ריקוד חיי – פרק 16 :

׳את , את מה ?׳ הוא גמגם בהלם , לא האמנתי שזה יצא לי מהפה , מטומטמת !
׳אני כלום תשכח מהשיחה הזאת ׳ אמרתי וקמתי מהבריכה הולכת אל עבר החלוק שלי , רגע אחד ,
הסתובבתי בכדי לומר לו שמה שהיה פה לאוזניים שלו בלבד אך היא לא ממש הופתעה לגלות שהוא עומד מולה כולו מתנשף ורטוב ,
׳כל מה ששמעת פה זה לאוזניים שלך בלבד , אני מבקשת ממך אל תספר לאף אחד ׳ אמרתי ובאתי להסתובב אך הוא מנע ממני לעשות את זה ,
׳את לא הולכת לפני שאת מספרת לי למה התכוונת !׳ הוא אמר בטון טיפה צעקני ,
׳די כבר ! תעזוב אותי!׳ צעקתי וניסיתי להשתחרר מאחיזתו ללא הצלחה ,
לא הפסקתי לנסות לשנייה ושוב נפלנו לתוך הבריכה ,
יופי , ממש יופי ,
הפעם אני לא אספר לו כלום ,
הוצאתי את ראשי מהמים ושחיתי לעבר מדרגות הבריכה ,
הגעתי לשם והוא תפס במותני ,
הסתובבת אליו הפעם מרצוני לתת לו סטירה והוא תפס בידי ,
׳אני שמעתי את מה שאמרת , שאת מרגישה משהו אליי ׳ הוא אמר והצמיד אותי אליו מחזק יותר ויותר את אחיזתו בי,
החזה שלי התנגש בשלו ,
ועייני פגשו בעייני האזמרגד שלו ,
׳לא אני לא ׳ הכחשתי מנערת את עצמי ממנו מה שגורם לחזה שלי לנוע בתוך החזה שלו והארי מבחין בזה , אוי זאת לא הייתה הכוונה בכלל ,
׳זה לא ניראה שאת לא ׳ הוא אמר וחיוך חצוף עלה על פניו ,
׳הארי תעזוב אותי אתה מכאיב לי בבקשה ׳ אמרתי והוא במידיות שיחרר אבל לא הכל ,
׳כרגע סיפרתי לך למה אני כלכך מפחדת מגברים למה אני קרה וקשה וזה מה שאתה עושה ? מחזיק אותי בניגוד לרצוני ?!׳ שאלתי והוא שיחרר אותי לגמרי ׳תודה באמת ׳ אמרתי עצבנית נוגעת במפרקי איפו שהוא תפס ,
׳את משגעת אותי שרלוט משגעת ! ׳ הוא אמר ולא הבנתי , ׳את מתייחסת אליי כמו אל זבל ואני עדיין רוצה להיות קרוב אלייך , מאוד קרוב ׳ הוא אמר והתקרב אליי הפעם לא התרחקתי ,
הוא רכן לעברי , עיניו עצומות ושפתיו מתחילות להתקרב אליי ,
נשארתי משותקת , לא התרחקתי ולא התקרבתי , הייתי מבולבלת , ברגע של חולשה , כרגע סיפרתי לו שיש לי פחד מגברים ולמה , כרגע סיפרתי לו שניצלו אותי , עיברו אותי (מלשון עובר , כאילו תינוק – הער
הכותבת ) הרביצו לי ולקחו ממני את התינוק שהיה אמור להיות לי ,
רק בגלל רגע של חולשה והוא מנסה לנשק אותי ,
התרחקתי בבום אחד ממנו והוא פקח את עיניו והביט בי מלא כעס ׳מה עכשיו ?!׳ הוא שאל די עצבני ,
׳זה עכשיו !׳ אמרתי ונתתי לו סטירה מצלצלת ועוד אחד בלחי השניה ,
יצאתי מהבריכה בעצבים והוא יצא אחריי תופס את ידי ,
׳מה את חושבת שכל פעם תסטרי לי ותלכי ?!׳ הוא אמר כאשר הוא סובב אותי אליו ,
׳הפעם זה יהיה קצת יותר מסטירה ׳ אמרתי ונתתי לו ברכית אל הג׳וניור שלו ,
הוא נפל על ברכיו ונאנק מכאבים ,
׳ואתה יודע למה זה היה ? לא כי מתחשק לי כי עשית בידיוק מה שהחלאה ההוא עשה !׳ צעקתי עליו לובשת את החלוק שלי,
׳אני לא נתתי לך לנשק אותי פעם אחת כי פחדתי, עכשיו סיפרתי לך הכל למה פחדתי וברגע של חולשה ניסית להוציא ממני את מה שרצית מההתחלה ! אתה בידיוק כמוהו !׳ אמרתי וברחתי אל תוך המלון ,
השעה הייתה כבר 4 לפנות בוקר , לא היה אף אחד בקבלה וברחבי הלובי בכלל,
רצתי אל המעליות מחכה שאחת מהן תגיע ,
היא הגיעה , סוף סוף ,
נכנסתי למעלית והבחנתי בהארי , רץ לכיווני ,
לחצתי מהר על קומה שבע , כמה מהר שיכולתי מחכה שהמעלית תיסגר לפני שהוא יכנס ,
היא נסגרה שהוא הגיע בדיוק אל מולה ,
לקחתי נשימה עמוקה והוצאתי את זה , לא יכולתי לשמור בבטן יותר,
הייתי חייבת לשחרר את זה כבר וזה קרה ,
בכיתי , פשוט בכיתי ,
נפלתי עם גבי למראת המעלית ובכיתי ,
הצלצול התריע שהמעלית הגיעה לקומה שלי ,
התרוממתי מנגבת את דמעותיי ויצאתי מהמעלית ,
הייתי כבר בחצי הדרך לחדרי שדמעות שקטות על פניי לא מפסיקות לרדת אחת אחר השנייה שנשמע לפתע קול דלת המדרגות נטרקת בחוזקה ,
הסתובבתי אחורה מנגבת את פניי מבחינה בהארי מחפש אותי ,
הוא קלט אותי ,
התחלתי לרוץ וקיללתי את מי שהחליט שהחדר שלנו אחרון במסדרון , לפני שהוא הספיק להגיע אליי הכנסתי את המפתח אל החדר ונכנסתי נועלת אותה עליי ,
בכיתי , בכיתי עם קול , התייפחתי בלי הפסקה כאשר הדפיקות שלו בדלת הלכו והתחזקו ,
׳שרלוט !׳ הוא צעק ממשיך לדפוק לי על הדלת ,
׳שרלוט !!׳ הוא ממשיך וקולו נשבר אני שומעת את זה ובוכה ,
לא יכולתי לעזור את הבכי יותר הרשיתי לעצמי לפרוץ בבכי ,
החלקתי כנגד הדלת תופסת את ראשי בין ידי ופשוט בוכה , כבר לא יודעת למה,
הייתי כולי מעורפלת, סערת רגשות התחוללה בתוכי .

