(1D) נשבעתי שתמיד אוהב אותך פרק 7

נקודת המבט של נייל:
אחרי הריתוק רצתי הבחיתה לראות אם לילי הגיעה
האמת שממש התגעגעתי אליה לא ראיתי אותה איזה חדשיים
נכנסתי הביתה בכניסה היתה המזוודה שלה מזוודה מנומרת בצבעים של שחור ולבן…"לילי"קראתי בקול אל חלל הבית הגדול,נכנסתי לסלון ואז ראיתי אותה
אחותי הקטנה והיפה…היא היתה על הספה בתנוחה של חצי שכיבה חצי ישיבה השלט היה בידיה ומוזיקה חזקה התנגנה מהפלזמה שהיתה דלוקה מולה…והיא כאילו לא הפריע לה הרעש ישנה בשלווה ובמתיקות…
"וואו איזה מתוקה" לחש לי זאין מאחורי…
התקדמתי לכיוון שלה הוצאתי את השלט בעדינות מאצבעותיה המרוחות בלק ורוד פוקסיה.
כיביתי את הטלויזיה ואני וליאם הרמנו אותה במעלה המדרגות אל עבר החדר שלי הנחנו אותה על המיטה וליאם יצא מהחדר
היטבתי את השמיכה לגופה ונשקתי לה על מיצחה בעדינות
העפתי מבט אחרון אל עבר פניה העדינות וסגרתי את הדלת אחרי.
ירדתי ללמטה עם הבנים ראיתי קצת טלויזיה אכלתי שלוש שקיות צ'יפס ולילי היתה עדיין יושנת
בשבע בערב נזכרתי שאני רעב מת שוב ושהבטחתי לאלה שנלך לאכול היום…
לפני שנפרדנו בבצפר היא רשמה לי את המספר שלה הוצאתי את האייפון שלי והתקשרתי אליה
"הלו?"שמעתי את קולה השקט עונה לי
"היי אלה זה נייל זוכרת שהבטחתי שנלך לאכול?" שאלתי
"כע ברור"היא ענתה
"אז מה דעתך שאני יבוא לקחת אותך עוד חצי שעה?" שאלתי בתקווה אילמת שהיא.לא תסרב
"סבבה, אני גרה בסימטת ליבואל בית מספר 6" היא ענתה לי ובליבי חגגתי את ניצחוני הקטן
"אוקיי עוד חצי שעה אני אצלך.." אמרתי ובאתי לנתק
"רגע נייל,אממ….זה לא דייט או משו נכון?" היא שאלה בהיסוס
"ברור שלא" עניתי בשקט
זה לא דייט?
כנראה שלא….
עליתי לחדר שלי להתארגן התקלחתי ולבשתי ג'ינס כחול את נעליי הנייק הניצחיות שלי טי שירט לבנה עם כיתובים שחורים ומעיל עור שחור
לקחתי את המפתחות של ההונדה הלבנה שלנו וירדתי למטה
"היי נייל לאן אתה הולך?"שאל אותי הארי מהספה שעליה רבץ מהצהריים
"סתם לאכול…" עניתי לו
"לבד?"הוא שאל מופתע
"כן" שיקרתי
"טוב…"הוא הביט עליי במבט חשדני ידעתי שהוא לא מבין כלום מהפרצוף האדיש והרגיל שעשיתי
לפני שישאלו עוד שאלות יצאתי מהבית מהר נכנסתי לאוטו והתחלתי לנסוע אל עבר הבית של אלה

נקןדת המבט של אלה:
אחרי הרבה התלבטויות לבשתי גופיה שחורה ומעליה גופיית שיפון שקופה ופירחונית בצבעים של קרם ושחור וחצאית גובה שחורה פליסה קצקצרה עם חגורה דקה בצבע בז' שמתי גרביון שקוף ונעלי פלטפורמה בצבעים של שחור וקרם שהתאימו בדיוק ללבוש שמתי שרשרת ארוכה עם פרח שחור בקצה ועגילים גדולות תואמות התאפרתי קצת פיזרתי את שיערי הארוך בצורה טיבעית ובדיוק שלקחתי אל התיק השחור הגדול שלי ואת האייפון שמעתי צפירה של מכונית חטפתי מעיל פרווה שחור וירדתי מהר ללמטה בעודי צועקת לחלל הבית "אני יוצאת" כשיצאתי עוד שמעתי את הקול של אבי רודף אחרי "לאן?"
"לאכול עם לירון וזואי" אמרתי בעודי מאטה את צעדי ונכנסת אל תוך מכונית ההונדה הלבנה
"היי" אמר לי נייל בעודו יוצא במהירות מהרחוב
"חחח היי" אמרתי מחייכת
"למה את לא רוצה שאבא שלך ידע שיצאת לאכול איתי?" הוא שאל מביט אלי במהירות וישר מחזיר את מבטו לכביש המהיר שנסענו בו
"כי הוא ירצח אותך…הוא קנאי לי ופחדן מאוד…"עניתי בהיסוס
"חחח באמת?" הוא שאל בחיוך מבודח
אותי זה בכלל לא הצחיק
הנהנתי ושתקתי

