תקועים במקום הכי לא צפוי (52)

~מנקודת מבטה של אביה~
ישבתי בשקט על המיטה הזוגית שלי, על המצעים הרכים והלבנים, מביטה בארון החום מעץ מלא, בשולחן הכתיבה שתואם לו ובחלון הפתוח לרווחה, כשרוח קרירה מסתננת לחדר. הווילון האדום השקוף למחצה התנופף בשליטתה של הרוח, מראה שגרם לי לשקוע בו לזמן מה. חשבתי על היום, זאין לוקח אותי לדייט היום. חיוך קטן ומבויש עיטר את פניי ברגע שנזכרתי בו, בשערו השחור שגורם רק לרצות להעביר בו יד, בעיניו החומות ירוקות שניתן לשקוע בהן, בשפתיים המלאות, בתווי הפנים הגבריים אך ילדותיים. קמתי בקלילות מהמיטה,הולכת אל עבר הארון ופותחת אותו, מביטה בערמות הבגדים שהיו מונחות במדפים, או על הקולבים הכסופים. זה דייט ראשון, אנחנו כבר שבוע סוג של זוג, למרות שאף אחד לא יודע. כך העדפתי, להסתיר את זה בינתיים, לתת לעניין בין זואי לזאין כביכול להישכח. בכל מקרה, זאין ביקש ממני לא ללבוש משהו שלא יהיה לי נוח, אז למרות הרצון שלי אני לא אלבש שמלה היום. הוצאתי מהארון ג'ינס קצר ובהיר ובחנתי אותו, הנחתי אותו על מיטתי ופניתי בחזרה אל הארון. הוצאתי חולצה לבנה רופפת, ששרווליה מגיעים עד למרפק וכתוביות שחורות מעטרות אותה. התלבטתי עוד קצת והבטתי שוב בארון, גי'נס כהה תפס את מבטי, הוצאתי אותו- ג'ינס ארוך וצמוד, קרעים דקים לכל אורך הרגליים. התלבטתי בינו לבין הג'ינס הקצר, מעבירה מבטים בחולצה הלבנה, כאילו היא תיתן לי את התשובה לה אני זקוקה.
החלטתי בסוף על הג'ינס הארוך, הוצאתי בגדים תחתונים מהמגירה בתחתית הארון וניגשתי למקלחת כשהסט בידיי. הורדתי את הבגדים שלבשתי, והנחתי אותם בסל הכביסה השחור שעמד באחת מפינות חדר המקלחת. נכנסתי בזהירות לאמבטיה, מושכת את הווילון המשובץ כחול לבן. זרם המים נשמע וכעבור כשנייה נחתה עליי מכת קור שנגרמה מהמים שניתזו על גופי. המים התחממו יותר ויותר עד שיכולתי להרגיש את הצמרמורות הנעימות והחמימות שהתפשטו בי. התענגתי על החום של המים בניגוד לקור השורר בלונדון בזמן זה של השנה.
יצאתי כעבור כחצי שעה מהמקלחת, עוטפת את עצמי בחלוק הסגול, ומנגבת את שיערי הרטוב במגבת הלבנה. לבשתי לרגליי את המכנסיים, נאבקת קצת בשל הקרעים, לאחר מכן לבשתי את החולצה הלבנה וסידרתי אותה מעט, יצאתי אל החדר כשהמגבת הלבנה לראשי.
ניגשתי אל שולחן האיפור בצבע שמנת, מעליו הייתי תלויה מראה יחסית גדולה, עליו היו מונחים בקבוקי בשמים בכל מיני ריחות, כמה סוגים של ליפסטיק, כמה צבעים של אודם, תכשירים לפנים, צלליות למיניהן, כמה צבעי סומק עדינים ועוד שלל סוגי איפור שונים. לקחתי את מייבש השיער וחיברתי אותו לחשמל, הרגשתי את משב הרוח החמימה שיצאה ממנו הרגע שהפעלתי אותו, שיערי השחור והחלק התנופף לכל הכיוונים.
סירקתי בעדינות את שיערי, מתירה את הקשרים היחידים, ומניחה אותו להשתחרר על כתפיי. לקחתי אודם אדום לא בולט מדי, מרחתי אותו בעדינות על שפתיי, שמתי קצת צללית עדינה וגם מסקרה כחולה כהה.
.
