A Year In London (שנה בלונדון) – פרק 3 (1D)

"אתה.. אתה אוהב אותי?" גמגמתי.
"כן.." הוא אמר, נבוך.
לחייו הפכו לצבע ורדרד-אדמדם כתוצאה מהסמקה..
"ובכן.. אני אוהבת אותך גם" אמרתי, לא יודעת מה אני מרגישה בלב שלי.
מצד אחד- אני מתגעגעת לזמן שלי עם הארי, לכיף ולרומנטיקה ביחד.
מצד שני- אני לא יכולה להתאהב בבן אדם שגרם לי לרצות להתאבד.
"באמת?" הוא שאל. על השאלה הזו לא יכולתי לענות בכנות.
"אן, את באמת אוהבת אותי?" הוא שאל שוב.
"אמ.. הא? אה, כן.." מלמלתי.
הוא חייך ושתל נשיקה קטנה על שפתיי הורודות והתפוחות.
***
יום שבת.. איך אני אוהבת את היום הזה!
קמתי במהירות, לא טורחת להתאפר או להסתרק.
ירדתי במדרגות הלבנות אל הקומה הראשונה של הבית.
"בוקר טוב אש-" אמרתי אך קטעתי את עצמי.
היא.. בוכה?
"אשלי, מה קרה?!" שאלתי, מתקרבת אליה.
"הארי. הוא היה פה אתמול, נכון?" היא שאלה.
מאיפה היא מכירה בכלל את האר.. שיט!! שכחתי את מאורעות בית הקפה!
"הארי? מי זה הארי?" שאלתי, מעמידה פנים שאיני יודעת מי הוא.
"הבחור שנישק אותי במסעדה. הוא היה כאן?"
מלמלתי משהו לא מובן.
"אן, תעני לי בכנות. הוא היה כאן?" היא שאלה, מנגבת דמעה ועוד דמעה מפניה.
"כן.." אמרתי.
"הוא אמר לך משהו?! סיפר לך משהו?! גילה לך משהו?!" היא נשמעה לחוצה.
"מה? לא.. הוא רק.. בא למסור לך.. מעטפה." שיקרתי.
אני לא יודעת מאיפה הבאתי את זה, זה פשוט יצא.
"אה.. איפה היא?" היא שאלה.
"הוא אמר שהוא ייחזור יותר מאוחר כי הוא רוצה לתת לך אותה פנים מול פנים" המשכתי את השקר שלי.
"הו" היא אמרה, צועדת לחדרה.
במהרה סימסתי להארי את מה שקרה ושעליו לכתוב מעטפה ולתת אותה לאשלי.
'או..קיי? השקרים שלך לא מוצלחים. עוד תלמדי ממני, בייבי' הוא סימס בחזרה.