תקענו באמצע שום מקום:פרק 10-עם וואן דירקשן

~נקודת מבט קורל~
זאיין התקרב אלי..קצת יותר מידי,התרחקתי קצת אבל לא היה כלכך לאן,
"זאיין"מילמלתי ניסתי להגיד לו שלא ישכח שיש לי חבר ובמיקרה הוא אחד מהחברים הכי טובים שלו…אבל כבר הרגשתי את השפתיים הרכות שלו על שלי..
היד שלו לתפה את הפנים שלי,והוא מנשק מדהים…אבל ליאן והוא ביחד…אסור לי לעשות לה את זה!
התנתקתי ממנו במהרה כשהוא מנסה להמשיך טת הנשיקה…
"אם שחכת ישלי חבר ובנוסף ליטן היא החברה הכי טובה והיחידה שלי אז אל תעשה את זה שוב…"אמרתי והסתכלתי לכל מקום רק לא עליו.
"אבל אני רוצה אותך"הוא אמר ושם את האצבע שלו מתחת לסנטר שלי וגורם לי להסתכל עליו…
"דיי כבר זאיין זה לא מתאים וזהו"אמרתי בעצבים והעפתי לו את היד
"טוב,אני מבין אותך…שנשכח מה שקרה פה?"אמר והנהנתי להסכמה למרות שאני לא ישליח לשכוח את זה בחיים..את המגע של השפתיים שלו,לא קורל!אסור לך לחשוב על זה יותר!#@
~נקודת מבט זאיין~
אוףף,רק לי זה יכול לקרות…שעד שאני מתאהב במישהי היא אם מישהוא אחר ובמיקרה אני וחברה שלה בקטע..אני לא בטח מה אנחנו בידיוק.
אחרי הנשיקה הצעתי לה שנשכח מה שקרה פה…אבל טני לא בטוח שאני יצליח לשכוח את השפתיים הרכות שלה,אני יודע שאני יתחיל להשוות בינה לבין ליאן…אוף למה עשיתי את זה בכלל!
הייתה שתיקה מביכה,שלא אהבתי אותה בכלל…
לפתע הרגשתי שאני נירדם ונופל אחורה אבל מהר היתעעוררתי…
"זאיין אתה בסדר?"שאלה אותי כשהיא מחזיקה בי שלא אפול…
"כן רק קצת עייף"עניתי משפשף את עיני אבל העייפות גוברת עלי בכל רגע ורגע…
"תישן עכשיו אתה עלי…אתה תיפול ככה"היא אמרה בקול רך וכך עשיתי..שמתי את ראשי על כתפה ונירדמתי…
~נקודת מבט נייל~
"נייל תישב כבר אתה הולך בסיבובים כבר שעתיים"צעק עלי הארי "לא רוצה,אני חייב לחפש אותם!"אמרתי בלחץ הולך בסיבובים
"אני מבין אותך אבל אי אפשר לצאת מפה עד שלא תיגמר הסערה הזאתי…תירגע"אמר לי ליאם
"אני לא יכול…"צעקתי…אני לא יכול להיות רגוע עכשיו!
"אוקי…אולי כך תרזה ככה"גיחך עלי לואי…
"מצחיק מאוד לואי…."אמרתי מגלגל עיניים וממשיך ללכת בסיבובים.
"בואוו הביאו אוכל"צעקו סאי,טום ואביה…
"ישש"שמחה ענבר
"אוכל!"קפצה נוי
"סופסוף"שמחו כולם חוץ מליאן
"אני לא רעב תואכלו אתם"אמרתי והם הסתכלו עלי ככהo_O…
"מה נייל יש לך חום?"שאל לואי מניח ידו על מצחי
"לא…הוא חולה אהבה לואי"הסביר ליאם ללואי…
"וליאן גם הצתרפה למחלה!"אמרה ענבר מגחחת…
הם הלכו לאכול ואני,לראשונה בחיי לא יכולתי לראות אוכל!
הגשם המשיך לרדת בכמויות ואני ישבתי וחשבתי…ובסופו של דבר גם נירדמתי.
-בוקר-
"ניייל"צעק לי מישהוא באוזן,הסתכלתי עליו זה היה לואי,אז פשוט עצמתי את עיני חזרה וישנתי שוב…
"נייל,נייל,נייל,נייל"הוא צעק בלי הפסקה
"מה??"התעצבנתי
"קום,קום,קום,קום,קום…"הוא צעק לי לתוך האוזן
"מה מה?אתם לא יכולים לראות מישהוא יושן?"שאלתי מתהפך ע הבטן ומתכרבל בידי..
"הסערה הפסיקה ובאו צוות הצלה"הוא אמר וישר קפצתי
"מה?מי?מתי?איך?"שאלתי במהירות
"כן,כן..באו צוות הצלה ליפני שעה..עכשיו מחפשים את זאיין וקורל…הם באו בגלל שהם חיפשו אותנו.."הוא ענה על כל שאלותי
"בוא נילך איתם!"אמרתי רץ למחוץ לאוהל אבל לואי תפס ביד שלי
"אי אפשר..הכל מוצף ומלא בביצות עכשיו"אמר לי לואי כשהוא לא עוזב את ידי
"אניי לא יכול לשבת ולא לעשות כלום כשקורל שם לבד"אמרתי
"אין ברירה…זה מסוכן מידי ואפילו בילתי אפשר"הזהיר אותי לואי…
"יפהשלי"לואי אמר לאלה שבידיוק באה וחיבקה אותו…
"איזההה כיף,הביתה"פתאום נכנס לאוהל כשהוא עושה לענבר שק קמח…
"כן…רק חבל שקורל וזאיין לא כאן כדי שהיה מושלם"נכנסה ליאן לאוהל עצובה
"היה בסדר"חיבקה אותה אלה…
"טוב עכשיו שאנחנו יותר רגועים נאכל?כי אתמול לא אכלתי כלום מלחץ"אמרתי וכולם הינהנו…
אכלו מהאוכל של הצוענים ואני אכלתי מלא!
"שממן"גיחחה עלי נוי
"אני לא שמן אני בעל טיאבון בריא"עניתי בקול של ילד
"לאיזה ארץ אתם טסים מפה?"שאלה ענבר
"לא יודעים,כניראה לונדון למה?"ענה לה הארי ונתן לה נשיקה בלחי…
"כי מפה אנחנו הולכות לנויורק…כאילו אני,נוי וענבר"אמרה לו אלה
"מה??אתן לא תישארו לבד בנויורק…תעברו ללונדון"הציע הארי
"טוב ניראה"אמרה ונשקה להארי נשיקה מהירה בשפתיים..
-כעבור 7 שעות-
עברו שבע שעות וכבר היה נימאס לדאוג ואז ניכנס מישהוא עם כתוביות של אס-או-אס על החולצה…
"אני צריך אחד ממכם"אמר איש ההצלה
"אני ילך"אמר ליאם והלך איתו…
כשהוא חזר הוא היה עם פרצוך מוזר…
"מה קרה??"שאל לואי את ליאם….
ההמשך יבוא!…