(1D) נשבעתי שתמיד אוהב אותך פרק 5

נקודת המבט של אביה:
הבטתי על האייפון שלי שרטט כמה שניות בגלל הודעה שנשלחה מאמא שלי
"נסיכה שלי מתי את ויסמין חוזרות? אני רוצה להכין היום אוכל טעים תגידי לי אם בא לך משהו אוהבת הכי בעולם,אמא" קראתי בשקט מסתתרת מעיניו הבולשות של המורה
"מי זה?"שאל זאין ממולי
"אמא שלי שואלת מתי אני ויסמין נחזור" עניתי בעודי כותבת תשובה לאימי
"אנחנו בריתוק עוד 25 דקות זה יגמר תשאלי את יסמין מה בא לה לאכול כי היא במילא אוכלת גם את האוכל שלי…חחח לאב יו אמא"
"אז איפה אבשלך?" לחש לי זאין מביט עליי במבט המהפנט והמושלם שלו
"סתם עזוב עדיף לא לדבר על זה…סתם יכניס אותי לדיכאון" עניתי מתרווחת על משענת הכיסא
"מצטער לא התכוונתי" אמר במבט מתחרט
"זה בסדר לא יכלת לדעת…"אמרתי בעודי מביטה סביבי
כולם ישבו סביבנו בזוגות לוחשים אחד לשני וצוחקים בשקט
המורה הביט עלינו במבט מטומטם וכל שניה העיר לנו שנפסיק לדבר
הסתכלתי לכיוון של יסמין ולואי שניהם היו היחידים שלא דיברו בינהם וישבו רחוקים אחד מהשני
לואי הביט על התקרה במבט מהופנט על נקודה בלתי נראת ואילו יסמין התכתבה באייפון שלה…כנראה עם אמא שלי….
הסתכלתי לכיוון של נייל ואלה הם היו נראים הכי חמודים נייל טחן אוכל בכמויות אדירות ואלה צחקה ודיברה איתו
זאק הביט על יסמין במבט מקנא ועצוב ובכלל לא התייחס לעופרי שישבה מולו מדברת בטלפון בעצבים ובלחש כנראה זה האקס שלה דייויד שכל הזמן מתקשר אליה כדי שיחזרו….אבל לא מגיע לו שהיא תחזור אליו עופרי ילדה מדהימה לודייויד בגד בה שיתייבש לו מגיע לה הרבה יותר טוב מהדפוק הזה זה מה שהכי בטוח…
היא הביטה בי במבט נואש סימנתי לה בראש לא והיא הנהנה אליי…
"אז…מה את לומדת?"חדרה שאלתו של זאין אל מחשבותיי
"צרפתית כימיה היסטוריה מנהל עסקים ועוד כל מיני…"עניתי באדישות משחקת את עצמי קשה להשגה אפילו שבתוך תוכי ליבי רעד כששמעתי אל קולו העדין…
הוא בא לענות לי אבל לפתע שמענו צעקה מהכיוון של נייל ואלה
הטתי את ראשי במהירות לכיוון הקול נייל עמד שם וצרח אל תוך האייפון שלו "מה????"
לפתע הוא התחיל להשתעל כנראה הוא נבהל ממשהו והיה לו אוכל בפה כרגיל…
הוא נפל על הרצפה מנסה לשאוף קצת אויר כולנו רצנו לעברו המורה התחיל לדפוק לו על הגב ואלה התחילה לבכות…

נקודת המבט של נייל:
אויר אויר אויר
זה כל מה שחשבתי עליו לא הצלחתי לנשום
הרגשתי שמישהו הולם בי בעוצמה אדירה בגב
השתעלתי ו…סוף סוף אויר
נשמתי את האויר החמים לראותי הכואבות
חטפתי את האייפון מהרצפה ודיברתי על לילי מתעלם מכל הסובבים אותי
"את יודעת איםה הבית שלי?"שאלתי אותה בקול צרוד משיעול
"נייל אתה בסדר?!שמעתי אותך נחנק עכשיו כמעט מתתי מפחד…וכן אני עכשיו בדרך לשם…"היא אמרה בבהלה
"למה לא הודעת לי שאת באה?! טוב נדבר על זה כבר אח"כ המפתח מתחת לשטיח" אמרתי במהירות וניתקתי
הארי וליאם עזרו לי לקום
כולם היו מסביבי
"אתה בסדר?"שאל המורה עם קמצוץ אנושיות בקולו
"כן…אבל אני חייב שוקולד"אמרתי בקול אומלל
"גם אני…טוב הריתוק נגמר עכשיו…אתם יכולים ללכת"הוא אמר בחולשה
כנראה הוא נבהל ממני
מטולה מעכשיו אני יעשה את זה כל הזמן אם זה עוזר לסיום ריתוקים….
ראיתי את אלה מוחה דמעות אחרונות מפניה החיורות והיפות
התרוממתי מהכסא וכולם הלכו לאסוף את החפצים שלהם
פתאום אלה קפצה עליי בחיבוק חזק
"חשבתי שאתה מת ידפוק"אמרה לי בשמחה
"חחח את תדאגי חמודה אני חיי לגמרי ורעב….בא לך ליפול עליו על לאפה ושווארמה?"שאתתי בתקווה היא ממש מוצאת חן בעיני יש לה קסם מיוחד…
"ברור יאללה הולכים"היא אמרה מרפה ממני ואוספת את התיק הכחול שלה

