2 תאומות וטיסה מבלבלת אחת …פרק 1 :)

`נקודת המבט של נוי`
-15:53 בחדר-
'here we go back,this is the moment
tonight is the night ,we'll f fight till it's over
so we' התעוררתי לצילצול הפלאפון שלי
פתחתי את עיניי וחיפשתי אחר הפלאפון,לא ראיתי מי זה כי לא היה אכפת לי אפילו אז לא הסתכלתי ופשוט עניתי
"יופי שאת ערה באמת,יאללה תזיזי ת'תח העייף שלך לכיוון המטבח אמא הכינה ארוחת צהריים" שמעתי את קולה של יובל,אחותי
ממתי היא ערה בשעות האלה?,ועוד אחרי אתמול שכל הלילה היינו מחוץ לבית קנינו בגדים לטיסה שלנו…
"נו באמא שלך יובל,מה את מעירה אותי?!,ולמה את ערה בכלל?" שאלתי רק רוצה לישון עוד
"דבר ראשון,אמא שלי זה אמא שלנו,דבר שני,יש אוכל בואי כבר!!!" היא צעקה וניתקה
הבנתי שאין לי ברירה,לחזור לישון אני כבר לא יחזור אז פשוט קמתי מהמיטה,נעלתי את נעלי הבית שלי,הארנבים המסכנים האלה שעל נעלי הבית…
ירדתי במדרגות בצעדים כבדים והלכתי לכיוון המטבח,עוקבת אחרי הריח
"אוהווו,הינה התעוררה הנסיכה" יובל אמרה בזילזול
"שתקי כבר!,למה את ערה בכלל?" אמרתי מתיישבת על אחד הכיסאות הגבוהים
"אני ערה משש בבוקר חמודה,בראד החופר הזה התקשר,הוא רצה לדבר עם שתינו…אבל אמרתי לו שאתה ישנה אז תחזרי אליו" היא אמרה מתחילה להעמיס את הצלחת שלה בצ'יפס
"שש בבוקר?!,את אומרת שישנת רק שעה?! ואין לי כוח לחזור אליו,הוא חופר מידי" אמרתי לוקחת את הצ'יפס שנשאר לעצמי
"כן…משהו כזה,ועצה שלי,אל תחזרי אליו באמת,הוא קדח לי יואו" היא אמרה מתחילה לאכול
לא היה לי מה להגיד,רק ציחקקתי מעט,איכשהו ליובל יש לפעמים מזל ממש נאחס,אני לא מבינה את זה…
"עוד שבוע!!!!" יובל צרחה מקפיצה אותי ואת אמא
"מה את משוגעת?!,הרגת אותי עכשיו!" צעקתי עלייה
"אוי נוי,אל תצעקי עלייה…היא פשוט מתלהבת" אמא אמרה
"קצת יותר מידי הייתי אומרת" אמרתי מגלגלת עיניים
"מה שנכון נכון" אמא גיכחה
"אוי נו ברור שאני מתלהבת!,נוי את לא קולטת?!,אנחנו נהיה בנות 18!,לא צריך כלום יותר!,חיים משלנו הכל משלנו!,והכי חשוב….מועדונים!!!" היא צרחה מתלהבת כמו משוגעת
היא מגיל 16 חלמה על הרגע הזה שהיא תוכל להיכנס למועדונים,אני לא מבינה את הקטע הזה,היא משוגעת על מסיבות וכל זה,אני גם ככה…אבל לא כמוהה,אני ממש זורמת במסיבות…שתינו,אנחנו רוקדות כמו משוגעות והכל,אבל היא תמיד רצתה להיכנס איזה מועדון,אף פעם לא הבנתי אותה…
"יובל!,אני מבקשת ממך…גם שתהיו בנות 18 אתן עדיין הילדות של אמא!" אמא אמרה
"ברור אמא" היא אמרה מרגיעה אותה
"אני יותר מתרגשת מפריז" אמרתי
כבר ממש רציתי לטוס!,סוף סוף!,רק אני ויובל…בלי אף אחת,אני לא חושבת שאני יוכל למצוא פרטנרית יותר טובה ממנה
"אומייגאד נכון!,פריז עם האחות המושלמת הזאת!" יובל קפצה משמחה
"משוגעת" צחקקתי
"כן,גם אני אוהבת אותך" היא אמרה ולא הגבתי
"רק בנות,שאתן טסות…להיזהר!,ויובל! בלי יותר מידי מועדונים!,נוי אני סומכת עלייך" היא קרצה לי קריצה קטנה
"אני לא מבטיחה כלום" יובל אמר מפנה את הצלחת שלה ועולה לחדרה
"אני כן" אמרתי מפנה את הצלחת שלי ועולה לחדר של יובל
-בחדר של יובל-
"אפשר?" אמרתי מציצה אל תוך חדרה המבולגן,כמו תמיד
"תמיד אפשר" היא חייכה
"וואי אני ממש מתרגשת…הטיסה הזאת זאת הטיסה שחלמנו עלייה כל החיים" אמרתי מתיישבת לידה ואוחזת רגלי מקופלות בתוך ידי
"גם אני,בטח נפגוש שם איזה צרפתים חתיכים" היא אמרה עם מבט חולמני
"סתומה אחת" אמרתי זורקת כרית על פנייה
"אבל איזה מזל שאנחנו טסות לשם בקיץ,הכי טוב" היא אמרה
"כן…למרות שגם שלג זה טוב" אמרתי
