ריקוד חיי עונה 2 פרק 4

נקודת מבט של הארי :

״פאק !״ צרחתי וחבטתי במכונית שלי בעצבים ששרלוט ואותו הוויל נסעו משם . אני שכחתי ממנה , פאק אני שכחתי ממנה , איך פתאום ברגע אחד הכל מציף אותי בחזרה ?! לעזאזל עם זה !!!!!!
בעטתי בכל חפץ קיים ואפילו במכונית שלי צועק ומקלל את כל העולם . איך יכולתי להיות כלכך טיפש ?! והיא אומרת שהיא לא מכירה אותי . לא מכירה אותי .
זה אומר שהיא שכחה הכל , והנשיקה מעידה שהיא התגברה עליי לגמרי . אני יודע שהיא לא ניסתה לגרום לי לקנא כי היא לא הביטה בי בכלל , היא היית. כולה מרוכזת בו .
הייתי מטומטם , איך לעזאזל היה ל את החוצפה לבוא ולהגיד לה אם היא שכחה את כל מה שהיה בנינו שאני זה שזרקתי אותה , וברגע הכי שובר וקשה ברגע שהיא נזקקה לי יותר מהכל . אני לא אתפלא אם היא שונאת אותי . נכנסתי למכונית בעצבים נוסע כמו מטורף . הגעתי לאוטו של וויל הזה . כיביתי את האורות שנכנסתי לרחוב והתחלתי לעקוב אחריי המכונית . הבחנתי בבית לא מוכר.
הוא החנה את האוטו ויצא ממנו פותח גם לה את הדלת . הוא מרים אותה כמו כלה ואני בטוח שהיא מצחקקת לפי החיוך שעל פנייה . היא פותחת את הדלת והם נכנסים בנשיקה הביתה . דמי פעפע והרגשתי את הכל צף . רציתי לצרוח . הבחנתי בג׳יפ הלבן שהיא נסעה בו באותו היום בחוג . והיא פתחה ונעלה את הבית . זה הבית שלה .
וואו . כלומר באמת וואו . היא הצליחה להשיג בית מהמם . והיא התחילה מאפס ועוד בהריון .
התעשתי על עצמי והתחלתי לנסוע אל כיוון בית אימי שהיה לא רחוק משם .

טרקתי את דלת חדרי ונפלתי על המיטה . העפתי מעליי את החולצה ואת המכנס במהירות נשכב על המיטה מתכסה כדי להגן על גופי מהקור של המזגן . מחשבות , תמונות , זיכרונות . הכל צף למעלה והקשה עליי לישון . חשבתי על מה היה קורה אם הייתי פועל אחרת . זאת אומרת אם לא הייתי נפרד ממנה , אם היינו מתגברים על זה ביחד , יכול להיות שעכשיו היינו גרים בבית גדול ומפואר קרוב לחברים וילד קטן מסתובב לנו בין הרגליים כל היום . מה היה קורה אם לא הייתי שמוק והייתי חושב גם עלייה. בטח עכשיו בזמן שאני יושב וחושב עלייה היא בטוח מבלה עם אותו הוויל הזה . אחרי שלוש שנים שהייתי עם בנות אחרות ולא זכרתי את שרלוט , אחרי שהתגברתי עליי שוב זה חוזר בבת אחת אבל הפעם אין לי על מה להילחם . היא הבהירה לי טוב מאוד שזה לא ילך ומלבד זה , זה נגמר .

