רק ידידים- פרק 1 חלק א'

אמה ישנה עמוקות לעורך הטיסה הארוכה לניו יורק. עיניה העייפות נחו, ראשה החרוץ שבת מעבודה, גופה העייף קבל סוף סוף את מנוחתו שביקש במשך כמה שעות קשות.
אותו חלום שהיא חולמת במשך 13 שנה התנגן בראשה כמנגינה מוכרת היטב. אותו חלום שהוא שיחזור של היום הנורא בחייה- היום שבו היא איבדה את כל מה שהיה לה. היום שבו אמא, אבא ואפילו אחיה הקטן ליאו אבדו לנצח. היום שבו ביתה נשרף והשאיר אותה לבד, מחוסרת כל משפחה גרעינית.
היא התעוררה לשחזור הסיוט הנורא כהרגלה, עינה העלו דמעות, הגעגועים לריח של אמה מנשקת אותה בלילה לאחר מקלחת מרעננת, קול הצחוק של אחיה הקטן בן ה-3 בלבד כשהוא צופה בכלבה ברני נתקע בזכוכית התריס של החצר האחורית, למשמע קול השריקה של אביה מכין קערת קורנפלקס בבוקר שבת הציפו אותה עד כאב. היא נזקקה לחיבוק חם ואוהב, היא נזקקה לחבר, למישהו שיאהב אותה.
היא נגבה את הדמעות שנזלו על לחייה החיוורות ואף הגיעו אל קו שפתיה האדומות ופתחה את התיק החום שסבתא תפרה לה במיוחד ליום הולדתה ה- 12 והוציאה ממנו את מחברת השירים העבה שלה.
היא רצתה לכתוב בה אבל פשוט לא יכלה, היא דפדפה בין דפי המחברת בכריכה חומה מעור שהיה כתוב עליו "פתחי את עולמך, שפנה לה במיוחד לכי את אשר על ליבך, תני לעצמך את החופש לכתוב" באותיות עבות שנתבעו בעור הפרה המזויף. היא ראתה את כל הסיפורים, השירים והקטעים שכתבה מהסוף להתחלה וכשנתקלה בשירה הראשון שכתבה במחברת שניתנה לה במיוחד ליום המשפחה כאשר הייתה בת 8 מדודה סקוטר, אותו דוד שאליו היא טסה, חיוך קטן עלה והיא קראה את דבריי הילדה הקטנה והתמימה שהייתה אז:
'חיוך/ אמה הילגרף'
"החיוך עולה על שפתיי כשאני אוכלת גלידה.
החיוך עולה על שפתיי כשאני מחבקת את סבתא.
החיוך עולה על שפתיי כשאני נוסעת לחוף הים.
החיוך עולה על שפתיי כשאני צופה בעפיפון עף.
אני אוהבת לחייך."
ילדה קטנה ומוכשרת הייתה אמה, כיום היא נערה מוכשרת בהחלט שמוכנה להפוך להיות משהו בעולם הזה כפי שאמרה לסבתא כשהתחננה לטוס אל דוד סקוטר שנמצא אי שם בניו יורק.
אמה בהחלט מוכנה, היא מוכנה להתבגר ולגלות את העולם, ובמיוחד, היא מוכנה לגלות מי היא ולעשות את מה שהיא הכי אוהבת- לכתוב.