תקועים במקום הכי לא צפוי 38+39

החלטתי לעשות מרתון שיזרז את העניינים, מחר אני גומרת את הסיפור הזה :) מקווה לפחות
פרק 38+39
~מנקודת מבטה של זואי~
הארי נרדם על מיטתה של נורה, הוא נראה כמו מלאך שהוא ישן, התלתלים שלו, האף השפת.. מה?? לא אסור לי לחשוב ככה! מה קורה לי לעזאזל? "זואי הכל בסדר?" זאין שאל והסיח את דעתי. הסתובבתי אליו והפנים המושלמות שלו נגלו לעיניי, נשקתי לו על שפתיו "ברור" צחקקתי. נייל נכנס לחדר קצת מובך ומיד אחריו ג'יין, עם מבט מבולבל על פניה. "אוהוו!" איפה הייתם?" התחיל לואי לחקור את שניהם, "נייל היה צריך עזרה במשהו" ג'יין גלגלה את עיניה, ידעתי שהיא משקרת אני מכירה אותה יותר מדי זמן.
"יאללה חבר'ה להתפנות! אנחנו צריכות את שנת היופי שלנו" נורה אמרה לכולם, "רגע איפה את תשני?" שאל לואי וחייך חצי חיוך. "אה…אני אעיר את האז" היא חייכה חיוך מתנצל ופנתה להעיר אותו, "לא!" עצרתי אותה, בשבילה ואולי גם בשבילי. "חבל… לכי לישון עם לואי ניפגש בארוחת הבוקר" חייכתי חיוך עקום. היא חייכה אליי ולקחה פיג'מה מהארון שלה, נישקתי את זאין "לילה טוב" אמרתי לכולם. "לילה טוב!" אמרו ג'יין ומייגן, "גוד נייל" נורה ענתה, "לילה טוב…" זאין וליאם ענו ולואי ונייל נופפו לשלום. הם סגרו את הדלת. "ג'יין, שפכי עכשיו" אמרתי והבטתי בג'יין שפערה את עיניה, מייגן נעמדה לצידי ושילבה את ידיה. הארי מלמל משהו והתהפך במיטתה של נורה, גלגלתי עיניים וגיחכתי. "אוקיי…." ג'יין אמרה והתחילה לשפוף בפנינו את כל הסיפור לפרטים הכי קטנים. "אבל את אוהבת אותו… זאת אומרת.. את אוהבת אותו נכון?" מייגן שאלה, "מה.. אני..מה?.. לא…אולי… כן" היא גמגמה ולאחר מכן נאנחה. "ג'יין שלי מאוהבת!!" צעקתי ואז סתמתי את פי כי נזכרתי שהארי ישן. היא חייכה חיוך מובך, "טוב נטפל בזה מחר… עכשיו נלך לישון" מייגן סיכמה, הנהנו ולבשתי את הפיג'מה שלי. נשכבתי על המיטה הנוחה ועצמתי את עיניי.

התעוררתי לשמע קולות, פקחתי מעט את עיניי, הקולות נשמעו מהמטבחון הקטן בחדר.
התקדמתי לשם, עטופה בשמיכה שלי, צעדים שקטים שכמעט לא נשמעו, הקולות- מקרר נפתח ונסגר, ארון, צלחת. הצצתי לכניסה וראיתי את הארי, לבוש בבוקסר בלבד, אוכל קורנפלקס, ב…. 3:27 בלילה? "מה..? מה?" שאלתי נכנסת למטבח "היי?" הוא שאל מחייך, "היי? הארי עכשיו 3 וחצי בלילה, למה אתה אוכל עכשיו?" שאלתי והתיישבתי לידו בשולחן. "הייתי רעב… רוצה גם?" שאל וקצת חלב נשפך לו על הסנטר, "טיפש, אתה מתנהג כמו ילד קטן" אמרתי לוקחת מפית ומנקה לו את הסנטר. אצבעותיי רפרפו על שפתיו, ומבטו נח על שלי. כמה שרציתי לנשק את השפתיים האלה באותו הרגע! הבטתי בעיניו הירוקות והוא הביט בשלי. "אני חושבת שאלך לישון" חייכתי, "לילה טוב" יצאתי מהמטבח "לילה טוב.." הארי מלמל. נשכבתי על המיטה, מהרהרת ברגשות שיש לי כלפיי הארי. הרגשתי חמימות בכל הגוף, מה עם זאין? הוא בן אדם מדהים. אני לא יכולה לחשוב ככה על הארי כשאני עם זאין.
אבל אולי אני באמת…
במחשבות האלה נרדמתי.
"היי ישנונית תתעורי!" הרגתי מישהו מנער אותי, פקחתי את עיניי וראיתי את הארי, לבוש בחולצת טריקו כחולה פשוטה, ג'ינס כהה ויחסית צמוד וכובע גרב אפור. "מה? מה אתה עושה פה?" שאלתי ומתחתי את ידיי, "אמרו לי להעיר אותך.." נאנח וחייך חיוך שחשף גומה מושלמת. "אוקיי, תודה" חייכתי חיוך מתוק וניגשתי לארון הבגדים, בחרתי בגדים וניגשתי למקלחת להחליף אותם. יצאתי והארי כבר לא היה שם.

