A Year In London (שנה בלונדון) – פרק 1 (1D)

"אן, קומי כבר! אנחנו נאחר לעבודה!" אשלי צעקה.
"אני באה, אני באה." עניתי בעייפות.
היום התשיעי שלי בלונדון.
עברתי לכאן מאוסטרליה, עם חברתי הטובה ביותר אשלי.
בילדותנו באוסטרליה, הכרנו עוד ילדה בגילנו- שמה היה היילי.
היינו שלישיית-החברות-הכי-טובות, וכולם קראו לנו 'איי-אייץ'-איי' (AHA), שזה היה הראשי-תיבות של השמות שלנו.
כשהיינו בנות 14, היילי עברה עם משפחתה לאנגליה, ללונדון.
לאחר כמה זמן הם עברו דירה להולמס צ'אפל (באנגליה, כמובן), ולא מכרו את הבית בלונדון.
לכן, אשלי ואני עברנו להתגורר בבית הזה במשך השנה שלנו בלונדון.
היום כולנו בנות 20, עדיין שומרות על קשר.
אשלי ואני עובדות בבית הקפה 'ריצ'רדס', שמצאנו אותו ביום השלישי שלנו כאן.
טוב, חזרה להווה.
לבשתי טייץ שחור וחולצה אפורה פשוטה.
סירקתי את שיערי הבלונדיני, אספתי אותו לקוקו גבוהה וחזק.
שחררתי את פוני הבובה שלי, שיישב עליי בצורה מושלמת.
התאפרתי קלות- פודרה, מסקרה וליפגלוס שקוף ומבריק.
החלקתי את רגליי אל תוך המגפיים החומות.
שמתי מעליי את המעיל העור השחור, והייתי מכנה לתזוזה.
הוצאתי את האייפון שלי מתוך המטען, ממששת את הכיסוי הרך והכחול שלו. אהבתי אותו מאוד.
"אני באה, אשלי" אמרתי בעודי יורדת במדרגות הלבנות.
נכנסנו למכונית השכורה שלנו, פורד פוקוס שחורה, ויצאנו לדרך.
***
הגענו לבית הקפה, מתייצבות שם בשעה 12:00 בצהריים בדיוק, מתי שהמשמרת שלנו מתחילה.
קשרתי את הסינר השחור עם הלוגו של בית הקפה, לקחתי עט ופנקס וחיכיתי אל הסועדים שיבואו.
בית הקפה 'ריצ'רדס' היה גדול מאוד.
היו לו שתי קומות, ולמנהל העשיר קראו, מן הסתם, ריצ'רד.
הוא היה איש קשוח וחזק מאוד, אך עם זאת גם רגיש ואכפתי.
טוב, על מה אני מדברת? אני מכירה אותו בסך הכל שישה ימים.
"הלו, מלצרית?" לקוח אחד העיר אותי ממחשבותיי.
"או, אני מיד באה!" אמרתי וצעדתי לכיוונו.
"אני רוצה אייס קפה בבקשה." הוא ביקש.
"אין שום בעיה. זה יהיה מוכן בעוד כמה דקות." אמרתי בנימוס תוך כדי שרשמתי את הזמנתו בפנקס.
התקדמתי אל עבר הדלפק;
הכנתי בזריזות אייס קפה, מכניסה לתוכו קש שחור ומניחה על המגש.
"האייס קפה שלך, אדוני." אמרתי, מניחה את הכוס השקופה והקרה על השולחן.
"תודה רבה." הוא אמר, לוגם בעוד שאני מפנה לו את הגב וחוזרת אל הדלפק.
***
השעה 15:05.
בית הקפה מתחיל להיות עמוס, ואני תולשת יותר ויותר הזמנות מהפנקס ומגישה לטבחים.
"מה תרצו להזמין?" שאלתי זוג נחמד וצעיר.
"אן, זאת את?" הבחורה שאלה אותי.
"היילי? או מיי גוד!" אמרתי והיא קמה לחיבוק.
הנער (המוכר..) בעל השיער השחור רק יישב והקשיב לדברינו.
"את לא גרה בהולמס צ'אפל?" שאלתי אותה.
"כן, אבל באתי לכאן כדי להיפגש עם זאין, הוא בדרך לסיבוב ההופעות שלו. אה, דרך אגב, זה זאין." היא אמרה והצביעה על הנער שיישב ממולה וחשף חיוך מתוק.
"אה, נעים להכיר, אן." אמרתי ולחצתי את ידו.
"מה תרצו להזמין?" שאלתי.
"אני ארצה סלט יווני וטוסט קלוי" היילי ביקשה.
"אני ארצה דג וצ'יפס מלוחים, בבקשה" זאין ביקש.
"מיד בדרך" אמרתי והלכתי אל עבר הדלפק.
תלשתי את הזמנתם והגשתי לטבחים.
"אשלי, את לא תאמיני מי פה!" אמרתי ופתחתי את דלת חדר המנוחה, איפה שאשלי אמורה להיות בהפסקה שלה.
היא ישבה והתמזמזה עם.. או מיי גוד. האקס שלי, הארי.