2 תאומות וטיסה מבלבלת אחת …פרק 2 =)

'מנקודת מבט של נוי'
~הטיסה ללונדון מיספר 264 יוצאת לדרך אנא שימרו על שקט~
אני ויובל היסתכלנו אחת על השנייה
"מה?????" צרחנו ביחד כמו שתי משוגעות וכולם היסתכלו עלינו.
"מה זה לא יכול להיות, אנחנו אמורות להיות בצרפת" אמרה יובל מבוהלת
"זה בטח טעות בואי נישאל את אחד הנוסעים" אמרתי והיסתובבתי לאחור ראיתי אשה עם תינוק.
"סליחה את יודעת במיקרה לאן אנחנו טסים?" שאלתי בנחמדות
"ללונדון" היא אמרה והרימה את התינוק שלה עלייה.
"זה לא יכול להיות!!" צעקה יובל לא יודעת מה לעשות.
"טוב תירגעי תיתקשרי לאבא" אמרתי מנסה להירגע יובל היתחילה להיתקשר.
"אין קליטה! נוי אין קליטה מה עושים??" שאלה לחוצה
"טוב אנחנו לא יכולות ליקפוץ מהמטוס, תירגעי כשנגיע לשם ניראה כבר" אמרתי רגועה
-לונדון, שדה תעופה-
"היינו צריכות ליקפוץ מהמטוס" צחקה יובל
"טוב תיתקשרי לאבא" אמרתי והיא ניסתה להיתקשר
"ניגמרה לי הבטרייה תנסי בשלך" אמרה ומיד חיפשתי את הטלפון שלי אבל לא מצאתי. התחלתי לחפש בהיסטריה ולא מצאתי.
"אין מצב!! שכחתי אותו בבית" אמרתי
"טוב כניראה שניצטרך להישאר פה לכמה זמן" אמרה יובל והיתחילה להיסתכל סביב
"מה את מחפשת?" שאלתי אותה
"מלון להיות בו" אמרה יובל לא מפסיקה להיסתכל סביב
"את יודעת כמה מלונות פה עולים?!" שאלתי אותה. זה לא שאין לנו כסף אבל ניצטרך אותו.
"אז מה את רוצה שנעשה, שנגור ברחוב?" שאלה
"לא יודעת בואי" אמרתי מושכת אותה
"לאן את הולכת?" שאלה מישתחררת מהאחיזה שלי
"אני רואה שם בתים. בואי נישאל אם אפשר שיחה" אמרתי
"את חושבת שיתנו לנו?" שאלה
"את חושבת שלא יתנו שיחה לשתי יפות כמונו?" שאלתי מעיפה את השיער לאחור
"אולי כמוך" היא אמרה אוף אני שונאת שאין לה ביטחון.
"אנחנו תאומות עם שכחת!!" צחקתי ממשיכה להיתקדם.
ראינו בית ענקקק ממש מפואר ויפה, נקשנו לו בדלת אבל לא ענו פיתאום הדלת ניפתחה לבד והיתחלתי להיכנס
"מה את עושה??" שאלה יובל ניכנסת אחריי
"אין פה אף אחד תירגעי" אמרתי בודקת את כל הבית
היסתכלתי וראיתי שאין זכר לאנשים או לדברים של אנשים. כאילו היו מיטות אבל לא בגדים.
"זה בית נטוש נישאר פה" אמרתי נישכבת על אחת המיטות
"תקומי מיד! זה לא בית שלנו" היא צעקה עליי
"אז מה זה גם לא בית של מישהו אחר, תירגעי סיס נישן פה רק לילה אחד ונילך" אמרתי מנסה להרגיע אותה.
"טוב.. אבל רק לילה אחד" אמרה נישכבת לידי במיטה ונירדמת..

