(1D) האהבה הכי גדולה ואמיתית במקום הכי שחור פרק 19

כעבור חודש:
לונדון
נקודת המבט של לואי:
עבר כבר חודש מי יאמין? אבל הכאב לא פחת ולא נחלש אותו כאב נורא וצורב עדיין עמוק בליבי
אני רוצה שוב לפגוש את דניאל רק להגיד לה כמה שאני אוהב אותה ושלא הצלחתי לשכוח ממנה אפילו לא לדקה אחת בכל החודש הנורא שעבר עלינו..
אחריי השיחה איתן בבית החולים הקול של סתיו עדיין מהדהד לי בראש
"אנחנו לא רוצות יותר קשר איתכם" איך זה יכול להיות?!
כל הזמן הזה הן פשוט שיקרו לנו??
לאחר שהארי השתחרר מבית החולים נהיינו הלהקה הכי מפורסמת בעולם בגלל החטיפה לא היה מי שלא שמע עלינו יש לנו מליארדיי מעריצות בעולם וההצלחה רודפת אחרינו
אחריי שחזרנו מישראל רצינו בהתחלה לפרק את הלהקה לא היה לנו חשק לכלום אבל אז הבנו שמה שיוציא אותנו מהחור השחור ההוא זה רק המוזיקה שעושה לנו טוב וגומת לאחרים שמחה…
עכשיו חודש אחרי אנחנו מנסים לאסוף את השברים ולהמשיך הלאה אחרי שניסינו הכל כדי למצוא את הבנות אבל הן פשוט נעלמו אחרי מאמצים מרובים מישו אמר לנו שהן טסו לשיקגו אני לא יודע אם זה נכון אבל זה כל מה שיש עליהן..
עכשיו אנחנו פשוט רוצים לשכוח אותן..
אנחנו שוב בבית האהוב ביחד עם האנשים שחשובים לנו
הארי עדיין לא התאושש לגמרי מהפציעה הנוראה ההיא ולכולנו יש סיוטים בלילה מהשבי הנורא ההוא
כולנו מאשימים את החטיפה שלנו בכל הכאב אבל אני יודע עמוק בלב שרק הבנות האלו שנטשו אותנו לבד כשכל כך היינו צריכים אותן הן אלו שגורמות לנו לכל הסיוטים והכאב הנורא…
אנחנו חייבים להמשיך הלאה חייבים………
נקודת המבט של זאין:
יום שבת… כולנו רבצנו על הספה בסלון בוהים בטלויזייה בשיעמום..
השעה כבר 4 בצהריים ואפילו לא אכלנו ארוחת בוקר
"אתם יודעים מה השעה?" שאלתי את כולם
כל המבטים הוסבו אוטומטית לשעון ואז נייל קפץ בבהלה
"השעה ארבע?ארבע?" הוא שאל בהיסטריה
"כן מה הבעיה?" שאל אותו לואי בשלווה
"השעה ארבע ולא אכלתי ארוחת בוקר אפילו" הוא צרח
כולנו נזכרנו שאנחנו רעבים וגררנו את עצמנו למטבח
התחלנו לפתוח ארונות הכל היה ריק
"אנחנו חייבים לצאת מהבועה שלנו וללכת לעשות משו!!!!!!!"אמרתי בתקיפות
"עכשיו הולכים לעשות קניות של בגדים אוכל נעליים ה כ ל האנחנו לא יכולים להמשיך ככה בגלל כמה בנות ששמו עלינו פס ועזבו אותנו" אמרתי בכאב
"אני מסכים" ענה נייל ראשון
"גם אני" אמרו כל השאר במקהלה
"יופי עכשיו יוצאים" אמר לואי והלך להביא את הג'יפ המשוריין והגדול
נסענו לקניון קנינו בגדים ושטויות והשתוללנו היינו עם מעריצות הצטלמנו והרגשו סוף סוף טוב
אחרי זה הלכנו לסופר וקנינו מלא אוכל
השעה היתה כבר 9 בערב פתאום ראיתי בצד מועדון
לואי עצר את הג'יפ וכולנו נכנסנו
התחלתי לשתות ראיתי שכולם גם
אחרי חצי שעה יצאנו משם מסטולים לגמרי
לואי לא היה יכול לנהוג ככה ואני שלא שתיתי כמוהו החלטתי לנהוג ישר שהתיישבתי מאחורי ההגה הרגשתי שזו טעות אבל לא היה אכפת לי
התחלתי לנסוע לכיוון הבית אבל אז התחלתי לראות את הכביש זז הכל התערבב לי ונלחמתי עם העפעפיים שלי שלא יסגרו אבל לא הצלחתי…
הדבר האחרון שאני זוכר זה את ליאם לידי צורח לי לעצור ורכב קטן שאני מתנגש בו והוא עף כמה מטרים ומתהפך לתוך התהום הפעורה ליד….
ואחרי זה הכל היה חשוך
רק צרחות נשמעו
צרחות של מי שהרגע הרגתי……..