-אני למטה ♥- זאין שלח לי בזמן שישבתי על הספה בציפייה, משחקת עם אצבעותיי הארוכות בעצבנות ומביטה בשעון כל חמש דקות. קפצתי בהתרגשות מהספה, לקחתי איתי את התיק השחור והקטן, בו היה פלאפון, מראה קטנה, קצת איםור למקרה שאצטרך, חבילת מסטיקים ומפתח לדירה שלי. נעלתי את דלת הדירה בשני סיבובי מפתח מהירים, ירדתי במדרגות הבניין במהירות ובקלילות, כשרק קול צעדיי נשמע בחדר המדרגות. יצאתי מהבניין כשסערת רגשות היכתה בי, לאן הוא עומד לקחת אותי? האם הקשר הזה יחזיק? חיפשתי את מכוניתו עם עיניי החומות.
המכונית שלו חנתה כמה מטרים לפני הבניין בו גרתי, החלונות האטומים מבחוץ היו סגורים כך שלא יכולתי לראותו.
התקדמתי בצעדים איטיים ומהססים לעברו, מביטה בחשש הצידה שמא מישהו יבחין בי. לא יודעת ממה כל כך חששתי, אבל תחושה רעה לא עזבה את מחשבותיי.
דפקתי קלות על החלון שכביכול היה אמור להיות בצד הנהג, הוא נפתח לחריץ קטן שאפשר לי להביט פנימה, ריחו המוכר של זאין גישש את דרכו לאפי. "כנסי" שמעתי את קולו, הקול שהעביר בי צמרמורות בכל פעם ששמעתי אותו, הקול שכל כך השתוקקתי לשמוע בכל היום הזה.
עקפתי את המכונית ופתחתי את הדלת בהנפת יד קלה, התיישבתי על מושב הנוסע וסגרתי אחריי את הדלת בעדינות. "שלום לך" אמר זאין והתקרב להעניק לי נשיקה קצרה על הלחי, "היי" אמרתי בביישנות, מתענגת על הרגשות שהנשיקה העבירה בי.
"לאן אנחנו נוסעים?" שאלתי בציפייה, מביטה בזאין בעיניי עגל מתחננות, "אל תעשי לי את הפרצוף הזה, זו הפתעה" הוא צחקק והתניע את המכונית. "אוף איתך" נאנחתי בפרצוף כועס במקצת, הוא רק חייך והביט בי "מה?" שאלתי ונעצתי בו את עיניי. "את כל כך חמודה כשאת כועסת" גיחך וחזר להביט על הכביש, ליבי הלם בחזי, למה הוא גורם לי להרגשה כזו בכל פעם?

~מנקודת מבטו של זאין~
אני מוכן להודות בלב שלם שהתאהבתי. פשוט כך, התאהבתי. אמנם זה קרה מהר אבל למה להתכחש לרגשות? מניסיוני בחיים אני יודע איך זה להתאהב, והפעם- זה מרגיש לי הכי נכון שיש. סוף סוף יש לנו זמן רק לעצמנו, רק השתוקקתי להיות איתה לבד. לראות אותה, להרגיש אותה, לשמוע את קולה הממכר. אני לא יכול לתאר את הרגשות שעוברות בכל פעם שאני רק נזכר בה, זה כל כך אמיתי וטהור ואין טעם להתכחש לכך. לא משנה מה היא תלבש, אפילו סחבות! בעיניי היא תהיה הנערה הכי יפה שפגשתי מימיי. זה לא רק היופי החיצוני, זה גם היופי הפנימי שבה, ההילה שעוטפת אותה על הזמן, הילה שכנראה רק אני רואה. אם הייתי צריך להשוות אותה למשהו, הדבר הראשון שעולה לי בראש זה מלאך. פשוטו כמשמעו- מלאך. העיניים החומות והעמוקות שלה, שיערה השחור והמושלם שקצותיו מעטרים את צורת פניה, שפתיה המלאות והורודות שרק גורמות לי לרצות להצמיד אותן לשלי ותווי הפנים המושלמים שלה. בעיניי, היא המלאך הכי יפה שקיים עלי האדמות.
"תחגרי" חייכתי אליה, מביט בה מושכת את החגורה השחורה ומצמידה אותה לגופה, כך עשיתי גם אני ויצאנו לדרך בשאגת מנוע שקטה.