רק דבר אחד 14..:)

"זאיין??" קראתי אל תוך הדירה..
"למטה, הוא מחכה לך במכונית.. יש לך הפתעה.." אד ציחקקה וקרצה לי…
ירדת במהירות למטה, המכונית השחורה המבריקה של זאיין מנצנצת מרחוק..
נכנסתי ונישקתי אותו קלות על השפתיים, מתחיל שיחה קטנה, הכנה נפשית לפני שאני אפגוש את ההורים שלו בפעם הראשונה..
"הכל יהיה בסדר." הוא חייך אליי, מלטף עיגולים על מפרק ידי כשעמדנו בכניסה לבית ילדותו, מחכים שאחד מהוריו או אחיותיו יפתחו..
"שלום זאיין, ו-" אחותו התחילה וחייכה אליו אך חיוכה גדל כשהיא ראתה אותי..
"שחף.." זאיין המשיך אותה ומשך אותה לחיבוק ארוך..
"היי.." חייכתי והיא משכה גם אותי לחיבוק ברגע שהיא השתחררה מאחיזתו של זאיין..
"היי, אני דוניה.." היא חייכה אליי חיוך גדול והזמינה אותנו להיכנס פנימה..
נכנסנו פנימה ושתי נערות בנות 17 ו15 בערך קפצו על זאיין בחיבוקים..
"וועליה!! ספא!!!" זאיין צעק וחיבק אותם בחזרה..
"זאיין!!! אישה בסוף שנות ה40 שלה הגיחה מהמסדרון וזאיין חיבק אותה, כשבעיניו דמעות של אושר..
"התגעגעתי אימא…" הוא אמר בקול חלש אבל עדיין שמעתי..
"גם אני אלבי!!" היא אמרה ונישקה אותו על הלחי..
"זאיין!!!" קול עמוק נשמע מהמסדרון, ומיד אחריו הופיע גבר בן 50 בערך, מחייך חיוך גדול..
זאיין רץ אליו וחיבק אותו, כמעט מפיל אותו לרצפה, גורם לי לגחח, ווועליה ולספא להתחיל לדבר איתי, ולהתיישב על הספה, אני אחריהן..
אני לא יודעת מה היה בנתיים עם זאיין, אבל כשהוא התחיישב לידי אחרי בערך עשר דקות חיוך מסתורי היה על פניו..
"בואו לאכול!!!!" קראה נשמעה מכיוון חדר האוכל..
התיישבנו לאכול, אני ליד זאיין ומהצד השני שלי ספא..
אחרי האוכל התיישבנו כולם בסלון, דוניה מגישה תה לשולחן..
השיחה קלחה והכרתי את אחיותיו והוריו של זאיין..
אחר כך עלינו לחדר שלו..
"שחף??" זאיין שאל מחייך אליי..
"כן??" אמרתי מורידה את הלק מהציפורניים..
"בואי שניה.." הוא אמר והתרומם מהשכיבה שלו על מיטתו הישנה…
הגעתי אליו וראיתי שהוא מחייך במסתוריות..
הוא כרע ברך וכבר ראיתי את המתרחש, דמעות בעיניי..
"שחף בן משה, התינשאי לי??" הוא שאל..
ואז הייתה שתיקה..
שתיקה ארוכה
שתיקה מביכה..
"לא.." עניתי והתחלתי לבכות שם..
פשוט,
נשברתי..