"כן…אבל עדיין,עדיף חתיכים בבגד ים מאשר חתיכים בצעיפים ומעילים" היא אמרה מצחיקה אותי
"נראה לי את חוזרת הביתה עם איזה צרפתי" אמרתי מצחקקת
"נעע,לא נראה לי…מה הסיכוי שהוא יתאהב בי?!,בך אולי יתאהבו!,את מהממת ומושלמת!" היא אמרה
פחחח כן בטח
"טוב אחות" אמרתי מגלגלת עיניים
"סתמי נו!,אחות מושלמת יש לי!!!" היא צרחה וקפצה עליי
~יום לפני הטיסה~
"נוי!!!!!!" יובל רצה לחדר שלי
היינו בעיצומן של אריזת המזוודות,ממש לחוצות,כל הארון הכנסנו לתוך מזוודות,או יותר נכון את הבגדים הקצרים והקטנים של הקיץ,ולא את המעילים והסוודרים של החורף…
"מה!!!!" צרחתי לה רואה אותה מאחורי
"למה לצעוק אבל?" היא אמרה
"ויש לך מקום לזה במזוודה?" היא שאלה מביאה לי עוד כמה בגדים
"אני יבדוק…יש לך מקום לזה?" שאלתי מביאה לה את האייפד שלי
"כן" היא חייכה והלכה
אחרי מספר שעות,סיימנו לארוז,מלא מלא מזוודות ומלא בגדים ונעליים ומה לא…
השעה הייתה כבר עשר בלילה
"יאללה בנות,עצה שלי לכו לישון,בארבע אתן צריכות להתעורר" אמא אמרה
"צודקת,לילה טוב אמא,לילה טוב סיס" יובל אמרה וקיפצה לכיוון החדר שלה
"לילה טוב משוגעת!,לילה טוב אמוש" אמרתי והלכתי גם לישון
ממש התרגשתי הסתובבתי במיטה בלי סוף…עד שבסוף נרדמתי

`נקודת המבט של יובל`
-3:46 בחדר-
"יובל!!!!!!" שמעתי את קולה של נוי והרגשתי שהיא נוחתת עליי
"מה" אמרתי מתהפכת במיטה
"קומי!!!" היא צרחה קופצת עליי
"זוזי שמנה!" צעקתי עלייה
"לא רוצה ולא רוצה" היא אמרה כמו ילדה קטנה
"נו!!!! למה את מעירה אותי בכלל?!" אמרתי עצבנית
מה היא חושבת לעצמה שהיא מעירה אותי נו!!!
"הטיסה לפריז!!!!!!" היא צרחה מתלהבת
"אעאעאעאאעעא!!!" התעוררתי תוך שנייה
"אומייגאד אומייגאד אומייגאד" קיפצנו בכל החדר
"טסים לפריז וטסים לפריז טסים לפריז וטסים לפריז!" שרנו ביחד,קופצות על המיטה ומעיפות את כל הכריות מהמיטה
פתאום אמא אבא ובראיין (האח הקטן שלנו,הוא בן 3 ואנחנו חולות עליו) נכנסו עם עוגה ונרות והתחילו לשיר לנו.
כשסיימנו לשיר חיבקנו ונישקנו כל אחד מהם
"טוב אתן מוכנות?" אבא שאל אותנו
"ברור!!!" צרחנו ביחד
"יאללה בואו" הוא אמר
הוא העמיס את המזוודות ובינתיים נפרדנו מאמא,היא התחילה לבכות…ניסיתי להחזיק את הדמעות אבל לא יכולתי,כואב לי לראות את אמא בוכה…אני ונוי בכינו ממש קצת אבל ישר התאוששנו כי ידענו שיש לנו אחת את השנייה
-באוטו-
"מתרגשות?" אבא שאל שובר את הדממה
"ברור" עניתי בהיתרגשות
"אנחנו פאקינג טסות לפריז!!" נוי צעקה כמו מטומטמת
"תישמרו על קשר ברור?" שאל ועצר את האוטו זאת אומרת שהגענו.
"ברור" אמרנו ביחד ונישקנו אותו כל אחת בלחי אחרת.
"יאללה בואי כבר" צרחתי כשיצאתי מהאוטו
"אני באה אני באה" אמרה וירדה מהאוטו גם היא נופפנו לאבא לשלום והוא נסע.
"אני כבר מיתגעגעת" אמרתי לנוי מיתאפקת לא ליבכות
"תירגעי, תחשבי על פריז" אמרה וחיבקה אותי, פיתאום שמענו בכרזה
~טיסה לפריז מיספר 263 יוצאת בעוד שעתיים בידיוק אנא תגיעו קרוב למטוס~
"הקדמנו קצת לא?" צחקה נוי
"לא נורא, אנחנו נוסעות לצרפת!!" צרחתי
"צרפת היר וי קאם!!" צרחה נוי והאנשים היסתכלו עלינו כמו על שני משוגעות.
-במטוס-
"אוקיי אוקיי אוקיי אני מיתרגשת!" צעקתי ונוי רק צחקה
"מימה את צוחקת?" שאלתי
"את יודעת שאת משוגעת וכולם מיסתכלים עלייך נכון?" שאלה והיסתכלתי סביב ליראות מי מיסתכל עליי
"טוב אני יהיה בשקט" צחקתי
~טיסה ללונדון מיספר 264 יוצאה לדרך אנא שימרו על שקט~
אני ונוי היסתכלנו אחת על השנייה
"מה???????" צרחנו ביחד