נקודת מבט של שרלוט :

נשכבתי במיטה הגדולה שלי לבדי אחרי ששלחתי את וויל לביתו . זה הלילה הראשון שהכרנו , לא מתאים לעשות משהו מעבר לנשיקות . כל מה שברחתי ממנו הגיע . המחשבות .
חשבתי על הארי , חשבתי על למה הוא עשה את זה ? למה ? שאלת המיליון שמסתובבת אצלי בראש כבר שלוש שנים . למה הוא היה צריך לעשות את זה ? אחרי כל מה שעברנו ביחד ?
אבל זה נגמר . אין מקום למחשבות עליו , הוא את התפקיד שלו בחיי סיים . ואני לא אאפשר לו לחדור אליהם שוב ולהרוס אותם אחרי שבניתי אותם מחדש . והדבר החשוב לי ביותר , אני לעולם לא אתן לו להכיר או להתקרב לבלה .
בלה .
קמת מהמיטה נועלת את נעלי הפרווה שלי לובשת עליי קפוצ׳ון גדול ויורדת לחצר בדרך לבית אימי . פתחתי את הדלת בעדינות נכנסת בשקט לחדר הקטן של בלה שנמצא שם .
הוצאתי אותה מהחדר והתקדמתי לבית שלי דרך החצר המשותפת .
עליתי במדרגות והגעתי לחדר של בלה , אני רוצה אותה לידי הלילה .
הידקתי את אחיזתו בה והמשכתי לכיוון החדר שלי . נכנסתי למיטה משעינה אותה לצידי מחבקת אותה ״את מילאת לי את הלב בל , אני שמחה שוויתרתי עליו למענך , את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים ״ לחשתי ונישקתי את ראשה מחבקת אותה חזק ולאט לאט נרדמת .

***

״ביי בל ״ נשקתי לראשה של בלה ששמתי אותה בגן ״יום טוב אמא ״ היא חייכה אליי ורצה לשחק עם חברותייה .
ביקשתי היום מריאן יום חופשי כדי לסדר את מחשבותיי אחרי אתמול , לקנות בגדים למחר , לפגישה עם אותו המפיק מתוכנית הטלוויזיה ובכללי כדי לנקות את הראש . נסעתי ללונדון , אחרי די המון זמן שלא הייתי של , לפחות שנה וחצי או שנתיים . הכל שם הזכיר לי אותו אבל לא הייתה לי ברירה , החנויות המקומיות מחדשות פעם בשנה את המלתחה ויש לי את גל הבגדים האפשריים שאפשר לקנות שם , הייתי חייבת ליסוע לשם , לא הייתה ברירה אחרת .
הגעתי לשדרת החנויות מתחילה במסע .
נכנסתי לחנות ספורט , חשבתי על זה , על העבודה זאת אומרת , אם אני אחזור לריקוד ואהיה מורה אני צריכה את הציוד המתאים . קניתי נעלי נייק גבוהות והתרגשתי כמו ילדה בת 16 . קניתי חולצת בטן צמודה ומכנסיים משופשפים שהייתי רוקדת איתם כל הזמן , לפחות חמש זוגות מכנסיים וחולצות בהתאם .
יצאתי עם שקיות מאושרת ומחייכת מתמיד . המון זמן שלא קניתי נעליי ספורט , התרגלתי כבר לנעלי עקב אימתניות . הבטתי בשעון שעל פרק כף יד , יש לי שעה וחצי לאסוף את בלה מהגן . הכנסתי את השקיות אל האוטו ונזכרתי בכמה מצרכים שאני צריכה . הסתכלתי סביבי מחפשת אולי איזה סופר מרקט קטן ולמזלי מצאתי , נעלתי את האוטו והתקדמתי לשם .

נקודת מבט של קת׳רין :

