תקועים במקום הכי לא צפוי…(27)

~מנקודת מבטו של ליאם~
"חמישים!" צעקתי ופניתי לכיוון החורשה
ריח ממכר של טבע עלה מן הקרקע
פסעתי בזהירות, נזהר שלא לעשות יותר מדי רעש
שמעתי צעדים מתקרבים במהירות
הסתובבתי, דרוך, וראיתי דמות מתקרבת, לא הצלחתי להוציא הגה מהפה והיא כבר נתקלה בי
היא נפלה וברדס הג'קט שלה שהיה עד עכשיו על ראשה נפל וחשף רעמה זהובה וארוכה
"את בסדר?" שאלתי מתכופף ומושיט לה את ידי לעזרה
"כן, תודה" תפסה בידי, עזרתי לה לעמוד על רגליה
הג'ינס שלה קצת השתפשף וידיה נפצעו קלות
היא הרימה אליי את מבטה עיניה הירוקות חדרו לעיניי, עיניה נפערו לרווחה
"א…את…אתה ליאם פיין מוואן דיירקשן!!" צרחה בחוזקה
"ששששש" שמתי אצבע על פיה "אסור שידעו שאני כאן" הסברתי בלחישה
"למה?" שאלה בלחישה חרישית
"אני משחק מחבואים…" הבנתי כמה מטופש אני נשמע
היא צחקקה קלות "רגע," אמרה מהרהרת "זה אומר שגם שאר הבנים כאן?" שאלה בטון קצת יותר גבוה
"כן…" עניתי בחיוך "איך קוראים לך?" שאלתי והבטתי לצדדים
"אני לא מאמינה! אני מעריצה ענקית שלכם!!" אמרה בחיוך רחב "מייגן, דרך אגב"
"שם יפה,מה את עושה פה?" שאלתי, מתנדנד מרגל לרגל
"תודה" אמרה "אני אוהבת לבוא לכאן כשאני עצובה" אמרה ודמעות התחילו לזלוג על לחייה
"למה את עצובה?" שאלתי ברוך, שוכח שאני באמצע משחק
"עזוב… סיפור ארוך" אמרה ומחתה את הדמעות
"טוב…..את מכאן,אני מתכוון מלונדון?" שאלתי מסוקרן
"במקור אני מכאן, כן…. עברתי לישראל בגיל שנתיים, וחזרתי ללונדון בגיל 12" הסבירה
"בת כמה את עכשיו, אם יורשה לי לשאול" אמרתי מחייך חיוך קטן
"16" אמרה והשפילה את מבטה "אתה לא באמצע משחק?" שאלה מובכת מעט
"כן, רוצה לעזור לי?" שאלתי מקווה לתשובה חיובית
"בטח" חייכה ועקבה אחריי ללב החורשה
שמעתי קול פסיעות מאחורי ואחריו לחשושים
התקדמתי במהירות לכיוון המקום שממנו נשמעו קולות אלה, מייגן נשארה להשגיח מאחור
~מנקודת מבטה של זואי~
"הארי אני מתחבאת כאן!" לחשתי לו כשהוא התקרב למחבוא שלי
"נו אבל ימצאו אותי.." לחש והסתכל עליי בפרצוף מתחנן
"בסדר…. אבל בבקשה תהיה בשקט" לחשתי והצצתי מאחורי השיח
ליאם צעד לעברנו בצעדים מהירים, מאחוריו עמדה נערה
"הוא מצא אותנו" לחשתי להארי
"זואי והארי……" אמר ליאם מצחקק
"ליאם, אפשר לשאול מי זאת?" שאל הארי והצביע על הנערה, שעמדה דרוכה כשגבה מופנה אלינו
"מייגן, היא נתקלה בי קודם, היא די נחמדה" אמר מהרהר במבט חולמני
"אווו ליאם מאוהב" לחשתי להארי בצחקוק
רגע מייגן? השיער הזהוב, העיניים הירוקות….
זאת לא יכולה להיות היא…. ואולי…? לא אין שום סיכוי
*פלאשבק*
"זואי יש לי משהו להגיד לך" אמרה מייגן בעיניים עצובות
"מה מה קרה?" שאלתי, מורחת לק בהיר על אצבעות רגליי
"אני צריכה לעזוב…" נאנחה והתיישבה לידי
הייתי אז בת 13 והיא הייתה בת 12……
"מ….מה? למה?" שאלתי מחזירה את המברשת לבקבוקון ומניחה במדף
"אני לא יודעת…. אנחנו עוזבים לאנגליה" ענתה במבט מרוחק
"ונורה וג'יין, סיפרת להן?" שאלתי מנסה להחניק את הדמעות המאיימות לצאת
"לא…" אמרה בשקט "את מוכנה לספר להן בשבילי?" שאלה בתקווה
"כן…" עניתי והיא יצאה מחדרי משאירה אותי שם, בוכה

נורה וג'יין כועסות עד היום שהיא לא סיפרה להן בעצמה…. אני לא מאמינה שזאת היא
התקדמתי לעברה ונגעתי בכתפה, היא הסתובבה אליי והבעה מוזרה על פניה
"אני מכירה אותך?" שאלה בנימוס
זאת היא, זאת מייגן! אני לא מאמינה……
"מייגן, זאת אני זואי….." הסברתי בשקט
"ז…זואי?" שאלה ופניה החווירו
"היי" אמרתי כמה שיותר ברוך, כמה שפחות תקיפה
היא לא חיכתה רגע אחד וקפצה עליי בחיבוק, מתוך אינסטינקט חיבקתי אותה חזרה
"התגעגעתי אלייך!" אמרה בחיוך
"גם אני" השבתי לה בכנות, היא הייתה די חסרה לי
נורה וג'יין יצאו מבעד לעצים
"כמה זמן לוקח לכם למצוא אותנו?" שאלה נורה
הבעתה של ג'יין השתנתה שהבחינה במייגן העומדת לצידי
היא תפסה בידה של נורה ששמה לב גם היא
"מ..מייגן?" שאלו שתיהן יחד
~מנקודת מבטו של לואי~
."נו כמה זמן?" שאלתי את זאין ונייל שהיו לצידי
"כן, זה לא מחבוא כזה טוב" אמר נייל
"התגעגעת אלייך!" שמענו קול של נערה
"מה? מה קורה שם?" שאל זאין
יצאנו מהמחבוא לכיוון הקול
הצצנו מבעד לשיח וראינו את זואי מחובקת עם מישהי
הארי וליאם עמדו בצד מחייכים
"מי זאת?" לחשתי
ראיתי את נורה וג'יין יוצאות לכיוונם
"כמה זמן לוקח לכם למצוא אותנו?" שאלה נורה
"מ..מייגן?" שאלו נורה וג'יין יחד
"היי…." ענתה בחיוך מבויש