נקודת מבט כללית :

הארי בעט בדלת מספר פעמים מחליק כנגדה מחזיק את ראשו בין שתי ידיו ואת שתי ידיו מניח על ברכיו מיואש כבר מהכל ,
הוא יודע שהוא אידיוט ושהוא טעה והוא מוכן להתנצל , בכל מחיר שתקבל שאת התנצלותו הוא מוכן ,
אם לא עכשיו אז אחר כך אבל הוא חייב לדבר איתה , להסביר לה למה הוא היה אנוכי ,
להסביר לה למה הוא ניסה לנשק אותה ברגע כזה ,
לומר לה שהיא מטריפה אותו וזה פעם ראשונה שהוא מרגיש את הדברים האלו ,
להתוודות שהוא אוהב אותה , שהוא מרגיש שהוא אוהב אותה ,
שהוא לא הרגיש דבר כזה בחיים ,
שהוא לא יפגע בה לעולם ,
אם היא רק הייתה נותנת לו הזדמנות ,
אם הוא רק היה חושב עלייה לשנייה על מה שהיא עוברת במקום לנסות לנשק אותה בכל דרך אפשרית ,
הוא דפק בדלת ללא הפסקה והוא בכה ,
הוא בכה בשקט עם קולות קטנים ,
הוא נשבר ,
השעה הייתה 5 לפנות בוקר והארי שם לב לזה ,
הוא קם מהריצפה , והחל ללכת לכיוון המעלית , נכנס עלייה מביט בעצמו , ניראה כמו משוגע שברח מבית משוגעים , בגדיו מקומטים ומוכתמים בדמעותיו ,
פניו רטובות שפתיו נפוחות אפו אדום שיערו פרוע ללא כול תקנה , עיניו אדומות דם ,
מנגב את דמעותיו ומושך באפו בזמן שהוא יוצא מהמעלית מתקדם לכיוון החדר המשותף שלו עם נייל ,
הוא מקלל את הרגע שהחליטו שהחדרים יהיו משותפים ,
כל מה שהוא רצה זה להיות לבד , ללא אף אחד ,
להיות לבד .
הוא נכנס לחדרו משתדל לא להעיר את חברו האירי ששקוע בשינה די עמוקה ,
כדי למנוע מעצמו לענות על שאלות עכשיו ,
מוריד את בגדיו לאט נשאר בבוקסר לבד הוא עולה על מיטתו מתכסה בשמיכה כל כולו משאיר את ראשו בחוץ וללא כל התרעה מוקדמת , נירדם .