"אני יוצאת קצת" הודעתי לכולם, "לבוא איתך?" זאין שאל וכרך את ידיו סביב כתפיי, "לא, זה בסדר" נישקתי אותו בלחי ויצאתי.
הלכתי קצת בפארק, מזמזמת שירים כשראיתי דמו מוכרת חולפת על פניי. שיער שחור חלק בקצוות מחומצן, זה כל מה שהספקתי לראות. אם כמה שזה קריפי החלטתי לעקוב אחריה. היא נכנסה למסעדה ונכנסתי אחריה, ברור שהיא הייתה מוכרת לי! זאת המוכרת מהסרט אז.. שזאין הסתכל עליה. אני סתם קנאית. למרות שהייתי יכולה לדמיין אותם ביחד. עיניה היו חומות בוהקות והשיער השחור שלה נח על כתפיה. התקרבתי אליה "את נורא מוכרת לי מאיפשהו" חייכתי חיוך עדין, היא הרימה את מבטה מהתפריט. "קוראים לי אביה, אני ממש מצטערת על חוסר הנימוס אבל אני לא חושבת שנפגשנו" היא חייכה בהתנצלות. "כנראה את דומה למישהי שהכרתי…" אמרתי למרות שהייתי בטוחה שזו היא. "בכל מקרה.. תרצי לשבת?" שאלה והנהנתי. ישבתי מולה. "איך קוראים לך?" היא שאלה חוזרת לתפריט, "זואי" חייכתי למרות שהיא לא יכלה לראותי. "שם יפה" היא חייכה וקראה לאחד המלצרים, "אני אקח נס קפה ועוגת שוקולד" היא חייכה והביטה בי, "תזמיני משהו?" שאל המלצר, "מיץ תפוחים" אמרתי קצרות.
"אז.. זואי, מה שלומך?" שאלה בחיוך רחב, "בסדר…" נאנחתי בייאוש, לא יודעת מה עובר על הרגשות שלי. "אני לא בטוחה, בטוח שהכל בסדר?" שאלה במבט מבולבל, "זה פשוט… אני לא יודעת איך להסביר" אמרתי והשפלתי מבט. לא יודעת מה גרם לי להתחיל לדבר איתה מההתחלה.. טוב היא ממש נחמדה זה בטוח. "את מוזמנת לספר אם תרצי" אמרה אביה וחייכה שהנס והעוגה שלה הגיעו, הגישו לי את מיץ התפוחים ולגמתי קצת ממנו.

~מנקודת מבטו של זאין~
זואי יצאה, ולואי ונורה נעלמו איפשהו, שוב. "איפה הארי?" שאלתי את נייל, ישבנו על הספות בחדר שלנו. "לא יודע… ליאם הרגע יצא?" שאל כששמענו את הדלת נסגרת, "מתסבר… מתי ההופעה הבאה?" שאלתי מנסה להעביר נושא. "אני חושב שמחר" אמר נייל וחייך חיוך מתרגש, ההופעות האלה נותנות אדרנלין לכולנו, אם כמה שזה מתיש לא הייתי מוכן לוותר על זה!
דפיקה על הדלת.
"מי זה?" נייל שאל מתקרב בחשש אל הדלת, "אני" שמענו את קולה של זואי וחיוך נפרש על פניי, נייל פתח "היי זואי" הוא חייך והיא נכנסה. "היי ניילר, היי זאין" היא חייכה והתקרבה, מאחוריה הייתה מישהי, "זאת אביה" היא הציגה אותה, היא מדהימה! שיער שחור חלק, קצוות מחומצנים, עיניים חומות בוהקות.. על מה אני חושב?? "היי אביה אני זאין" חייכתי חצי חיוך "נייל" נייל אמר ולחץ את ידה. "אני יודעת… וואן דיירקשן נכון?" היא שאלה והביטה בי ובנייל. "כן, את מעריצה?" שאלתי בהתלהבות, "לא אבל יש לכם אחלה מוזיקה" היא אמרה וחייכה חיוך רחב. "תודה" נייל חייך וכך גם אני.