AFTER~פרק 7…

הארי כבר נעלם בתוך הבית, אני מקווה אני לא יראה אותו שוב במשך הערב, בהתחשב בכמות האנשים שיש בבית, לא נראה לי שזה יקרה. עקבתי אחרי סטף ונייל, עברנו דרך הסלון הצפוף, דחפו לי לידיים כוס אדומה וניסיתי לסרב בצורה מנומסת," לא תודה", אבל הם כבר הלכו אז הנחתי את הכוס על הדלפק והמשכתי ללכת בתוך הבית. הגענו לקבוצה של אנשים מי שישר הבנתי שהם חברים של סטף. כולם היו מכוסים בקעקועים כמוה, הם ישבו בשורה על הספה וברור שגם הארי היה שם, הוא ישב בצד הימני של הספה. נמנעתי מלהסתכל עליו בזמן שסטף הכירה אותי לקבוצה.

"זאת טסה, השותפה שלי. היא רק אתמול הגיעה לפה אז חשבתי שאני צריכה להראות לה כיצד מבלים פה, בשביל השבוע הראשון לה באוניברסיטת וושינגטון", היא אמרה להם.

אחד אחד הנהן לי עם ראשו או חייך לי. הם כולם כלכך חברותיים, חוץ מהארי כמובן. הבחור הנאה עם העור החלק והגוף השרירי הושיט לי את ידו ולחץ את ידי. הידיים שלו היו טיפה קרות מהכוס האדומה שהוא מחזיק, אבל החיוך שלו כלכך חמים. אני חושבת שראיתי עגיל בלשון, אבל אני לא בטוחה.

"אני זאין, מה את לומדת?" הוא שאל אותי. הבחנתי בעיניים שלו שבוחנות את התלבושת שלי, הוא חייך חיוך קטן אבל לא אמר כלום.

"אני גדולה באנגלית," חייכתי חיוך גאה, שמעתי את הארי מגחך אבל התעלמתי ממנו.

"מדהים, אני גדול בפרחים," זאין צחק אז צחקתי בחזרה.

פרחים? למה הוא בכלל התכוון?

"את רוצה שתייה?" הוא הציע לפני שיכולתי לשאול למה הוא התכוון בפרחים.

"אוו לא, אני לא שותה", אמרתי לא והוא ניסה להסתיר את החיוך שלו.

"תשאיר את זה לסטף, שהיא תביא לגברת השחצנית שתייה", בחורה קטנה עם שיער וורוד אמרה.

העמדתי פנים שלא שמעתי את זה כדי שאני לא יצטרך לחשוב על תגובה. "גברת שחצנית"? אני ממש לא שחצנית אני עבדתי ולמדתי קשה כדי להגיע לאיפה שאני נמצאת, ואמא שלי הייתה עובדת בלי הפסקה כדי להבטיח את העתיד שלי.

"אני הולכת לנשום קצת אוויר", אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון היציאה. הגעתי למסיבת התחמקויות, דרמה בכל מקום. אני לא צריכה אויבים אם גם ככה אין לי חברים.

"את רוצה שאני יבוא?" סטף צעקה מאחורי.

נענעתי את ראשי לסירובו עשיתי את דרכי לדלת. ידעתי שלא הייתי צריכה להסכים לבוא למסיבה. יכולתי להיות עכשיו עם הפיג'מה שלי, על המיטה קוראת את הרומן שלי, הייתי צריכה להיות עכשיו בסקייפ עם נוח, מי שאני מתגעגעת אליו קשות. יכולתי לשבת בשקט ולא לעשות כלום וזה עדיף מלשבת בחוץ במסיבה הנוראית הזאת עם אידיוטים מסוממים או שיכורים, החלטתי לסמס לנוח.

*אני מתגעגעת אלייך, קולג' זה לא כלכך כיף כמו שזה נראה* שלחתי וישבתי על אבן גדולה בזמן שחיכיתי שהוא יגיב. קבוצה של בנות שיכורות מצחקקות ומועדות מרגליהן עברה. דוחה. אני מקווה שלא כולם בקולג' יהיו ככה.

*למה לא? גם אני מתגעגע אלייך טס. הלוואי שיכולתי להיות שם בשבילך* חייכתי לעצמי בזמן שקראתי את המילים האלו.

"שיט סליחה!" קול של גבר אמר ושנייה אחרי זה הרגשתי נוזל קר נספג על השמלה שלי. הבחור נפל וקם בחזרה.

"טעות שלי, באמת." הוא מלמל וישב בחזרה.

המסיבה הזאת לא יכולה להיות גרועה יותר. השמלה שלי ספוגה במה שרק אלוהים יודע איזה סוג של אלכוהול היה בתוך הכוס, ואין לי פה בגדי החלפה. נאנחתי, הרמתי את הפלאפון שלי ונכנסתי פנימה, מנסה למצוא את המקלחת. עשיתי את דרכי למסדרון גדול וניסיתי לפתוח כל דלת שהייתה בדרך שלי, אף אחת מהן לא נפתחה. לא רציתי לתאר לעצמי אפילו מה אנשים עושים בתוך החדרים. עשיתי את דרכי למדרגות, ממשיכה בחיפושים אחר המקלחת. סוף סוף אחת הדלתות נפתחה, לרעתי, זאת לא הייתה מקלחת. זה היה חדר שינה, ויותר גרוע, בשבילי, הארי שכב שם על המיטה מעל הנערה עם השיער הוורוד שרגלייה מפוסקות, בזמן שהפה שלה מכסה את שלו.