מה ששרלוט עברה היה שונה לגמרי ,
ברגע שסגרה את הדלת ונשענה אחורה חברותיה קמו ,
השאלות היו בלתי נסבלות , אבל שרלוט הבינה שזה אך ורק מדאגה אליה וענתה על כל שאלותיהן של חברותיה ,
היא סיפרה להן הכל ,
היא סיפרה להן שהיא סיפרה להארי הכל ולהדר היא תספר אחר כך אין לה עכשיו מצב רוח לזה ,
היא סיפרה להן על שבטעות פלטה שיש לה רגש יותר גדול מסתם ידידות אליו ,
והיא הייתה ברגע של חולשה והוא ניסה לנשק אותה , היא סיפרה להן שמה שגרם לה להתעצבן היה שכרגע היא סיפרה לו על כל זה , והוא עשה את אותו הדבר ,
לא באותה תורה אבל בעיקרון אותו דבר וזה מה שהכי הרגיז אותה , שהיא שפכה את ליבה בפניו והתוודתה סוף סוף וככה זה נגמר , זה כאב לה .
היא הודתה לחברותיה על התמיכה שלהן ופנתה אל המקלחת ,
אחרי לילה של התוודות , לילה ארוך וקשה היא נכנסה למקלחת שוטפת מעלייה את הכל , מרגישה כאילו הורידה מעצמה 10 קילוגרמים ,
יצאה כמו חדשה מהמקלחת מביאה בחברותיה שיושבות בציפייה מחכות שתצא ,
׳הולכים לארוחת בוקר עם כולם , את באה ?׳ קת׳רין שאלה אותה בקול עדין ,
׳אין לי מצב רוח , לכו ׳ היא אמרה ונכנסה אל המיטה מתחפרת עמוק בין הסדינים ,
הדר באה לומר לה משהו ונעצרה על ידי קת׳רין ,
היא אמרה לה שלא כדאי , מההיכרות של קת׳רין עם שרלוט היא יודעת שבמצבים כאלו , צריך לעזוב אותה לנפשה , לתת לה להיות עם עצמה ,
ובזה הם יצאו מהחדר משאירות אותה כל כולה לבד עם עצמה .

זה קרה גם מהצד השני ,
הארי לא רצה ללכת לשום מקום , הוא פשוט השאיר מכתב על השידה , ונייל הבין הכל ולא העיר אותו ,
הוא הבחין בהבעת פניו של הארי הישן שהוא די עצבני ויצא מהחדר מניח לו לנפשו .

השעה הייתה 6 בערב היו חזרות להופעה ,
ולא שרלוט ולא הארי הופיעו שם ,
שרלוט לא יכלה היא טענה שהיא חולה מספיק מכדי לעלות על הבמה וכך גם הארי טען ,
המופע לא עלה ונדחה לעוד יומיים ,
המופע לא יכול לעלות בלי הארי ,
במשך כל היום לא שרלוט ולא הארי יצאו מהחדר והמיטה וכולם שמו לב שקרה משהו לשתיהם האלו וחלק חשדו שקרה משהו בין השתין האלו ,
נייט ניסה לדבר עם שרלוט אך ללא הצלחה , גם לא קת׳רין וגם לא הדר ,
היא רצתה להיות נטו לבד ,
חוץ מלקום לשתות היא לא עשתה כלום,
יושבת במיטתה חסרת מעש ,

אותו הדבר היה מצידו של הארי , עם אף אחד הוא לא הסכים לדבר ולא רצה לראות אף אחד ,
לואי , ליאם , זאין ונייל , ניסו אלפיי פעמים , אך ללא הצלחה שוב .

