שום דבר לא השתנה – וואן שוט ליאם

״ולרי, בבקשה תאמיני לי!! אני אומר לך שהיא נישקה אותי!!״ ליאם צעק.
״למה שאני יאמין לך?! אני ראיתי בתמונה שהיא בכלל לא נגעה בך ואתה נגעת בה!!״ צעקתי.
״ולרי, היא עבדה עליי!! היא העמידה פנים שהיא נופלת אז החזקתי אותה ואז היא התנפלה עליי!! אני נשבע לך!!״ הוא צעק שוב.
״מה אני אמורה לחשוב ליאם?! אני אמורה להאמין לך?!״ שאלתי.
״כן!! אחרי שנה ביחד אני חושב שאת צריכה להאמין לי!!״ הוא צעק.
״ואולי אתה משקר?!״ שאלתי. ״אני לא משקר! מה אני אמור לעשות כדי שתאמיני לי?!״ הוא שאל.
״לתת לי הפסקה״ אמרתי ונכנסתי לחדר שלי ושל ליאם. ארזתי את הדברים שלי הכי מהר שיכולתי ויצאתי מביתנו במהירות.
זה הבית שאנחנו חולקים בו הכל. כל הזכרונות שלי מכאן. עברתי לגור איתו בגלל שההורים שלי טסו לאוסטרליה לשליחות ואני לא רציתי לבוא איתם. יש לי כל כך הרבה זיכרונות מכאן… חיבוק ראשון, נשיקה ראשונה והפעם הראשונה שעשינו את זה..( אני יודעת שזה מגעיל חח אל תתייחסו).
״לואי, יש מצב שאני יכולה לישון אצלך היום? אני וליאם רבנו..״ התקשרתי ללואי. לואי הוא כמו אח שלי, וחברה שלו היא בכלל מדהימה, קוראים לה אלינור. היא גם כמו אחותי. ״אין בעיה, אני יארגן לך את החדר״ הוא אמר וניתק.
התקדמתי לכיוון הבית שלו עד שליאם התקשר אליי.
״ולרי תני לי לדבר איתך בבקשה!!״ שמעתי אותו צועק לטלפון. ״ליאם, תבין שכלום לא יעזור לך!! אני רוצה הפסקה!!״ צעקתי. ״איפה את עכשיו?״ הוא שאל. ״בבית שלי״ אמרתי. כמובן ששיקרתי למה אין לי כוח להתעסק איתו עכשיו. ״אני בא לדבר איתך״ הוא אמר. ״ליאם אל תבוא!!!״ צעקתי לטלפון, מנסה להישמע כמה שיותר כנה שאני נמצאת בבית, מה שאני לא.

הגעתי לבית של לואי ונכנסתי. ״היי, מקווה שאת מרגישה יותר טוב״ לואי אמר וחיבק אותי. ״לא ממש״ אמרתי.
״אומיגד אני כל כך מצטערת בשבילך״ שמעתי את קולה של אלינור ורצתי לחבק אותה. ״זה בסדר״ אמרתי.
״טוב, אני יתן לכם פרטיות, מצטערת שאני מפריעה, מחר אני כבר הולכת״ אמרתי והתרקדמתי לעבר המדרגות.
״שטויות, תישארי פה כמה שאת רוצה! את בכלל לא מפריעה״ אלינור אמרה וחייכה. ״אבל אלינור, יש לנו דברים לעשות…״ לואי רטן, אני לא טיפשה אני יודעת למה הם מתכוונים. ״לואי תעשה לי טובה״ אלינור אמרה ונתנה ללואי כאפה קטנה.
״באמת שאת לא מפריעה, תישארי כאן כמה שאת רוצה״ לואי אמר וקרץ. ״תודה, באמת שאתם מדהימים״ אמרתי וחיקבתי את שניהם ביחד.
״אבל יש חוק אחד: לא להביא בנים״ הוא אמר. ״טוב אבא״ אמרתי ואני ואלנור צחקנו.
״יופי, גאה בך״ הוא אמר. ״מטומטם..״ מלמלתי לעצמי.

