שקרים (1D) פרקים 6+7

מצטערת שלקח לי מלא זמן לפרסם את הפרק אז כפיצוי זה פרק כפול! :)

פרק 6: 
נקודת המבט של ויולט: 
חיבקתי את הבנים והלכתי לעבר מכוניתו של הארי. 
״אז אחותך מעריצה?״ שאל בזמן שיצא מחניית המסעדה. 
״אני לא בטוחה שזה נחשב הערצה, זה יותר בכיוון של אובססיה״ גיחכתי. 
הוא צחק. ״מי הפייב שלה?״ 
״נייל״ צחקתי. ״ואז ליאם, לואי וזאיין״ שיקרתי בשביל לעצבן את הארי. 
״מה?! מה איתי?!״ 
משכתי בכתפיי. ״לא יודעת, היא פשוט פחות אוהבת אותך״ 
״אבל כולם אוהבים אותי״ הוא עשה פרצוף עצוב מוקצן. 
צחקתי, ״טוב תרגע, אני צוחקת״
״ידעתי שזה לא הגיוני שמישהו שונא אותי!״ חייך חיוך מתנשא.

המכונית נעצרה מול ביתי, מהרתי לפתוח את דלת המכונית ולצאת אך ידו של הארי אשר הונחה על רגלי עצרה אותי. ״ביום שישי, אנחנו עושים מסיבה״ חייך. ״את מוזמנת, וגם אחותך״ גיחך. 
״אני לא יודעת, אני לא כל כך אוהבת מסיבות. והיא רק בת 17״ נסיתי להתחמק. 
״זו לא תהיה מסיבה גדולה, רק כמה חברים קרובים״ 
״אבל אני אהיה לא קשורה, אני לא מכירה שם אף אחד חוץ ממכם״ 
״את תהי איתי!״ חייך. ״נו, בבקשה תבואי״ הוא נועץ בי את עניו הגדולות והירוקות במבט מתחנן.
״אני אחשוב על זה״ נכנעתי. 
״תודה״ הוא חייך ונשק ללחי שלי, משאיר אותה להאדים לאחר שמנתק את שפתיו ממנה. 

סגרתי את דלת הבית, נשענת עלייה ופולטת הנחה בזמן שידי מטיילת על המקום אשר נישק לפני שניות אחדות. באופן מוזר, היא עקצצה והעבירה זרמים לכל גופי.
״אני לא מאמינה שאת מכירה אותם!״ קולה של קאט החזיר אותי למציאות. הנהנתי נאנחת, שוב. היא צרחה וקיפצה במקומה. 
״בבקשה קאט, כואב לי הראש״ העברתי יד בשערי, זה לא בדיוק שקר.
״איך הכרת אותם?! ולמה לא סיפרת לי?!״ צעקה, מתעלמת מהבקשה שלי.
״כי ידעתי שתגיבי ככה!״ התקדמתי לעבר המטבח ממלאה כוס במים קרים. ״הכרתי אותם דרך העבודה והם הציעו לי לבלות איתם״ לקחתי לגימה מהמים. 
״זה נכון שליאם מפחד מכפות? ושללואי יש תחת נשי? ושהארי מתפשט בכל מקום?״ היא שאלה במהירות אך עצרתי אותה. ״תשאלי אותם בעצמך״ זרקתי לה את הפלאפון שלי בזמן שיצאתי מהמטבח לכיוון חדר השיינה שלי. ״אני הולכת לישון, תקחי את הכסף מהארנק ותנעלי אחריך את הבית״ סגרתי את הדלת ונחתתי על המיטה. 

פרק 7: 
נקודת המבט של הארי:
הבנים שלחו אותי לעשות קניות. הסתובבתי במכולת הפשוטה, מרגיש מטופש מכך שאני מסתובב במקום סגור עם משקפי שמש וכובע. בתקווה שמעריצות לא יזהו אותי. 
נכנסתי לאחד המעברים מתקדם אל עבר הקורנפלקס האהוב על נייל. זרקתי אותו אל עבר העגלה שהייתה לידי. הבטתי שוב ברשימת הקניון שהייתה בידי והמשכתי לחפש את הדבר הבא ברשימה. בזמן שהסתובבתי בין המדפים הבחנתי בבחורה אשר עמדה על קצות אצבעותיה והושיטה את ידה אל עבר קופסאת עוגיות שעמדה על אחד המדפים, אך עדיין היו חסרים לה כמה ס״מ בשביל להגיע לקופסה. מבלי לחשוב הורדתי את הקופסה והושטתי אותה לה בחיוך. 
״תודה״ היא חייכה, החיוך שלה היה מוכר. גם ענייה הכחולות שנפתחו לרווחה כאשר הביטה בפני. ״אתה..״ היא החלה לומר. 
״שקט, אני לא רוצה שיזהו אותי!״ 
היא הנהנה לאט.
״קאט, מצאת את העוגיות?״ קול מוכר קרא מאחורי גבי. סובבתי את ראשי רק בשביל לפגוש את ויולט. ״הארי,״ אמרה מופתעת. ״היי. מה אתה עושה פה?״ ההפתעה על פנייה הוחלפה בחיוך. 
״קניות״ גיחכתי. ״רגע, אז זו אחותך?״ שאלתי
״כן, זו קת׳רין״ היא נעמדה לידה והבנתי למה חיוכה וענייה נראו לי מוכר. למרות שחוץ מזה הן אינן דומות כלל. לויולט יש שיער חום אדמדם ולקת׳רין שטני על גבול הבלונדיני, שתיהן נמוכות אך קת׳רין מעט יותר. מבנה גופן דומה אך הן לבושות שונה- קת׳רין לבשה חולצת בטן ורודה זוהרת ומכנס ג׳ינס כהה וגבוה ונעלי בובה בצבע חולצתה, הייתה לה שרשרת כסופה שכתוב עליה 'One direction' בכתב מחובר ועל ידה נמצאים כמה צמידים שמהעפת מבט בהם יכולתי להבין שהם שלנו, הלהקה. לעומתה, ויולט לבשה גופיה אפורה ומכנס ג׳ינס נמוך משופשף, נעלי אולסטר שחורות ואת צווארה קישטה שרשרת דקה זהובה בעלת תליון  לב.
״אתה יכול לקרוא לי קאט״ קת׳רין חיכה.
״אז, אתן באות למסיבה מחר?״ שאלתי.
״מסיבה?״ קת׳רין שאלה מבולבלת.
הנהנתי. ״לא אמרת לה?״ פניתי אל ויולט, היא נאנחה והנידה בראשה. ״אמרת שתחשבי על זה!״ אמרתי בקול ילדותי. 
״חשבתי, והחלטתי שלא״ 
״נו וי, בבקשה!״ קת׳רין התחננה. 
״כן וי, בבקשה!״ התחננתי גם אני. 
״לא, אין שום סיכוי שאני הולכת למסיבה הזאת״ היא נהנחה. 
״נו, בבקשה! בבקשה! בבקשה! בבקשה!״ אני וקאט המשכנו להתחנן. 
״לא, זה לא יקרה!״ ויולט מחתה.