רק סיבוכים- סיפור על וואן דיירקשן פרק 1

זה סיפור חדש כמו שהבטחתי:

יומני היקר,
אני מאזין לשיר של הביטלס all you need is love שוב ושוב,ואני חושב שזה מגוחך הרי מה היא אהבה? אני שומע מאנשים שמאוהבים שזה קסם אבל לדעתי הקסם הזה זו אשליה אחת גדולה! הרי אני אף פעם לא הייתי מאוהב וכשאתה אוהב מישהו תחשוב לרגע יומני היקר,אף על פי שאינך יכול,זו אהבה תלותית כלומר אם הצד השני לא יתנהג אלייך יפה אתה לא תאהב אותו,ואם כן אז כן,אז אני אף פעם לא הייתי מאוהב,ולכן אני לא כל כך מסכים עם השיר,אולי בבוא היום כשאתהב אני אצדיק את השיר הזה.
בדיוק באתי להמשיך בכתיבתי ולפתע הבנים קראו לי מקומת הקרקע של ביתנו לאכול מלמלתי לעצמי:"אי אפשר לעשות משהו דקה בבית הזה" "אוי עכשיו אפשר לאכול סוף סוף"אמר נייל תוך כדי שהוא מכרסם סטייק עסיסי שזה עתה יצא מהתנור גיחכתי והתיישבתי לאכול והתחלתי לחשוב על התאוריה שניסחתי לי זה עתה כשלפתע הארי קטע את מחשבותיי "מה אתה בכלל שם למעלה כל כך הרבה זמן?" לספר להם שאני כותב יומן זה בשום פנים ואופן לא מקובל ומלמלתי:"אני עובד על רמיקס חדש לתקלוט" "נשמח לשמוע אותו" לואי אמר "כן זה יהיה מדהים! ניתן לך לסיים ועוד שעה נעלה אלייך לחדר לשמוע את זה" יופי במה הסתבכתי מלמלתי משהו לא מובן וחזרתי לאכול. עליתי לחדר וחשבתי לעצמי:"מה אם אני אקח את כל השירים שלנו ויעשה מהם רמיקס אחד" אני יכול לכין את זה בחצי שעה חייכתי לעצמי והתחלתי לעבוד. "או סיימתי" מלמלתי לעצמי ופתחתי את יומני
יומני היקר,
אסור שהבנים ידעו שאני כותב יומן! אחרי מחשבות מרובות גם חשבתי לעצמי שהתואר "הבאד בוי" לא מתאים לי איזה מן באד בוי כותב יומן?!
שמעתי את הבנים מתקרבים וסגרתי את היומן תוך כדי אנחה כבדה "הלו" נייל ולואי אמרו "באנו לשמוע" ליאם אמר תוך כדי הסתמסות בלתי נפסקת עם דניאל,"רואים איך אתה משתוקק" צחקקתי ליאם הניח את הטלפון בכבדות והתנצל "טוב זה לא משהו שאני הכנתי,זה יותר משהו שאנחנו הכנו" הסתכלתי אליהם והייתי מרוצה מההברקה שלי מוכנים?שאלתי הם הנהנו והפעלתי את הרמיקס "זה מדהים" אמרו הבנים לבסוף "שמח לשמוע" חייכתי הארי הסתכל על המחברת הירוקה של ובמילים אחרות היומן שלי ואמר:"מה זה" "כלום" מלמלתי אבל הארי כבר הרים את המחברת והסתכל על הכריה בפליאה ואמר:"יומן?" האדמתי ואמרתי:"עשיתי סדר כאן וגילית את היומן שלי מימי התיכון" נייל צחקק ואמר:"מי היה מאמין שכתבת יומן,תקריא לנו משהו" פתחתי את היומן בכבדות והתחלתי לאלתר:"אני אוהב את אשלי,אבל מי יודע אם היא אותי? היא עוד אחת מסתם הילדות שיושבות בכיתה ולומדות אותן הילדות שהמורים אוהבים והתלמידים לא שומעים,כנראה שלעולם לא אדע אם היא אוהבת אותי בחזרה" "או" ליאם אמר והם יצאו מהחדר מצחקקים ואני נשכבתי במיטה מרוצה משתי ההברקות שלי,וכשנשכבתי במיטה הייתה במוחי מחשבה אחת היומן לא יכול להשאר בבית!