תקועים במקום הכי לא צפוי…(31)

~מנקודת מבטה של זואי~
נכנסנו לחדר……..
הדלקתי את האור ומולנו עמדה מי אם לא אחרת, ניקול….
"מה את עושה פה?" שאלתי במבט ארסי
"מחכה לך" אמרה בקול תמים כאילו זה אחד הדברים הנורמליים בסדר היום שלה
"למה? אם יורשה לי לשאול" התקדמתי לעברה, נורה ג'יין ומייגן עדיין עמדו בפתח החדר
"יש לנו חשבון לא סגור" רפרפה בריסיה באטיות
"איך נכנסת לכאן?" שאלה נורה ונעמדה לצידי
"זה לא היה קשה, הפקידה כל כך פתטית,הם צריכים לפטר אותה" חייכה וזרקה על הרצפה מפתח
שעליו מספר החדר שלנו
ג'יין הרימה במהירות את המפתח והניחה אותו על השידה שעמדה לצד הדלת
"על איזה 'חשבון לא סגור' את מדברת?" שאלתי ממביטה לאחור
מייגן עמדה קפואה במקום
"אוי מייגן, כמה זמן שלא ראיתי אותך" אמרה ניקול, נימה מסתורית התגנבה לקולה
"מה זאת אומרת? את מכירה אותה?" שאלתי והצבעתי על מייגן
"ברור, גם איתה יש לי חשבון לא סגור" אמרה בהתנשאות
"אני רואה שיש לך הרבה חשבונות לא סגורים" אמרה נורה
"לא עניינך" אמרה ניקול בעיניים מלוכסנות
"בנות?" שאל קול מכיוון הדלת, הסתובבתי וראיתי את ליאם ומאחוריו הבנים
"מה ניקול עושה פה?" נכנס הארי לחדר
"מי זאת ניקול?" שאלו זאין ולואי ונכנסו גם הם לחדר
"זאין? כבר שחכת אותי?" אמרה ועשתה פרצוף נעלב
"סליחה?" אמר זאין באי הבנה "אבל מי את?"
לא יכולתי שלא לחייך, כל מה שהיה בלילה ההוא היה סתם
"עזוב" אמרה והסתכלה עליי "יש לנו על מה לדבר"
היא יצאה מהחדר בהליכה מהירה
~מנקודת מבטו של זאין~
פלאשבקים מאותו לילה
אבל אני לא מצליח להיזכר מי היא?
השם מוכר, המראה מוכר גם הדיבור מוכר
"נו יוצאים?" שאל נייל קוטע את מחשבותי
"בואו" אמרתי ויצאנו מהחדר שלהן, זואי נעלה את הדלת
יצאנו ברגל מהמלון עם כובעים על הראש כדי שלא יזהו אותנו
פגשנו בחמש מעריצות שזיהו אותנו
הצטלמנו איתן וחתמנו להן, הן הלכו מצחקקות
פרשנו מחצלת על הדשא הרך והתיישבנו
"מה השעה?" שאל ליאם נשכב על המחצלת
ג'יין הביטה בשעונה, "שש וחצי" ענתה בחיוך
"בשבע אנחנו צריכים להתחיל ללכת יש ארוחת ערב בשמונה ואין מצב שאני מפספס את זה!" אמר נייל
"אל תדאג אנחנו נספיק" הבטחתי לו
"מייגן!" אמרתי פתאום והבהלתי את כולם
"מה?" שאלה מחייכת חיוך קטן
"אין לך בגדים פה! יש לך מאיפה לקחת בגדים?" שאלתי והתיישבתי
"לא ממש…." מלמלה בשקט והשפילה את מבטה
"טוב אתן יודעות מה זה אומר?" הסתכלתי על נורה וג'יין "שופינג!" הן השלימו אותי בשמחה
"אני לא יודעת…. אין לי כל כך הרבה כסף…." הסבירה מייגן בעצבות
"אנחנו ניתן לך, כמובן" חיבקה אותה ג'יין
"אני לא יודעת אם אוכל להחזיר לכן…" המשיכה באותה נימה עצובה ומאוכזבת
"אוי אל תדאגי" אמרה נורה "זה כלום, חוץ מזה אני אוהבת קניות!" הוסיפה בעליזות
"טוב.." הסכימה ופניה אורו "יש!" צעקנו שלושתנו
הבנים גלגלו עיניים וצחקו "עכשיו מה השעה?" שאל נייל בתקיפות
"שבע" אמרה ג'יין ושניהם קמו במהירות
"נו בואו!" אמרו שניהם "אנחנו לא נספיק לארוחה!"
