תלך… אבל תישאר <3~ פרק 1

צלצול השעון המעורר שלי העיר אותי ואת ליאם ליום לימודים חדש, שנה חדשה, השנה הראשונה שלי בתיכון ושל ליאם האחרונה..
קמתי בלי רצון ותקדמתי אל הארון הגדול שהיה פה פינה שאף פעם לא פתחתי, הפינה בה אמא השאירה לי מכתבים, ואסור לי לפתוח עד גיל 18 לפחות, כשליאם פתח את המכתבים והכל הוא בכה, אבל גם שמח ולפעמים חייך..
פתחתי את הפינה הרחוקה מהפינה של אמא והוצאתי ג'ינס סקיני וחולצת בית ספר שחורה, סירקתי את שערי ואספתי אותו לקוק גבוה, לקחתי מסקרה ושמתי קצת ליפגלוס, שמתי את הצמיד של אמא שלי, לקחתי את התיק שלי ונעלתי נעליי קוצים..
"מיקה, בואי אנחנו נאחר" אמר ליאם נכנס לחדרי
"בוא" אמרתי ויצאתי יחד איתו מהבית לאחר שנפרדנו מאבא.
הבית ספר היה לא ממש רחוק ובשער חיכו לליאם כמה מהחברים שלו, ואליי כמו תמיד, אף אחד לא ניגש..
נכנסתי למזכירות, ניגשתי למזכירה
"אפשר לדעת מה הכיתה שלי?" אמרתי, היא חייכה ופנתה למחשב
"מה שמך?" שאלה
"אמנדה פיין" עניתי
"או הנה את, כיתה י' 5" היא אמרה ולא הסבירה איפה זה, היא רק קראה לבא אחריי, היה לו מין בלורית שחורה ועיניים חומות
"זאיין, הפגישה שלך עם הפיסכולוגית היא ב15:00 במקם ב16:00 טוב?" שמעתי את אותה מזכירה אומרת
"טוב" הוא אמר ויצא, אגרתי אומץ וניגשתי אליו כשהוא נשען על הקיר מסתכל משהו בפייסבוק ופניו ניהיו אדומות
"אתה יכול להגיד לי בבקשה איפה זה י' 5?" שאלתי בתקווה שהוא יהיה נחמד
"כן, את רוצה שאני אלווה אותך לשם" הוא אמר וחייך חצי חיוך, החזרתי לו חצי חיוך ונשמתי לרווחה
"אוקי תודה" אמרתי
"אני זאיין, מה שמך?" הוא אמר
"אמה" אמרתי..
"שם יפה"
"גם שלך לא רע" אמרתי וגיחחנו, שנינו ניסינו להוריד פרופיל בבית ספר, לא הבנתי למה הוא מנסה לעשות אתזה, או למה הוא צריך פסיכולוגית, הוא נראה מאילה שהכי מבוקשים וכולם אוהבים אותו….