״אתה בחיים לא תשתנה הא ? ״ ציחקקתי ונשקתי לשפתיו של נייל ״לא ״ הוא חייך ונישק אותי , שלבתי את ידי על החזה שלי מרימה את גבותי ״נו קייט , בבקשהההההה ״ הוא התחנן וציחקקתי , נישקתי אותו עוד פעם ויצאתי מהרכב , הוא נשאר יושב בכיסא הנהג בזמן שהתקדמתי לעבר הסופר .
גם אחרי ארבע שנים שלנו ביחד , הוא יעשה הכל בשביל אוכל , זאת אומרת יסע כל הדרך לסופר שהוא אוהב במרכז לונדון .
נכנסתי לסופר מרקט שאני מכירה כבר בעל פה ניגשת לאזור הבשרים . לקחתי סלסה ובדרך אספתי עוד כמה דברים . הגעתי לשם והבחנתי באישה שעומדת ממול לדוכן הבשרים . שיערה היה חום וגופה היה כלכך מוכר . היא דיברה בפלאפון ויכולתי לשמוע את קולה , הוא היה כולכך מוכר , יכולתי להישבע שזה הקול שלה , של שרלוט .
התקרבתי קצת לראות אם זאת היא או שזה פרי דמיוני , ״אוי רי קניתי הכל ואתה לא מבין איזה תחושה טובה זאת לחזור לקנות את הבגדים האלו ״ היא ציחקקה אל הפלאפון מדברת עם מישהו בשם רי, או שזה היה הכינוי שלו ? רי . שרלוט הייתה קוראת ככה רק ל..ל..לריאן .
בדיוק שבאתי לשאול אותה לשמה היא הסתובבה עם חיוך רחב על הפנים . שרלוט . זאת הייתה שרלוט .
״ש..שרל..שרלוט ?״ גימגמתי חלושות וברגע אחד הפלאפון נשמט מידייה וכך גם סלסלת הקניות , החיוך על פנייה ירד ופנייה היה חרדות , היא לא הצליחה לפתוח את הפה בכלל ודמעות עמדו בעיניי ״שרלוט !!״ צעקתיי מפילה את הסלסה על הריצפה ורצה לחבק אותה . זאת היא , הריח המוכר , קוקו שנאל , הבושם של שרלוט שלי , ״שרלוט אני לא מאמינה שזאת את !! סוף סוף ! לאן נעלמת ? למה עזבת בלי לומר כלום ?! מה קרה ? למה ניתקת הכל פתאום ?״ הכל יצא מפי , כל מה ששמרתי בבטני כל שלושת השנים , כל השאלות , הכל . היא הייתה בשוק מוחלט , היא כאילו לא הבינה מאיפה נחתתי עלייה פתאום , היא אפילו לא החזירה לי חיבוק . עמדנו ככה בסופר , כל הדברים של שתינו מפוזרים סביבנו ואנחנו מתחבקות ,זאת אומרת רק אני מחבקת אותה .
דמעות שהרטיבו את לחיי הרטיבו את חולצתה . עזבתי אותה ועמדתי מולה , מוצאת למולי פנים בוכות ועיניים אדומות , פיה היה פעור והיא מצמצה מספר פעמים כלא מאמינה , "קת'..קת'..קת'רין ? " היא עיקמה את פנייה וגימגמה בקול חלוש שכמעט ולא שמעתי "קת'רין , היא פערה את עינייה ורצה אליי בחיבוק , "שרלוט " , גימגמתי וכרכתי את זרועותיי סביבה מסרבת לעזוב ,את … לא.. מבינה …כמה..כמה..התגעגעתי אלייך " גימגמתי והיה קשה לי לתוס את זה ,זאת החברה הכי טובה שלי שעזבה יום אחד בלי סיבה ופתאום להיתקל בה בסופר ככה , מי היה מאמין ?