נקודת המבט של זאין:
כמה ששמחתי שהריתוק נגמר רציתי שהוא ימשיך
אביה היא ילדה ממש ממש מקסימה אני חושב שאני מתחיל לחבב אותה
אבל היא נראת לי קשוחה כזאת…
"אביה"רדפתי אחריה אל עבר היציאה שאליה פסעה במהירות
"מה?" היא הסתובבה
"רוצה לצאת איתי היום לבר?" שאלתי בקול מהסס
"אממ…אני לא יכולה היום…פעם אחרת"היא אמרה ונבלעה ביציאה
הרגשתי אכזבה אדירה שוטפת את כולי
היא לא רוצה

נקודת המבט של לירון:
אני וזואי יצאנו מפתח בית הספר אל עבר המכונית הלבנה שלי שחנתה בקצה הרחוק של החנייה
"הם חמודים…הוואן דיירקשן האלו" שמעתי את זואי אומרת לי
"כן,ממש חמודים…לא ידעתי שהסנובים האלו לומדים בבצפר" עניתי בכעס
"חחח גם אני לא…תמיד יש הפתעות" התעלמה זואי מהקול הציני שלי…
נכנסנו למכונית הפעלתי את המנוע והדלקתי את השיר red של טיילור סוויפט על שיא הווליום
"באה אליי לאכול?אמא שלי הכינה מוקפץ היום" היא צעקה מנסה להתגבר על רעש המוזיקה הרועשת
"כן…"צעקתי לה בחזרה
אני אוהבת להיות אצל זואי היא ילדה מאושרת וזורמת הכל אצלה חלק…
וגם האוכל של אמא שלה טעים…

נקודת המבט של יסמין:
אני ואביה נכנסנו אל הרכב
אני ינהג היום…"איך היה בריתוק?" שאלתי את אביה שישבה שקטנה אחרי כמה דקות נסיעה
"נחמד…זאין הזמין אותי לצאת…סירבתי כמובן" היא ענתה באדישות
"חחחח תמיד תשחקי אותה הילדה הקשה להשגה?"שאלי בצחוק
"את מכירה אותי יותר טוב מכולם את יודעת שאני תמיד ימשיך את המנהגים המשונים שלי…"היא ענתה לי מחייכת
"אצ יודעת שאני מתה עלייך נכון?"היא שאלה אותי
"ברור…אני יותר" אמרתי מחייכת אבל בוכה מבפנים
אני חייבת ללכת לשם היום
"אביה אני מורידה אותך בבית ולוקחת את האוטו איתי טוב?" שאלתי בתקווה פליז שהיא לא צכה ללכת היום לאנשהו
"אין בעיה…לאן את הולכת?"שאלה בסקרנות
לא עניתי
לא רציתי שהיא תדע את זה
כעבור דקה הגענו אל פתח הבית של אביה
הוא תמיד יהיה הבית של אביה
לא שלי
"טוב חיימשלי אני נכנסת…בא לך שאמא תכין משו מסויים לאכול?"היא שאלה אותי מחייכת
"לא עזבי לא בא לי לאכול" עניתי ידעתי שהיא מופתעת…
היא פסעה אל עבר הבית בעודה מנופפת לי לשלום ומביטה עליי במבט חשוד והמום
התעלמתי ויצאתי בשעתה מהחניה אל עבר הכביש הראשי
כעבור חצי שעה של נסיענ עצרתי את הרכב וירדתי ממנו
הבטתי סביבי הכל היה שקט ושומם
התחלתי לפסוע אל עבר הכניסה הגבוהה של בית הקברות השקט המלא באבנים ומצבות גדולות שותקות ושוממות…