רק רצינו להיות מפורסמים! פרק ~1+2~

פרק 1
נקודת המבט של ג'יימס
כולנו יודעים שזה אתה שרצחת אותה" אמרתי לו במבט מאיים.
"אבל זה לא אני.." הוא הזיל דמעה.
"מה אתה בוכה?" שאלתי
"לא, אני מזיע דרך העיניים" ענה לחוץ
"כן.. בטח!" זרקתי לעברו וגלגלתי עניים
התפרצתי בצחוק מתגלגל, והוא הצטרף אלי.
"קאט!, קאט!" צעק הבמאי במגפון שלו, והחריש את אוזני
"זה לא סרט קומדיה, זה מתח!" קבע בצעקה
"מצטערים,מצטערים" אמרנו שנינו בזלזול
"אתם מזלזלים בי?, לכו מפה! אתם מפוטרים" אמר וטרק את הדלת בחוזקה.
"רק רציתי להיות מפורסם, שחקן, זמר, דוגמן מצידי להיות ראש ממשלה!, רק שיכירו אותי" אמרתי
"בוא, בוא נלך…" הוא קרא לי.
"קרלוס?" אמרתי בקול רך
"כן?" ענה
"הכל בגללך!" צעקתי ועשיתי תנועות עם הידים
"אני לא אהיה מפורסם והכל בגלל? ק-ר-ל-ו-ס" עניתי בכעס
"אתה כולה בן 17, אל תדאג את תהיה מפורסם" ניסה להרגיע אותי
שיחקתי עם האצבעות בעצבנות.
"קנדל?" אמרתי
"מה ת'צריך?" נשמע קולו דרך הפלאפון
"בא לך לבוא לאסוף אותי?" שאלתי ברוגע
"לא!" ענה וניתק
לפתע ראיתי מכונית וסביבה מלא אנשים, "מה יש שם?" שאל קרלוס
"מאיפה לי לדעת?"
"צייד הכישרונות הגיע!!" צעקה אחת ודפקה ריצה אל המכונית.
"צייד כישרונות?!" אמרתי והוצאתי את המסרק.
פרק 2
מנקודת המבט של גוסטבו:
"איפה אני, ולמה קר לי?" אמרתי בעצבנות
"אתה במיניסוטה, וקח את זה." אמרה קלי ונתנה לי קפה.
"שלום מיניסוטה" אמרתי ונופפתי, "אני שונא אותם!" קבעתי.
"זה קפוא." ירקתי את הקפה לעברה.
"אני ניקול גוון ההבאה!!" צעקה אחת ומשכה במכנסי