"גם אני ..כולכך " היא לחשה והתנתקנו מהחיבוק המוחץ "לאן נעלמת שר ? " הבטתי בעיניה האדומות והיא משכה באפה " זה..זה סיפור ארוך " היא אמרה בקצרה חוסכת במילים ." אני לא מאמינה " מילמלתי בשקט שנפל לי האסימון שזאת שרלוט שעומדת מולי " אוף !!! " ניגשתי שוב לחבק אותה והיא חייכה ומשכה באפה . " פאק איך השתנת " סובבתי אותה והיא חייכה אליי "" התגעגעתי אלייך " היא לחשה בשקט . " או אלוהים איזה בושות " פערתי את עיניי שהבחנתי בכל הדברים שלנו מפוזרים על הריצפה וחלק מהעובדים והקונים מסתכלים עלינו כאילו נחתנו מהחלל , שרלוט פערה את עינייה בתגובה והתכופפה במיד , אחרי שאספנו את כל הדברם כל אחת לסלסלאות שלה התקדמנו לאגף שקט שכמעט לא עוברים בו ונשענו על המעקה שם מביטות אחת בשנייה " אי לא מאמינה עדיין שאת פה ,אחרי שלוש שנים !!!! "היא צעקה ומשכה לחיבוק "זאת את שנעלמת! לעזאזל שרלוט מה קרה ? תספרי לי !! "נאנחתי וחיוכה ירד מפניה " את לא יודעת למה עזבתי ? באמת ? " היא שאלה אותי והשפילה את ראשה " לא שרלוט , שאלנו מה קרה וכמה שניסינו להבין נודע לנו שזה בגלל ריב, שאמרת שזה לא מתאים ונמאס לך ועזבת, זה מה שכולנו חושבים " השבתי לה בכנות "זה מה שאתם חושבים ? "היא לחשה וצמצמה את עיניה " את יכולה לספר לי ואני אחשוב אחרת אבל תגידי לי למה עזבת ככה , כי אני לא מאמינה שעזבת את כולנו , אותי , את הארי שכלכך אהבת בגלל מריבה "אמרתי הכל עם תנועות ידיים וראיתי את פנייה מתקשות שהזכרתי את הארי " בבקשה אל תדברי איתי עליו בבקשה "היא אמרה בקול נוקשה לא מביטה בי " מה קרה שרלוט ? מה היה לפני שלוש שנים ? " ישרתי את מבטי אלייה לא נותנת לה להתחמק , אני חייבת לדעת מה קרה , למה היא עזבה. "קת'רין ??" שמעתי את קולו של נייל , הוא הולך לראות את שרלוט . זה כל מה שעלה לי לראש עכשיו . , הנה את !" הוא נשק לשפתיי " כמה זמן מה קרה לך אני כבר שעה מחכה שם את רצינית ? מה לקח לך כלכך הרבה זמן אני לא…" קולו התחיל להיחלש לאט לאט שהבחין במבטי והוא נעצר שהוא הבחין בשרלוט . "זאת ..?" הוא עטה הבעה לא מבינה ומבולבלת על פניו ושאל אותי , הנהנתי בהסכמה והוא פער את עיניו " לא . לא יכול להיות " הוא לא האמין והביט בה שוב " שרלוט ? " הוא שאל והיא הנהנה בחצי חיוך "שרלוט !!!! "הוא קפץ עלייה בחיבוק גורם לגיחוך להיפלט משפתייה ולי לחיי ולצחקק מעט. בין שרלוט לנייל היה חיבוק מיוחד , יותר מאר הבנים , הרבה יותר . הם היו כמו אחים , ממש אחים הוא מילא לה את המקום של ריאן .שהיא עזבה מלבד הארי הוא היה זה שהל הכי חזק מבחינת הבנים , היה קשה ו ובמיוחד שלא היה שום הסבר זה שיגע אותו , בהתחלה הוא חשב שהארי פגע בה ורצה להרביץ לו ואז הארי אמר לו שהייתה מריבה והיא אמרה שנמאס לה ועזבה . לנייל היו ספקות אבל הוא עזב את זה .
"או התגעגעתי אלייך !!!!" הוא צעק וחיבק אותה חזק מרים אותה טיה " גם אני כלכך ניילר !"היא חייכה ונישקה אותו בלחי . "וואו " הוא התנשף "וואו " הוא עדיין היה בהלם "תסתובבי" הוא תפס את ידיה מכריח אותה לעשות סיבוב " איך השתנת !"הוא נדהם ומחייך " פאק זאת את !" הוא חיבק אותה שוב "למה לעזאזל עזבת שרלוט ? את יודעת כמה דאגתי לך ? את יודעת מה עבר עליי ?!השתגעתי "הוא התרגז וצמצם את עיניו "לא קרה כלום ניילר הרגשתי שלא הולך יותר עזבתי " הבטתי בה , היא שיקרה ,אני מכיר אותה והיא לא השתנתה כלכך , המשחק הקן בידיים והיא ממצמצת יותר מידי פעמים , נושכת את פנים פיה , כל זה היא עושה שהיא משקרת .
