהיא תמצא דרך ללבוש את השמלה שיראו גם אותו. השמלה בקושי מגיעה לקצה של איברייה האישיים והעקבים של הנעליים שלה היו לפחות ארבעה מטרים. היא אספה את השיער האדום הלוהט שלה לפקעת אחת מבולגנת וכמה תלתלים בודדים כיסו את פנייה, בזמן שהוסיפה עוד שכבה של אייליינר.

"כאב לך לעשות את הקעקועים?" שאלתי אותה בזמן ששמתי את השמלה שלי שהייתה בצבע חום סגול.

"הראשון שלי באמת כאב, אבל לא נורא כמו שאת חושבת, זה מרגיש כמעט כמו דבורה שעוקצת אותך שוב ושוב", היא אמרה ומשכה בכתפייה. אאוץ', זה נשמע ממש בלתי נסבל.

"זה נשמע נורא," אמרתי לה והיא צחקה, זה הזכיר לי שהיא בטח רואה אותי כזרה כמו שאני רואה אותה. זה טיפה מטריד.

"את לא באמת הולכת ללבוש את זה נכון?" היא ירדה על השמלה שלי. הידיים שלי החליקו מהמותניים, זאת השמלה היפה שלי ואני לא הבאתי איתי הרבה בגדים. חוץ מזה אני תכננתי ללכת לחנות היום, אני יהיה חייבת למצוא לזה זמן השבוע. אני צריכה לרשום את זה לפני שאני ישכח.

"מה הבעיה על השמלה שלי?"

ניסיתי להיראות פחות פגועה ממה שאני. החומר החום-סגול ממנו השמלה עשוייה הוא רך אך יציב, אותו החומר שממנו מייצרים חליפות עסקים מכובדות.
הצווארון עולה למעלה על הצוואר שלי והשרוולים הם באורך של שלושת רבעי, מגיעים עד המרפקים שלי.

"אממ כלום.. זה פשוט כלכך.. ארוך!" היא אמרה.

"זה כמעט באורך של הברכיים שלי" הגנתי על שמלה האהובה עליי.

"היא יפה, אני פשוט חושבת שזה מכובד מידיי למסיבה, את רוצה אני יביא לך משהו משלי?" היא שאלה וצחקתי.

"לא תודה אני בסדר עם השמלה הזאת." אמרתי והכנסתי את המסלסל שלי לחשמל.