רק ידידים- פרק 2

אמה הניחה את ראשה על החלון ועצמה את עיניה. המוזיקה באוזניה הייתה חלשה, היא רק רצתה לנוח עוד טיפה לפני שתכנס שוב לטירוף.
לפתע שיחה נכנסה מסבתא. היא הוציאה את האוזניות והעבירה את הטלפון לסקוטר.
"קח, זאת סבתא היא תרצה לדבר אתך" אמה אמרה וחזרה להסתכל על הנוף של ניו יורק.
"הלו ? אמה ? את שם ?" קול דואג של אישה מבוגרת יחסית אבל חביבה נשמע באוזניו. סבתא של אמה ואמא של סקוטר הייתה אישה חביבה ונחמדה. ליבה נקרע כשביתה האהובה נפטרה יחד עם החתן האהוב שלה ונכדה הצעיר והם השאירו את הנכדה בת ה-5 לבדה, בלי אף אחד. סבתה של אמה אהבה אותה בכל ליבה, היא קיבלה על עצמה את המשימה לגדל אותה, לגדל ילדה נוספת. זוהי משימה לא פשוטה, לא כשאת אישה מבוגרת וחיכית כל כך לנכדים. בעלה והיא גידלו אותה כאילו הייתה ביתם היחידה, שוב הכל מהתחלה: הם שילמו את שכר הלימוד שלה, ולקחו אותה לחוגים, האכילו אותה ופינקו, גדילו אותה ולימדו אותה ערכים כפי שהייתה צריכה ללמוד ועל כך אמה הייתה אסירת תודה. היא הודתה כל חייה על כך שלא נזרקה לאיזה בית יתומים עלוב או שנמסרה לאימוץ.
"לא אמא זה אני" סקוטר אולי לא ידע אבל אמא שלו מהצד השני שבניו זילנד חייכה חיוך רחב למשמע קולו.
"יקירי ! כמה שאני מתגעגעת ! איך אמה ? היא הגיעה ? הכל בסדר ? היא אכלה, שתתה ? הכל טוב ?" קולה התחיל להיות מודאג אף יותר.
"אמא, האמא תרגעי, הכל בסדר, אמה בסדר אני מפנק אותה. חוץ מזה שהיא ילדה גדולה ואנחנו כבר פונים לעבודה".
אמה שכבר שבקה (שווקה ? איך כותבים ? ) כוחות נרדמה ולא שמעה את המשך השיחה. היא חזרה אל חלום הבלעות שרודף ותה בכל פעם.
סקוטר ואימו המשיכו לפטפט בטלפון. הם דיברו על אמה, בעיקר על אמה.
כשסקוטר סיים את השיחה הוא הסתובב לתת בחזרה לאמה את הטלפון שלה ומצא את אחייניתו ישנה עמוקות. הוא לא העיר אותה, הוא רק בהה בה. הוא בהה ב"ביתו" החדשה למשך שנה, הוא בהה בבת המשפחה האהובה עליו, על הילדה המסכנה שהפסיקה לשיר אחרי שמשפחתה השאירה אותה לבד, שרוטה.
אמה התעוררה משנתה כהרגלה, בחלק הכואב ביותר של הסיוט שהיא חולמת בכל פעם. היא מעולם לא דיברה עם אף אחד על המשפחה שלה, או על הסיוט שהיא חולמת בכל לילה היא השאירה את הטראומה שלה עמוק בבטן- כמו סכין.
הם הגיעו לבניין גדול ונכנסו לחדר שהיה נראה כאילו הוא תפס קומה שלמה מהבניין.
"שתיים שלוש וזהו ! אוקיי, זה היה טוב חברים נפגש ביום שלישי" ! אמה שמעה את הצרחה של האיש השרירי שכנראה היה הכיאורגף.
"אמה, תכירי. זה ג'סטין איתו תעבדי השנה" סקוטר אמר והציג בפניה את הדמות היפייפיה מחוסרת החולצה.
"היי, אני ג'סטין ואני קנדי".