"אניי לא מאמין לך " נייל השיב ושילב את ידיו "אוי ניילר מה עוד יכול לקרות ?" היא גיחכה "אני לא יודע תספרי לי את " הוא המשי לא מרפה " שיט אני מאחרת לבלה "היא מלמלה בשקט ממש אך שמעתי אותה "לאן ? " שאלתי אותה שהתקדמנו בריצה אל עבר הקופאית "ל..ל..לחוג ריקוד " היא גמגמה שהעירה את כל הדברים בקופה " ובכן מי זאת בלה אם כך ?"שאלתי אותה מנסה לראות איזה שקר היא תמציא עכשיו " ה..המורה שלי " היא חייכה ושמה את כל המוצרים בשקית משלמת לקופאית .עזבתי את הקניות וסימנתי לנייל בעיניים והוא הבין "רגע מה הפלאפון שלך שנדבר כי יש לי עוד המון על מה לדבר איתך " נייל חיייך אלייה והיא רשמה לו אותו ויצאה מהסופר ואנחנו אחרייה " התגעגעתי אליכם חבר'ה ואני מצטערת שאני הולכת ככה פשוט אני מאחרת בטירוף , אני אוהבת אתכם "היא שמה את כל הקניות באוטו וחיבקה אותנו " אנחנו אוהבים אותך גם " נשקנו לה כל אחד על הלחי והיא חייכה "נתראה " היא נכנסה לאוטו ונסעה " פאק אני לא מאמין " נייל פער את עיניו והניח את ראשו אחורה אל מושב האוטו "אני לא מאמינה לה , סע אחרייה"אמרתי לו והוא הנהן והתחלנו לנסוע . אני יודעת שזה נקרא לעקוב אבל תבינו אותי , היא הייתה החברה הכי טובה שלי ולפני שלוש שנים עזבה בלי לומר כלום . כל השיחה כמעט היא שיקרה והסתירה דברים ואני יותר מידי סקרנית ודואגת מכדי לוותר עכשיו .
״תחנה פה ״ סימנתי לו ששרלוט עצרה עם האוטו ליד מקום עם חצר וכל מיני פרחים וציורים , נדמה לי שזה היה גן ילדים . היא יצאה מהאוטו בלחץ והביטה סביב תוך כדי הליכה , אני ונייל התכופפנו למטה והשארנו את החלוק פתוח טיפה שיהיה אפשר לשמוע . אחרי כמה דקות שמעו קול קטן והרמנו טיפה את הראש ״מי זאת ?״ נייל הרים גבות ששרלוט החזיקה ילדה קטנה ביד ״בטח הבת של אחיה או משהו ״ עניתי ״איך היה בגן בל ?״ שרלוט שאלה בחיוך רחב והילדה חייכה ״היה מצויין אמא ״ היא ענתה , אמא .
אני ונייל הבטנו אחד בשני פעורי פה . ״רגע אחד ״ צמצמתי את עיניי ובחנתי טוב טוב את הילדה , עינייה ירוקות ושיערה מתולתל וחום , שפתייה תפוחות ובצורת לב ואפילו גומות יש לה ״אתה חושב שזאת ? שהם ? מה ?!״ שאלתי תוך כדי מחשבה את נייל ״לא , לא לא לא ״ הוא מחה בראשו ואז שתק ״כן ?״ הוא שאל ופער את עיניו בכעס . ״כן או לא אני הולך לברר את זה עכשיו !״ נייל אמר בקול רם וכמעט מעוצבן ולחץ בחוזקה על דוושת הגז . אני לא מאמינה שזה קורה . ראשי מפוצץ בשאלות ותהיות אבל אני לא הולכת להישאר איתם , אני הולכת לקבל עליהם תשובות , אני בטוחה בזה .