רגשות משתנים- פרק 1

"אלה מועדי אדוני מקראי קודש…”אמר אבא שלי, כך התחיל עוד חג פסח, אצלנו אנחנו לא שרים את הקידוש אלא אבא שלי מקריא את זה מהר מאוד, אם כמה שזה מהיר, הקידוש עובר נורא לאט.
אנחנו עיראקים מהצד של אבא שלי כך שאת הברכות הוא מקריא פעם בעברית פעם בעיראקית, יופיי (לא..)
לאחר שסיימנו את הקידוש התחלנו לאכול (סוף סוף, כמעט מתתי מרעב) וכרגיל דודי התחיל לספר מה קורה עם האמנים שברשותו. הוא סיפר גם על וואן דיירקשין הלהקה שהוא הכי גאה בה.
אני והחברות שלי והידידים שלי לא אוהבים את וואן דיירקשין, יש לי חברה אחת שרק אם מדברים עליהם היא משתגעת, שלא לדבר על לשיר את השירים שלהם. ולכן הוא אמר לי, “אנה, בתור האחראי על יחסי הציבור של וואן דיירקשין, רציתי לבקש ממך לצאת עם אחד מהם כל אחד מהם, מי שתבחרי.” הוא אמר וכמעט התחנן. “חחחחחחחחח,אתה מצחיק היום אתה יודע" אמרתי בחיוך מזויף וכמעט מיד הוספתי בכעס "אתה יודע שאני לא סובלת אותם למה שאני אצא עם אחד מהם?”
"היא לא רוצה אז תעזוב אותה" אבא שלי אמר.
"אם היא לא רוצה אני יכולה לצאת עם זאין?” אחותי אמרה, כבר יש לה קראש עליו, בעצם יש לה קראש על כל מי שהוא חתיך, זה המון.
"לא ממש, את אוהבת אותם והחברות שלך חושבות שהיש להם מוזיקה טוב, בניגוד לאנה ולחברות שלה" הוא אמר את כל זה בזמן שנעץ בי מבטים מלאי תקווה.
אני שונאת כשאנשים ממש מתחננים, כי אני נשברת בקלות.
"טוב, בסדר אני אצא עם אחד מהם, בתנאי שתספר לי על כל אחד מהם במשפט אחד"
"זהו? את לא רוצה לראות תמונות שלהם? או כסף? הייתי בטוח שתבקשי ממני כסף"
"לא אני לא רוצה לא תמונות שלהם ולא כסף, אם אני אצא עם מישהו זה יהיה בגלל האישיות שלו לא בגלל איך שהוא נראה ובטח לא בשבי לקבל כסף" הוספתי והמשכתי לאכול בשקט ולצחוק עם המשפחה שלי, כמעט שכחתי ממה שאמרתי לדודי, עד שהארוחה הסתיימה והוא אמר לי שהוא יתן לי את המשפטים שרציתי.
"לפני שנתחיל לא הארי ולא זאיין" אמרתי וראיתי את המבט המבולבל של הדוד שלי. לא באמת הייתה לי סיבה, פשוט הייתה לי הרגשה נורא רעה בקשר אליהם.
"בסדר, נשארנו עם נייל, לואי וליאם" הוא אמר והנהנתי.
"נייל, נייל אוהב לאכול ולישון. המסעדה האהובה עליו היא ננדוס" הוא אמר, אני יודעת שלדוד שלי נורא קשה לחשוב על השניה.
"לואי, לואי הוא המצחיק בחבורה, הוא אומר שהוא לא יתבגר לעולם.”
"ליאם, ליאם הוא ידוע בתור אבא דיירקשין ויש לו פחד לא מוסבר מכפיות" הוא אמר וחיכה לתשובה.
"אני אחשוב על זה ואודיע לך" אמרתי.