תקועים במקום הכי לא צפוי…(44) עצוב :'(

~מנקודת מבטו של זאין~
"היי" אביה אמרה כשהיא נכנסה לחדר שלנו, "היי!" מייגן הלכה לחבק אותה "היי" אמרתי והיא התיישבה ליד מייגן. הן די הספיקו להתחבר בשלושה ימים האלו, מאז שהבנות עזבו. עדיין לא דיברתי עם זואי מאז… למרות שהייתי שמח. "למה הדיכאון?" שאלה אביה, "נכון? הם ככה מאז אתמול-" אמר מייגן ונקטעה על ידי אביה "חכמה! אתמול הבנות עזבו" אמרה אביה. "אההה בגלל זה?" שאלה מייגן, לא הרגשתי צורך לענות אז פשוט הבטתי בהן. "טוב… שנצא היום?" מייגן שאלה את אביה שענתה לחיוב, "אני לא שואלת אותכם אתם באים" הוסיפה ופנתה אלינו. "לאן?" נייל התעורר סוף סוף, "אני לא ממש יודעת" מייגן הרהרה… "אולי להחלקה על הקרח?" שאלה אביה (השארה מיובלוש ^-^). "כןכןכן!" אמרה מייגן ומחאה כפיים בהתרגשות, "יאללה לכו להתארגן!" היא אמרה בעודה יוצאת מהחדר שלנו. "אתם באים נכון?" שאלה אביה והצביעה על שנינו, "כן ברור" אמרתי והלכתי להתארגן על בגדים. שמעתי צעדים וניחשתי שזה נייל, "זאין?" לואי נכנס לחדר, "אתם יוצאים להחלקה על הקרח?" שאל, "כן אתה גם בא" אמרתי והוא הנהן ויצא.
.
"זאין!" שמעתי את אביה, לואי מייגן ליאם נייל והארי כבר נכנסו ואביה הסתבכה עם הנעליים. "אתה יכול לעזור לי?" שאלה כשהתקרבתי אליה, "כן בטח" אמרתי והתכופפתי לסדר לה את הנעליים. "תודה" היא חייכה חיוך יפה, חייכתי חזרה. שלחתי יד לעזור לה לקום והיא נעמדה, "אוקיי" היא אמרה וניסתה ליצור סוג של שיווי משקל. היא ניסתה ללכת ומעדה עליי, היינו במרחק של פחות מסנטימטר אחד מהשני.
.
נישקתי אותה ממש בטעות! אני לא מאמין! אני כזה אידיוט! זה היה ממש בטעות…זאת נחשבת בגידה? הרי לא הרגשתי כלום בנשיקה… או שאולי כן? אני כל כך מקווה שהיא תסלח לי!
או שאולי עדיף לא להגיד לה? אני כל מטומטם! אני לא מאמין…..
זה לא היה צריך לקרות, שנינו מרגישים נורא עם זה גם ככה! עכשיו המצב מביך גם ביני לבין אביה… מה אני אמור לעשות עם זה?
אני לא מאמין שנישקתי את אביה!
~מנקודת מבטה של זואי~
'נו את באה? רייצ'ל נורא מתגעגעת וג'יין כבר פה!' שלחתי לנורה, הבטתי ברייצ'ל מחיוכת, מדברת עם חברות שלה. כמה שאני אתגעגע אליה!
אז כן, היום יום הולדת לרייצ'ל ואנחנו חוגגים לה בבית ולאחר מכן, במסעדה.
חוץ מחברותיה של רייצ'ל, היא ביקשה להזמין גם את נורה וג'יין, בטענה שהתגעגעה גם אליהן.
הודעה התקבלה מנורה, 'כן אני כבר יוצאת!' היא שלחה כעבור מספר דקות.
"זואי, ג'יין" אמרה רייצ'ל ועזבה לרגע את חברותיה, "תאכלו, אנחנו לא נצליח לגמור את זה לבד" היא צחקה ואני וג'יין ניגשנו לשולחן הכיבוד. מעניין מה הבנים עושים עכשיו? או מייגן? או אביה? לא דיברתי איתם מאז… אני די מתחילה להתגעגע.