נקודת המבט של עופרי:
התעטפתי המגבת גדולה ונכנסתי אל החדר שלי…חיפשתי תחבושת לשים על זרועי במדממת מצאתי את התחבושת בדיוק שהאייפון שלי צלצל "לירון" היה כתוב על הצג
"היי לירון" עניתי לשיחה ועשיתי על רמקול
"היי מה קורה?" מעתי אותה שואלת בעודי עוטפת את החתך בתחבושת ספוגה בפולידין
"סבבה מה איתך?" שאלתי בנימוס
"גם אחלה…תשמעי בא לך לבוא היום אליי למסיבת פיג'מות ההורים שלי לא בבית ולא בא לי להיות לבד את יודעת…ערב בנות רק אני את וזואי? כי אלה אביה ויסמין לא עונות" היא אמרה בשטף
"אממ…"אמרתי מהססת יאללה בא לי…"כן,מתאים לי מתי לבוא?" שאלתי אותה
"זואי תבוא לאסוף אותך עם הרכב שלה עוד עשר דקות תביאי רק פיג'מה ובגדים למחר לבצפר" היא אמרה מרוצה…
"אוקיי" אמרתי וניתקתי
גמרתי לשים תתחבושת וחשבתי מה ללבוש בסוף החלטתי על חולצה כחולה רחבה וארןכה כדי שלא יראו את הידיים שלי וטייץ שחור רגיל שמתי גם נעליי אצבע שחורות לקחתי תיק גדול ושמתי בו פיג'מה ירוקה ארוכה גופיה חולצת שיפון שחורה וג'ינס כחול כהה גבוהה שמתי גם נעלי סניקרס שחורות היססתי אל לקחת את תיק האיפור שלי ולבסוף החלטתי שיש ללירון מספיק איפור ואני ישתמש בשלה ייבשתי את השיער שלי ואספתי אותו לקוקו גבוהה ומתוח יצאתי לסלון "אני הולכת לישון אצל לירון" אמרתי לאבא שלי ולאחע שעדיין צפו במשחק המשעמם
"אוקיי" שמעתי הימהום מהספה
יצאתי מהבית הקור היכה בפניי חזרתי מהר לחדר שלי בעודי משאירה את התיק בחוץ לקחתי מעיל ואת האייפון שכרגיל שכחתי ויצאתי שוב מהבית זואי כבר חיכתה שם עם התיק לי הרכב שלה נכנסתי לאוטו "היי" אמרה לי זואי בעודה מחבקת אותי "היי" עניתי
היא התחילה ליסוע ולא הפסיקה לדבר אני הסתפקתי בהנהונים ובהמהומים לא מחייבים מקווה שאני קשורה לנושא השיחה שלה…
מחשבותיי כרגיל נדדו הרחק משם…

נהר נידח ביציאה מלונדון:
נקודת מבט כללית:
הוא החנה את המרצדס השחורה בעלת החלונות הכהים ויצא ממנה
הוא היה נראה בערך בשנות החמישים המוקדות שלו הוא לבש מכנס שחור וחולצה שחורה עיניו היי שחורות קפואות ואדישות לצווארו היתה שרשרת ארוכה גדולה שבקצה שלה היה תיליון של חצי לב אדום מלופף בנחש שחור גדול לתיליון הזו היתה רק משמעות אחת…
רוצח שכיר במשימה
הוא הסתכל מסביב האיזור היה שקט לחלוטין ואפל
לפתע מישהו הגיח מאחוריו וירה יריה מדויקת על ראשו הוא נפל אל הקרקע מדמם…
הוא ניגש לבדוק את הדופק ואחרי כמה שניות עזב את הגופה ונזדקף
הוא היה גבוה מאוד שרירי עיניו היו כחולות וחמות שיערו היה בלונדיני קצר ומבטו היא עדין ודאוג
הוא פתח את הדלת האחורית של המרצדס והוציא משם בחורה צעירה גבוהה ורטובה עד לשד עצמותיה היא היתה חסרת הכרה שיערה היה שטני גלי ורטוב לגמרי עיניה היו עצומות ולחייה היו אדומות בצורה לא רגילה היא היתה נראת קודחת מחום הוא הרים אותה בעדינות בזרועותיו והניח אותה על שפת הנהר נכנס אל תוך הרכב והוציא דף עט ואחרי כמה דקות של חיפושים מצא שמיכת צמר חומה הוא ישב ליד הגוף חסר ההכרה עטף אותה בשמיכה החמה והשעין את ראשה על בירכיו הוא כתב מיכתב ארוך והכניס אותו אל תוך כיס הג'ינסים של הנערה הוא לקח את האייפון מהכיס שלה וראה 37 שיחות שלא נענו הוא חייג למספר הראשון שראה "יסמין נמצאת מחוץ ללונדון בכביש הפונה לכיוון הים ליד הנהר" אמר במהירות בקול משונה וניתק
הוא נשק לנערה על מצחה הלוהט
התרומם וגרר את גופת הגבר המת אל עבר המכונית נכנס לתוכה ורגע לפני שעזב את המקום הביט שוב אל הנערה "להתראות ילדה שלי" לחש
הוא נסע במהירות מהמקום בעוד שרשרת ארוכה של חצי לב מלופף בנחש מתנופפת ברוח הקלה שחדרה מהחלון הפתוח…