"שני ילדים מורעבים!" אמר זאין וגיחך
"נו בואו!!" צעקו וניסו למשוך אותנו מהמחצלת
"לכו לבד, אנחנו כבר נבוא" הציע ליאם ונאנח
הם הביטו אחד בשני במבטים קצרים ונעלמו בריצה לכיוון המלון
~מנקודת מבטו של נייל~
חייב להספיק להגיע! חייב לרוץ יותר מהר!
הגברתי את המהירות וכך גם ג'יין
ממתי הדרך הייתה כזאת ארוכה?
אני זוכר שעשינו אותה רק ברבע שעה וזה היה בהליכה
ואנחנו רצים כבר יותר מעשר דקות! יכול להיות שטעינו בדרך?
הסתכלתי לצדדים אבל הדרך נראתה לגמרי אותו הדבר
שמעתי צעקה מאחורי, נעצרתי במהירות והסתובבתי אחורה
"את בסדר??" התקדמתי לעבר ג'יין ששכבה על הקרקע כשמרפקיה משופשפים
"לא ממש" אמרה והביטה בכאב במרפקים ובברכיים שלה
הטייץ שלה נקרע וגם הברכיים השתפשפו
"מה נעשה?" שאלה והביטה בי כשדמעות מתחילות לזלוג על לחיה
התכופפתי לידה ונגעתי קלות בברכיה, המכות היו יבשות
"מה השעה?" שאלתי, היא הביטה בשעונה הסדוק למחצה
"עשרים לשמונה…." אמרה באכזבה, ארבעים דקות?!
נאנחתי והסתכלתי מסביבי לא היה שום דבר שיכולתי להיעזר בו
הרמתי אותה בלית ברירה ונשאתי אותה כשידיה מקיפות את צווארי
"זה לא כבד לך?" שאלה בקול חרישי
"לא ממש, לא" עניתי והמשכתי, ראיתי מרחוק את אורות המלון
המשכנו ללכת בערך עוד עשר דקות
הורדתי אותה ליד המלון ועזרתי לה ללכת
"תודה" חייכה והשפילה את מבטה
"אין על מה" חייכתי והתקדמנו אל עבר הכניסה
נכנסנו ועלינו במעלית לקומת החדר שלהן
היא הוציאה את המפתח מכיסה והכניסה אותו לחריץ הדלת
היא סובבה פעמיים והדלת נפתחה
הדלקתי את האור ועזרתי לה להתיישב על מיטתה "יש לכם פה ערכת עזרה ראשונה?" שאלתי
"כן בארון השמאלי במטבח" הצביעה לכיוון המטבח
ניגשתי לשם והוצאתי את הקופסה האדומה
הגשתי לה את שפורפרת המשחה והיא פתחה אותה ומרחה מעט על השפשופים
היא נאנקה קצרות כאשר המשחה נגעה בעורה ולאחר מכן נאנחה
שמתי לה פלסטר על כל פצע והחזרתי את הקופסה למקומה
חזרתי להתיישב לידה על המיטה "נזמין פיצה?" שאלתי
היא הנהנה וצחקקה, לפחות מצבה השתפר מעט
התקשרתי, אמרתי לשליח את כתובת המלון, הזמנתי שני מגשים, ליתר ביטחון :)
"תודה" הודתה לי שוב וחייכה חיוך רחב יותר
"בבקשה, שוב" אמרתי בחיוך
לא הצלחתי להסיר את עיניי מעיניה, עד שהשפילה את מבטה
הרמתי את פניה, וגרמתי לה להביט בי שוב
פרצופינו התקרבו…
~מנקודת מבטו של זאין~
"אולי נתחיל ללכת, לוודא שהם לא גמרו שם את הכל?" אמרתי בחיוך
"כן, כדאי" ענתה זואי וקמנו
קיפלנו את המחצלת והתחלנו ללכת
כעבור עשרים דקות הגענו לבית המלון
עליתי לשים את המחצלת בחדר וירדתי לחדר האוכל
כולם עמדו בחוץ עם הבעות מבולבלות
"מה קרה?" שאלתי, לא מבין
"הם לא פה" הסבירה זואי "אולי הם בחדר שלנו…"
"אני יעלה לבדוק" התנדבה מייגן
"אני אלך איתה" אמר ליאם ושניהם נכנסו למעלית
"רק אני או שקורה ביניהם משהו?" שאלתי בחיוך מחווה בראשי לכיוון המעלית
"יקרה יקרה" אמר הארי בגיחוך "אני מבטיח לכם"
"יש משהו שאנחנו לא יודעים עליו הארי?" שאל לואי
"לא, לא משהו מיוחד" אמר בערמומיות