נכנסתי לחדר שלואי אירגן לי.
הוצאתי כמה בגדים ושמתי בארון, לא שמתי את כולם בגלל שאני לא נישארת פה להרבה זמן, רק ליומיים או שלושה.
״את לא בבית שלך, למה שיקרת לי?״ קיבלתי הודעה מליאם.
״אתה שיקרת לי קודם״ שלחתי חזרה.
״איפה את עכשיו?״ הוא שלח עוד הפעם לאחר כמה שניות. ״למה שאני יאמר לך?״ שלחתי חזרה.
״לעזאזל! תאמרי לי כבר איפה את!״ הוא שלח.
״אצל לואי״ רשמתי. לא יכולתי לשקר לו עוד הפעם.
״איפה באמת?״ הוא שלח. ״אצל לואי, אתה לא מאמין לי?״ שלחתי חזרה בפעם הנוספת.
״למה שאני יאמין לך? את לא מאמינה לי״ הוא רשם. ולא עניתי.

סיימתי לפרק חצי מהמזוודה וישבתי על המיטה. הוצאתי את האייפוד שלי והתחלתי לשמוע מוזיקה. השיר של דמי ׳give your heart a break' התנגן.
לרגל השיר חשבתי על ליאם. אם הוא לא משקר? אם הבחורה הזו באמת התנפלה עליו?

לאחר כמה דקות ראיתי את ליאם בכניסת חדרי.
״ולרי, בבקשה ממך, תני לי להסביר״ הוא אמר.
״בסדר, אבל ליאם, בבקשה ממך, רק את האמת״ אמרתי.
ליאם הסתכל בעייני, מתעמק בהן וחושב. יכולתי לראות בעיניו שהוא מצטער, שזו הייתה טעות.
״ולרי, אני מצטער. אני נישקתי אותה״ הוא אמר.
״אתה יודע מה ליאם? זה היה צפוי! לפי איך שהתנהגת ראיתי שזו האמת! היא בטח זו הייתה בחורה יותר יפה ממני, עם דברים שגברים יותר אוהבים״ אמרתי והתחלתי לבכות.
״היא לא יותר יפה ממך. אף אחת לא יותר יפה ממך. אבל מה לעשות? הייתי מטומטם ועשיתי את זה״ הוא אמר.
״זה לא ממש עוזר ליאם״ אמרתי.
״אני יודע שזה לא עוזר, אבל תמיד אמרת לי להיות כנה איתך. והנה, אני כנה״ הוא אמר.
הדמעות רק התחזקו להן.
״אז…מה יהיה?״ הוא שאל.
״אני לא יודעת. אתה הקשת עליי, וכמובן שאני עליך אז..״ התחלתי. ״את ממש לא הקשת עליי, את רק שימחת אותי״ הוא אמר וחייך.
״ליאם, עדית דבר לא נכון. אני לא חושבת שזה יהיה בסדר עם ניהיה ביחד..״ מלמלתי.
״את רוצה שניהיה ביחד?״ הוא שאל. ״כן אבל זה לא יהיה בסדר״ אמרתי.
״אין דבר העומד בפני הרצון״ הוא אמר וחייך עוד הפעם.
״אז.. אנחנו נחזור?״ הוא שאל.
״אני לא יודעת״ אמרתי.
״אולי זה ישנה את דעתך״ ליאם אמר ואז הוא.. נישק אותי.
התענגתי על כל רגע. אני באמת נהנת איתו, אני באמת אוהבת אותו, אני לא יודעת איך החיים שלי היו ניראים בלעדיו.
״זה שינה״ אמרתי שהתנתקנו.
״אז חזרנו?״ הוא שאל.
הנהנתי. שום דבר לא השתנה, אהבתי אותו, ואני תמיד אוהב אותו.