תלך… אבל תישאר <3~ הקדמה- 1D

חיים של ילדה בת 16 שכולם קוראים לה פריקית לא קלים… במיוחד כשיש לך שיער ורוד ועגיל בלשון, שתי קעקועים שמסמלים בישבילך הכל…
שמי אמנדה, שונאת את השם הזה, אז שיניתי לאמה, יותר נורמלי, שם מלא: אמה פיין, יש לי אח שקוראים לו ליאם, הוא בן 18 ואני די בטוחה שהוא ממש שונא אותי, הוא לא מכיר אותי, ובקושי מדבר איתי, תמיד הוא עסוק עם החברים שלו, אין לו זמן בשבילי… אמא שלנו נפטרה לפני 7 שנים, כשהייתי בת 9, הדבר האחרון שאימי ראתה, זה אותי נאבקת בדמעות שלי ובדם שיצא, היא קיבלה התקף לב, ונפטרה… מאז אבא מאשים אותי, ליאם מאשים אותי כולם מאשימים רק אותי…
נולדתי שמנה, גדלתי שמנה, בגלל זה גם הציקו לי מאוד, כל יום לא אכלתי, אולי איזה משהו קטן ככה, היו ימים שאכלתי תפוח אחד ו2 כוסות מים כל היום, לא יכולתי יותר לאכול, כל הזמן הקאתי, לא יכולתי, סבלתי.. בגיל 14 הלכתי לבד לבית חולים ועשו לי שטיפת קיבה, סיפרתי לאבא שלי את זה אבל לליאם לא היה אכפת…
אין לי חברות, אולי ידידה שהיא באה אליי לפעמים או אני אליה, שחלילה לא יראו אותנו יחד ויצחקו עליה גם… עברתי בית ספר 3 פעמים שנה שעברה…
הבן אדם שאני הכי מעריצה בעולם זאת דמי לובאטו, צפוי לא?

הסיפור יספר על כיצד היא מוצאת חבר טוב שעובר גם בריונות, הוא יספר על אהבה ראשונה אמיתית, על הרפתקאות וכל מיני :)
מקווה שתאהבו <3
לפחות תגובה אני מתחילה:)