'מנקודת מבט של יובל'
לא זה פשוט לא אמיתי!!!
אני בלונדון!!,לא רוצה ולא רוצה!!!,אוח אני רוצה לבכות זה מה שאני רוצה!,אני עצבנית ומתוסכלת ועצובה!
במקום להיות בפריז היפה אני בלונדון המסריחה הזאת!!,אוף היום הולדת לא יכול להיות יותר גרוע מזה!
ועכשיו נוי נכנסת לי לבתים של אחרים,היא משגעת אותי,איך יש לה את האומץ הזה?!,בטח כלל אני זאת שמשוגעת ועושה שטויות כאלה ונוי יותר רגועה ולא עושה הרבה שטויות…לא כמוני לפחות…אבל זה באמת משהו שטותי לעשות!
טוב נכון…הבית באמת מפתה להיכנס אליו,הוא גדול ויפה ויוקרתי,אבל כל שנייה יכול להיות לפה מישהו…
-15:43 בחדר-
"קומי!" נוי אמרה קופצת עליי
"וואי נוי,את לא מבינה איזה חלום מוזר חלמתי,חלמתי שהיינו אמורות לטוס לפריז אבל במקום זה עלינו על טיסה ללונדון ואז נכנסנו לבית גדול כזה שלא שלנו ו…..אעאעאעאעא" אמרתי ואז פתחתי את עיני
לא זה לא חלום!,אוח אני כל כך מתה
"אני מבינה שכבר הבנת לבד שאת לא חולמת" היא אמרה צוחקת וקמה ממני
"לצערי כן" קמתי מהמיטה
"טוב תחשבי על זה ככה…לפחות אנחנו בחו"ל" היא אמרה מנסה למצוא צד חיובי
"כן,אבל זה לא פריז" אמרתי יורדת אחרייה במדרגות
"אז מה…זה לונדון זה גם ממש טוב" היא אמרה,אני לא מבינה איך היא יכולה להיות כל כך חיובית,זה מחרפן אותי
"נכון אבל זה לא פריז" נאנחתי נזרקת על הספה

`נקודת המבט של נוי`
יובל ממש התבאסה שהיא לא בפריז,אבל ניסיתי לעודד אותה…קצת קשה,אבל אני מכירה אותה,היא תהנה ותרד מזה בסוף…
"אני רעבה" אמרתי נזרקת לידה על הספה
"גם אני,בואי נכין משהו" יובל קמה עם חיוך על הפנים
"את בטוחה שכדי שתתקרבי למטבח?" שאלתי לא סגורה על זה
"לא…אבל תמיד אפשר לנסות" היא אמרה
"אני לא מבינה שאני אומרת את זה,אבל בואי נעשה את זה" אמרתי וקמתי אחריה
אני ויובל לא חברות טובות של המטבח,אנחנו יודעות להכין דברים ממש ממש ממש טעימים,אבל רק שאמא שלנו בסביבה,אם לא,קורה נזק!
-במטבח-
אפילו המטבח גדול!,מה זה הדבר הזה?!,הכל פה עצום,איזה שמונים אלף קומות והכל כל כך יפה וגדול
"יאללה מה מכינים?" יובל שאלה מתחילה לחטט בארונות,כמה שהיא אוהבת לחטט בארונות זה פשוט הזוי, היא היתחילה להוציא מלא מלא דברים.
"בואי ניתפשר על פיצה?" שאלתי מרימה עלון של מישלוחים.
"אוקיי אוקיי אני יילך להביא תישארי פה" יובל אמרה ויצאה מהבית.
-17:23 בסלון-
"אמא איזה פיצה טעימה!!" אמרה יובל מיתענגת על כל ביס.
"רואה, אמרתי לך ששווה להיות בלונדון" אמרתי מסיימת את הפיצה.
"איך סיימת? יא שמנה!" אמרה ואני טפחתי על הבטן.
"כשתעשי תחרות אכילה עם בראד תילמדי" אמרתי צונחת שוב על הספה הגדולה.
"טוב.. תקשיבי חשבתי על זה ו.. אולי נישאר פה עוד יום" אמרה יובל וגמרה את הפיצה.
"ידעתי שבסופו של דבר תירצי את זה" צחקתי ויובל היתיישבה לידי בספה
"כן הרי אף אחד לא פה" צחקה יובל. יש יובל חזרה לעצמה!!
"אוי את יודעת שאני אוהבת אותך??" שאלתי מחבקת אותה
"גם אני אותך סיס" אמרה יובל ונישקה אותי בלחי
"אאה ואת יודעת מי גר בלונדון??" שאלתי ומשחררת אותה מהחיבוק.
"לא מי?" שאלה, אני לא מאמינה שהיא שכחה אותה.
"נועםםםםםם" צעקתי
"עאעאעאעאעאעאעאעאאעאעאע" צרחנו ביחד, אוקיי אז ככה נועם חברת ילדות שלנו אבל היא טסה ללונדון ליפני שנה.
"ואת יודעת איך להשיג אותה?" שאלה יובל
לא, אבל אני חושבת שיש לי את הכתובת שלה ביומן מחר אני יבדוק" אמרתי מיתקדמת לאחד החדרים.
"לאן את הולכת?" שאלה יובל מיתקדמת לעברי
"לישון" אמרתי ניכנסת לחדר גדול וכחול
"אני יכולה לישון איתך?" שאלה יובל
"למה יש עוד חדרים?" שאלתי מיתיישבת על המיטה
"כן.. אבל עם מישהו ייכנס?" שאלה מבוהלת
"אף אחד לא יכנס.. טוב נו תישני איתי" אמרתי והיא נישכבה לידי במיטה
-9:52 בחדר-
הרגשתי שמישהו מנער אותי בחוזקה
"מה אתן עושות לנו בבית??"