~מנקודת מבטה של נורה~
אני חייבת להגיע הכי מהר שאני יכולה! הבטחתי. אני חייבת להגיע לשם מהר. אילולא אבא שלי הייתי יוצאת מוקדם יותר.. אבל אי אפשר להאשים אותו אני התגעגעתי אל ההורים שלי באותה מידה שהם אליי. החלפתי נתיב והתקרבתי לרמזור, למה הכל כל כך מטושטש???? הגשם המקולל הזה.
ומה זה האורות האלה?? רגע.. משאית???? לא. לא. פשוט לא.
"לאלאלאלאלא" צעקתי, זה היה הדבר האחרון.
הבזק אור לבן,
זהו.
~מנקודת מבטו של לואי~
הטלפון צלצל לאחר שחזרנו מההחלקה על הקרח- השעה הייתה 23:00 בערך… "לואי תענה" הארי צעק. ניגשתי לטלפון, "הלו?" שאלתי, "ל…לואי" זואי בכתה, שמעתי צרחות ועוד קולות בכי וליבי החל לדפוק מהר. "זואי?? מה קרה??" שאלתי וקולי נסדק, רק קול הבכי שלה נשמע וכמה נשימות עמוקות, "אנחנו חוזרות מחר יש שינוי בתכנית" היא אמרה וניתקה במהירות.
מה לעזאזל אני אמור לחשוב עכשיו???? ניסיתי להתקשר שוב אבל אין מענה, "הארי!" קראתי לו וגם נייל בא אחריו, "מה?" הארי שאל. סיפרתי להם על השיחה המוזרה עם זואי.. העיניים של נייל נפערו "מה אם קרה משהו??" הוא שאל לחוץ, "אין לי מושג" אמר הארי והרהר במשהו.
.

"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" גרוני שרף, העיניים שלי נהיו אדומות תוך שניות, כולם בכו.
לאאאלאלאאאאאא זה לא קורה!!! סיוט!! שמישהו יעיר אותי!!!! אני לא מאמין, זה פשוט לא קרה.
"לאאאאאא תגידו לי שזה לא נכון!!!!" צעקתי והתחלתי לשבור דברים, להעיף הכל, זואי התפרקה על הרצפה בזמן שאביה, שלא הספיקה ממש להכיר את נורה, מנסה לנחם אותה.
ישבנו בסלון, כשג'יין-היחידה שהצליחה איכשהו לדבר- ספרה לנו פניה אדומות ונפוחות מבכי. התגובה הראשונה שלי הייתה שוק- פשוט שוק. לא קלטתי בכלל. מייגן הראשונה שעשתה משהו, פשוט נפלה לזרועותיו של ליאם והתחילה למרר בבכי. רצתי לשירותים והסתגרתי שם בערך שעה, אפילו לא מצליח לחשוב כרגיל. רק אחרי שיצאתי משם הדמעות הגיעו.
נייל ניגש לחבק אותי ודחפתי אותו, אני לא יודע אם הוא נעלב אבל כרגע, לא אכפת לי.
רצתי מהחדר ויצאתי החוצה, שמעתי את זאין בעקבותיי אבל לא ממש היה לי אכפת. פשוט רצתי!
מתישהו התפרקתי לגמרי ונשענתי על קיר המסדרון, בוכה כמו שלא בכיתי בחיים.
לא מעניין אותי מכלום.
תחזירו לי אותה!
"זה…..לא…. קורה" אמרתי ולא ראיתי כלום מרוב הדמעות, הכל היה מטושטש. דמות מתקרבת.
לא מעניין אותי.
תחזירו לי אותה עכשיו!! תחזירו לי את נורה!!