השאר , צוות הרקדנים וגם הבנים החליטו לצאת למועדון ולתת לרוחות להירגע ,
כמובן שהארי ושרלוט נשארו בבית המלון , אך הם לא ידעו זאת ,
הם לא ידעו שהם היחידים מכל הצוות שנשאר במלון ,
הארי חשב ששרלוט הלכה איתם ,
ושרלוט חשבה שהארי הלך איתם ,

השעה הייתה 9 בערב , שרלוט לא יכלה להיות יותר בחדר , היא הרגישה חנוקה , נמאס לה ,
היא החליטה לרדת לסטודיו של המלון ,
(מלון מפורסמים – הערת הכותבת ),
היא לבשה מכנס זרוק וגופיית בטן רגילה,
לקחה את הפלאפון שלה ומפתח לחדר וירדה למטה במדרגות ,
היא הגיעה אל הסטודיו ולא ביזבזה שנייה אחת , היא שמה את האייפון שלה במקום המתאים לו כך שישמעו את המוזיקה ברמקולים ,
והפעילה את השיר הבא –

Who you are – Jessie j

(כתבתי מהפלאפון ולא מצאתי דרך לשלב קישור , אז אם אתן רוצות תכתבו את זה ביוטיוב ותפעילו עכשיו (: – הערת כותבת)

היא החלה לרקוד ,
לשכוח מהכל לשם שינוי ,
לרקוד אך ורק לשחרר אגרסיות להוציא רגשות , להנאה שלה בלבד , לא לפי צעדים או משהו כזה ,
תוך כדי הריקוד , דמעות קטנות עלו על פנייה ,
היא המשיכה לו נותנת להן יחס , פשוט רקדה , הוציאה הכל ,
רקדה ונהנתה ,

בזמן הזה הארי הרגיש שהוא נחנק בתוך חדרו והחליט לרדת לבר למטה ,
הוא הגיע אל הלובי ,
בדרכו אל הבר הוא שמע מוזיקה ,
הוא חזר אחורה כמה צעדים והבחין בדלת סגורה למחצה , משם בקעה המוזיקה ,
הוא הביט בהצצה אל תוך החדר והבחין בה ,
בשרלוט ,
רוקדת ,
לאט ואז מהר ,
בעדינות ואז באגרסיביות ,
מהפנטת אותו בכל תנועה ותנועה שלה ,
הוא נהנה לצפות בה , לראות אותה רוקדת חופשיה ולא כמו רובוט שוב ושוב את אותן התנועות ,
הוא שכח מהכל לרגע ,
שכח איפו הוא ,
את שמו ,
מה הוא עושה פה ,
הכל .
כל מה שהוא זכר זה אותה.
השיר נגמר והוא לקח אומץ ,
הוא מתחרט על מה שהוא עשה והוא חייב להגיד לה את זה ,
לחיות בשקט עם עצמו בתחושה שהיא סולחת לו ושלא ישב לו על המצפון ,
הוא החליט לעשות את זה , מה כבר יכול להיות ? עוד דחייה ? ,
שיהיה הוא לא מסוגל יותר ,
הוא החל למחוא כפיים ולהיכנס לחדר בצעדים קטנים .
שרלוט מיד הסתובבה ופרצופה המובך נהפך עצבני , עינייה התמלאו בארס ויקדו באש לעברו ,
׳את רוקדת ממש יפה ׳ הוא אמר מנסה ליצור איתה איזה שיחה ,
היא מצידה מתקדמת אל הדלת ונחסמת על ידו ׳תן. לי . ללכת ׳ היא ירקה מילה אחר מילה בעצבים ובכעס ,
׳לא ׳ הוא אמר ודחף אותה חזרה אל תוך הסטודיו ,
׳בטח שלא , למה שכן ?׳ היא אמרה שוב בעצבים ועוקצנות חדה נשמעה בקול שלה ,
׳סליחה ׳ הוא אמר בפשטות , הוא לא אוהב ללכת סחור וסחור ובמיוחד שמדובר בשרלוט ,
כבר חודש וחצי שהם מכירים והיא הטריפה לו את כל החושים , היא גרמה לו להרגיש מה שאף אחת אחרת לא גרמה לו ,
׳זהו ? אפשר ללכת עכשיו ?׳ היא שאלה אותו בציניות וארסיות לא מחכה לתשובה דוחפת אותו ויוצאת מהסטודיו עצבנית במיוחד לעבר החדר שלה ,
׳זה הולך להיות יותר קשה משחשבתי ׳ הארי אמר לעצמו ונשען על המראה בסטודיו מחליק לאט לאט אל הריצפה .